בצוק העתים מזהה הפרט את הצורך להיות רגיש לציבור בשלמותו, כפי שבא לידי ביטוי ברוח ההתנדבות - באירוח משפחות מהחזית ובתרומות של זמן, כסף ואנרגיה . לפתע מתבהר מאמרו של הלל הזקן "וכשאני לעצמי מה אני?". הפרט כבר לא מטיל ספק בערכו וביכולתו להשפיע מיידית למען טובת הכלל. אנשים מרקעים שונים בתכלית מתקבצים יחד, בין אם זה בקו החזית, בטנקים, ובין אם זה בעורף, בתחנות לחלוקת מזון לנזקקים. אין זה רלוונטי אם האיש שלידי הוא חבר ב"שלום עכשיו" או אם שהוא חלק מן היישוב היהודי בחברון- אחדות המטרה מעלה אותנו למישור גבוה יותר.

החזון של "ציבור בני ישראל" הוא לשחזר, לא רק בזמני מלחמה, את תחושת המטרה המשותפת הזו, ואת האמונה ביכולתו של הפרט. כדי להצליח במשימה זו עלינו ליצור במה שבה הפרט יוכל לבטא את עצמו. תפוצתם הרחבה של "טוקבקים" ובלוגים משקפת רצון עז להישמע. אך במקום שהאנרגיות האלה יתועלו באופן קונסטרוקטיבי הן הולכות לאיבוד במרחב הווירטואלי.