פסק תשס"ח אייר כ"ח
עו"ד אביעד ויסולי עתר לבג"ץ בענין שחרורה המידי של הצירה רבקה מאירצ'יק הנמצאת בכלא למעלה מחודשיים. לטענוותיו ללא כל בסיס חוקי ובניגוד לחוק. עו"ד ויסולי פנה גם לבית הדין לעניני עם ומדינה כדי שיצהיר מהי עמדת תורת ישראל בנושא זה. מצורפים עתירת ויסולי לבג"ץ. תשובת בית הדין לעניני עם ומדינה שצורפה לעתירה של ויסולי. לידיעתכם הלל ויס, דובר הסנהדרין
בית הדין לעניני עם ומדינה
מזכיר: הרב אמנון חבר טל: 054-9400909 b.d.hartzion@gmail.com
בבית המשפט העליון
בירושלים
לידי השופט התורן
בעניין: רבקה מאירצ'יק
ת.ז.
...
באמצעות ב"כ עו"ד אביעד ויסולי
דישראלי 38, חיפה
34334
טל': 8112099 – 04 5791746 – 050
פקס: 8243490 – 04
אימייל: aviad@mateh.org
להלן: המבקשת
נ – ג – ד
1. כב' השופטת ניצה מימון – שעשוע, בית המשפט השלום בכפר סבא
2. מדינת ישראל
באמצעות פרקליטות המדינה
רח' צלאח א-דין 29, ירושלים
להלן: המשיבה
עתירת דחופה מסוג "הביאס קורפוס"
הסעד המבוקש
בית המשפט מבקש להורות למשיבות לשחרר לאלתר את העותרת ממעצר בלתי חוקי.
כללי
1. מוגשת בזאת עתירה מטעם העותרת המיוצגת ע"י ב"כ שבכותרת.
2. כל טענת עובדה וכל טענת דין בעתירה הן חלופות או משלימות זו את זו, עפ"י ההקשר.
3. כל טענה אשר תתברר במהלך הדיון בעתירה כטעות שבעובדה או בדין רשאי בית המשפט לראותה כמחוקה.
4. כל הנספחים המצורפים לעתירה מהווים חלק בלתי נפרד מכתב העתירה, אלא אם צוין אחרת.
5. כל ההדגשים הוספו אלא צוין אחרת.
6. כל הסעדים המתבקשים אינם מהווים רשימה סגורה וביהמ"ש רשאי להוסיף או להחליף את הסעדים המבוקשים בחליפיהם על מנת להגשים את המבוקש ברישא של עתירה זו.
7. כתב בי-דין זה הוגש כעתירה לבג"ץ מסוג "הביאס קורפוס". אם ימצא ביהמ"ש שאין לדון בנושא כעתירה בבג"ץ אלא ככל הליך אחר (כולל אך לא מוגבל לערר על מעצר), מתבקש ביהמ"ש הנכבד לדון בכתב זה בהליך המשפטי הנכון לטעמו.
העובדות הרלבנטיות לעתירה
1. העותרת היא יהודיה המקיימת את מצוות דתה בקפדנות. אחת ממצוות היסוד המהותיות עפ"י ההלכה היהודית היא מצוות "ישוב ארץ ישראל". עפ"י הרמב"ן מצווה זו "שקולה כנגד כל המצוות". העותרת נמצאת במעצר מאז יום 2.4.08.
2. בהקשר זה מצורפת החלטת בית הדין לענייני דת ומדינה בחסות הסנהדרין, המהווה בית דין מוסמך ומחייב לקביעת המותר והאסור על כל יהודי המקיים תורה ומצוות. העתק החלטת הסנהדרין מצ"ב כנספח "א" לעתירה.
3. ביום 3.4.08 הוגש כתב אישום נגד העותרת בבית משפט השלום בכפר סבא בעבירות מסוג עוון. העתק כתב האישום מצ"ב, כנספח "ב" לעתירה .
4. ביחד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. ביום 3.4.08 קיים ביהמ"ש השלום דיון בבקשה וקבע כי חומר הראיות יועבר לידי העותרת וכי הדיון ייערך ביום 9.4.08. העתק הפרוטוקול וההחלטה מצ"ב כנספח "ג".
5. ביום 9.4.08 קבע בימ"ש השלום כי העותרת תשוחרר בערבות בנימוק הבא: "יש להבטיח את התייצבותה של המשיבה לדיונים בעניינה על ידי תנאי שחרור שתמצא לנכון לכבדם." אם העותרת לא תעמוד בתנאי השחרור, היא תובא ביום 14.4.08 בפני ביהמ"ש. העתק הפרוטוקול וההחלטה מצ"ב כנספח "ד".
6. העותרת לא המציאה את הערבות המבוקשת מאחר והמצאתם היתה סותרת את מצוות דתה ואמונתה.
7. ביום 14.4.08 קיים בימ"ש השלום דיון והחליט, בין השאר כדלקמן: "הדיון בפניי נכנס בגדר סעיף 44(ב) לחסד"פ (סמכויות אכיפה – מעצרים) תשנ"ו 1996 – כשביהמ"ש אינו נדרש לבחון את הראיות לכאורה ועילת המעצר – ואף בהעדרם יכול לקבוע ערובות על מנת הבטיח את התייצבותו של נאשם לדיונים בעניינו". המעצר הוארך עד ליום 16.4.08. העתק הפרוטוקול וההחלטה מצ"ב כנספח "ה".
8. ביום 16.4.08 התקיים דיון וביהמ"ש שינה את תנאי הערובה, והאריך את המעצר (במידה והערובה לא תומצא) עד ליום 21.4.08. העתק הפרוטוקול וההחלטה מצ"ב כנספח "ו".
9. ביום 21.4.08 קיים בימ"ש השלום דיון נוסף וקבע כדלקמן: "בהמשך להחלטות קודמות שניתנו בבקשה זו ומאחר והמשיבה חוזרת ומצהירה בבית המשפט כי איננה מכירה בסמכותו ואין בכוונתה להשתחרר בתנאים שנקבעו, אני מורה על המשך מעצרה של המשיבה עד לתום ההליכים המשפטיים. לא למותר לציין כי אם תחזור המשיבה מעמדתה הנ"ל ותעמוד בתנאים, יורה בית המשפט על שחרורה." העתק הפרוטוקול וההחלטה מצ"ב כנספח "ז".
10. ביום 14.5.08 הוגש בבית המשפט המחוזי של מחוז המרכז בפתח תקווה ערר על ההחלטה למעצר עד תום ההליכים, ובקשה לדיון דחוף.
11. ביום 20.5.08 קיים בית המשפט המחוזי דיון בערר, קבלו באופן חלקי וקבע: "בימ"ש קמא לא דן בשאלת ראיות לכאורה, כנדרש בבקשה למעצר עד תום ההליכים, היא הבקשה שהונחה לפניו. ... אף כי עולה מהחלטת כב' השופטת מימון – שעשוע, כי עיינה בחומר הראיות, אין קביעה כי קיימות ראיות לכאורה כנדרש בבקשה זו. ... עם זאת, כפי שציינתי לעיל, נפל פגם בכך שלא התקיים דיון בראיות לכאורה, ולצורך כך יוחזר הדיון לבימ"ש קמא. לעיוני הוצגה ראשית ראיה, עדויותיהם של השוטרים – אופיר ירבקן וסעד נסיב, ותמונות שיש בהן כי להקים את התשתית הראייתית הנדרשת עד לדיון בראיות לכאורה בבימ"ש קמא ... בימ"ש קמא ייקבע דיון מוקדם ככל שניתן בראיות לכאורה, כנדרש בבקשה שהונחה לפניו." העתק הפרוטוקול וההחלטה מצ"ב כנספח "ח".
12. ב"כ המבקשת העביר את החלטת ביהמ"ש המחוזי הנ"ל ידנית לידי מזכירות בימ"ש השלום ביום 22.5.08. עד יום 27.5.08 לא נקט בימ"ש השלום כל פעולה בגין ההחלטה הנ"ל. ביום 27.5.08 קבע בימ"ש השלום, כב' השופטת נ' מימון – שעשוע, דיון ליום 29.5.08 בשעה 14:00.
13. ביום 28.5.08 פנתה התובעת בתיק, עו"ד שיר לאופר, לבית משפט השלום וביקשה לדחות את הדיון מאחר והיא נופשת באילת. ב"כ הנאשמת הודיע לעו"ד לאופר שהוא מתנגד לדחיית הדיון. בימ"ש השלום דן בבקשה התביעה ללא נוכחות הנאשמת והחליט לדחות את הדיון ליום 1.6.08 בשעה 14:00. העתק ההחלטה מצ"ב כנספח "ט".
14. על החלטה זו הוגש ערר ביום 30.5.08 תוך דרישה לשחרור העותרת לאלתר עקב אי חוקיות המעצר. ביהמ"ש המחוזי דן בערר באותו יום ודחה אותו. העתק פרוטוקול הדיון וההחלטה מצ"ב כנספח "י".
15. ביום 1.6.08 קיים בימ"ש השלום דיון בראיות. בימ"ש השלום (משיבה מס' 1) סרב לדון בחוקיות המעצר ועילתו. העתק הפרוטוקול והחלטות ביהמ"ש מצ"ב כנספח "יא".
נימוקי העתירה
אי חוקיות מעצר העותרת מאחר וביהמ"ש מתעלם באורח סדרתי מהוראות סעיפים 46 ו - 47 לחסד"פ (מעצרים).
16. ביהמ"ש השונים שדנו במעצר העותרת קבעו שוב ושוב כי העותרת נמצאת במעצר עד תום ההליכים כי היא לא המציאה את הערובה שנדרשה להמציא על מנת להבטיח את התייצבותה לדיונים.
17. ס' 46 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן "חסד"פ – מעצרים" או "חוק המעצרים") קובע את שיקולי ביהמ"ש בבואו להטיל ערובה, כדלקמן:
- " 46. שיקולים לקביעת ערבות [תיקון: תשנ"ז]
(א) ציווה שופט לשחרר אדם בערובה או להטיל עליו ערובה, יקבע את סוג הערובה, גובה הערובה, וכן את תנאי הערובה ומשך תוקפם; והכל במידה שאינה עולה על הנדרש כדי להשיג את מטרות הטלת הערובה.
- (ב) בהחלטתו לפי סעיף קטן (א) ישקול השופט גם את אלה -
- (1) מהות העבירה;
- (2) המידע שבידי התביעה;
- (3) עברו הפלילי של האדם;
- (4) מצבו הכלכלי של האדם ויכולתו להמציא את הערובה הנדרשת;
- (5) האפשרות שהאדם יוכל לעמוד בתנאי הערובה.
18. ס' 47 לחסד"פ (מעצרים) קובע את תוצאות אי המצאת הערובה: " 47. תוצאות אי המצאת ערובה [תיקון: תשנ"ז] (א) שוחרר אדם בערובה ולא המציאה במועד שנקבע, ייעצר ויובא בפני שופט תוך 24 שעות מעת מעצרו. (ב) היתנה השופט את השחרור בהמצאת ערובה, ולא הומצאה הערובה במועד שנקבע, יובא העצור בפני שופט תוך 24 שעות מתום המועד האמור. (ג) לא קבע השופט מועד להמצאת הערובה ולא הומצאה הערובה, יובא העצור בפני שופט תוך 48 שעות מעת מתן ההחלטה. (ד) מיד עם המצאת הערובה הנדרשת ומילוי תנאי הערובה, ישוחרר האדם ממעצרו. "
19. בכל הקשור לעותרת, בתי המשפט התעלמו לחלוטין והפרו באורח סדרתי את הוראות ס' 47 לחוק המעצרים והתייחסו אל סעיף זה על כלל הוראותיו כאילו אינו קיים בספר החוקים של מדינת ישראל. למעט החלטה אחת (מיום 14.4.08) אף לא החלטה אחת של בימ"ש השלום בכפ"ס, כמו גם ביהמ"ש המחוזי למחוז המרכז, עמדו בדרישות ס' 47 לחסד"פ (מעצרים).
20. לא זו אף זו: כפי שעולה מהפרוטוקולים וההחלטות של ביהמ"ש השלום והמחוזי, ביהמ"ש לא שקלו את השיקולים הנדרשים עפ"י ס' 46 לחסד"פ (מעצרים).
21. באופן ספציפי, בתי המשפט לא שקלו את האפשרות שהעותרת תוכל לעמוד בתנאי הערובה שלה, המנוגדים לדתה ואמונתה.
22. כמו כן לא שקל ביהמ"ש את המידתיות שבהטלת ערובה (כנדרש בסעיף 46(א) לחוק המעצרים), שלמעשה היתה פיקטיבית, ותביא למעצר העותרת למשך חודשים רבים, ביחס לקיום מטרת הטלת הערובה – השתתפות חסרת כל טעם וסיבה בדיון הוכחות אחד בתיק (ביום 22.5.08). דיון שני, בן שעתיים, קבוע ליום 19.6.08 ובית המשפט מסרב לקבוע מועד לעוד שמונה (8) ימי דיונים. העתק הבקשה לקביעת מועדים והחלטת ביהמ"ש מצ"ב כנספח "יב".
23. ודוק: העותרת נדרשת לעמוד בתנאי חוק המעצרים. מאחר ותנאים אלה אינם עולים בקנה אחד עם מצוות דתה ואמונתה, היא הושלכה לכלא, ויושבת בו זה למעלה מחודשיים. האם בית משפט השלום בכפ"ס אינו נדרש לעמוד בתנאי חוק המעצרים? האם החוק אינו חל על בתי המשפט? לא יעלה על הדעת כי צו מעצר עד תום ההליכים, הניתן על ידי בית משפט עפ"י חוק המעצרים, יהיה בעל תוקף חוקי שעה שבית המשפט עצמו אינו ממלא אחר הוראות חוק זה.
מעצר פסול מפאת חופש הדת
24. מעצרה של הנאשמת נובע מאי המצאת ערובה שהטיל ביהמ"ש על הנאשמת להבטחת התייצבותה במשפט, מתוך ידיעה ברורה של ביהמ"ש כי בחיוב המצאת הערובה והחיוב בהתייצבות בבית המשפט כופה על הנאשמת או להיעצר או לעבור על הוראות דתה ואמונתה, ובכך מופרות זכויותיה של הנאשמת לחירות עפ"י חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ולחופש דת ואמונה. חופש הדת הינו זכות חוקתית על-חוקית שהוכרה בהכרזת העצמאות, בדין הבינלאומי ובחוק הישראלי, כמו גם בפסיקת בית המשפט העליון, לדוגמא: בג"צ 4661/06 - הוועד לפיתוח חברון ואח' נ' מדינת ישראל ואח' . תק-על 2006(2), 4447 ,עמ' 4451.
- "לכל אדם נתונה הזכות לחופש הדת, האמונה והפולחן. זכות זו זכות יסוד חוקתית היא והיא עומדת כמובן גם לתושבי האזור. זכותו של אדם לממש את עיקרי אמונתו, היא חופש הפולחן, הוכרה כבר בסימן 83 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922. עם הקמתה בשנת תש"ח, חרתה מדינת ישראל על דגלה את עקרונות חופש הדת והפולחן, בהצהרת העצמאות לפיה מדינת ישראל "...תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות...". התחייבות זו מצאה לה ביטוי נוסף עם חקיקת חוק השמירה על המקומות הקדושים, תשכ"ז - 1967. בית משפט זה אף הוא הכיר בחופש הפולחן כזכות יסוד של הפרט (בג"ץ 292/83 נאמני הר הבית, עמותה נ' מפקד משטרת מרחב ירושלים, פ"ד לח (2) 449, 454 (1984);בג"ץ 257/89 הופמן נ' הממונה על הכותל המערבי, פ"ד מח (2) 265, 340 - 341(1994)). ההגנה שניתנה לחופש הפולחן לא נבעה אך מהכרה בזכותו של כל אדם לקיים את מצוות דתו, להתפלל במקומות הקדושים לו ולקיים את הטקסים הנוהגים בין בני דתו, אלא גם מראייתה של חירות זו כענף של חופש הביטוי (עניין הס, בע' 462), ואף מראייתה כמסתופפת תחת קורת הגג הרחבה של ערך כבוד האדם (בג"ץ 3261/93 מנינג נ' שר המשפטים, פ"ד מז (3) 282, 286 (1993)). אכן, חופש הפולחן כביטויו של חופש הדת הינו חירות יסוד הנתונה ליחיד לבטא את רגשותיו הדתיים ולהגשים את אמונותיו וככזה הוא חיוני לגיבוש זהותו האינדיבידואליסטית של הפרט."
ודוק: בפרשת "הוועד לפיתוח חברון" דובר בחופש הדת למוסלמים, קל וחומר שיש לתיתו במדינת ישראל גם ליהודים, כל עוד מדינת ישראל מגדירה את עצמה בחוקי היסוד ובחוקים אחרים כ"מדינה יהודית ודמוקרטית".
עילת המעצר בלתי חוקית
25. עילת המעצר עד תום ההליכים עליה הכריז בית משפט השלום בהחלטתו מיום 21.4.08 למעצר העותרת עד תום ההליכים היתה: "מאחר והמשיבה חוזרת ומצהירה בבית המשפט כי איננה מכירה בסמכותו ואין בכוונתה להשתחרר בתנאים שנקבעו אני מורה על המשך מעצרה של המשיבה עד לתום ההליכים המשפטיים." (נספח ז).
26. הצהרות אינן עילה למעצר עד תום ההליכים, לא על פי חוק המעצרים ולא עפ"י כל חוק אחר במדינת ישראל.
27. מעצרה של העותרת בגין הצהרותיה עומד בסתירה מוחלטת לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, לחופש הביטוי ואת אפיונה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית בעלת שלטון חוק.
28. מעצר אדם בגלל הצהרותיו הדתיות, או בגלל קיום המצוות בהתאם להלכה היהודית סותר לחלוטין את חוש הדת, את הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ואת איפיונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.
29. זכותו של כל אדם להצהיר כל דבר, ובית המשפט רשאי לשפוט אותו אך ורק על פי מעשיו.
30. מהחלטת ביהמ"ש השלום לעצור את העותרת עד תום ההליכים עולה כי העותרת הושלכה לכלא ללא משפט בגין דעותיה והצהרותיה החוקיות בכל קנה מידה של משטר דמוקרטי.
31. עילת המעצר, אם כן, הינה בלתי חוקית על פניה ומשכך גם המעצר הינו בלתי חוקי ובטל מעיקרו.
32. אשר על כן מתבקש בית המשפט הנכבד לצוות כי העותרת תשוחרר ממעצרה לאלתר.
33. תצהיר לאימות העובדות בעתירה זו מצורף כנספח "יג".
34. מן הדין ומן הצדק להיענות למבוקש בעתירה זו.
אביעד ויסולי, עו"ד
ב"כ העותרת
המסמך המקורי בעברית (pdf)
הערות שוליים