שיתוף 

וועדה לצבא ובטחון (קבינט מלחמה)
מזכיר: הרב אמנון חבר טל: 054-9400909 b.d.hartzion@gmail.com

ובענין המבצע הצבאי בעזה

י' בטבת, תשס"ט

בענין המבצע הצבאי בעזה

כולנו אשמים במלחמת עזה! שתסתיים כנראה ללא הכרעה

חתימתה של ישראל היום יחד עם הרשות הפלשתינית על ההצעה הצרפתית להפסקת אש מעידה על האופק המדיני המדאיג של השלטון וחשרת העבים הצפויה בעתיד.

הערותיו ה"שוויוניות" של נשיא ארצות הברית החדש על חלוקת האחריות לאלימות אף הן אינן מבשרות טוב.

לתוצאות הקשות שלא יסתיימו ב"סיבוב" הזה אחראי רוב העם היהודי שלא התנגד לגירוש יהודי חבל עזה בתשס"ה והעדיף להתמכר לאשליות שזרעו פוליטיקאים מושחתים שהקימו אחריהם דורות נוספים, עזי מצח, הפועלים להקטיר עדיין סיסמות שלום ורהב, במקרים רבים מדי, כדי למלט עורם מיד החוק.

החטא – גרוש רבבת יהודים נאמנים מגוש קטיף וצפון השומרון.

העונש, ערים וישובים תחת הפגזות מאשדוד עד באר שבע, אבדן חיי אדם, פציעות והרס רב. שיתוק כלכלת הדרום. ואי יכולת ורצון להחזיר המצב לקדמותו.

נשנן את דברי אחי יוסף (בראשית מב, כא):

"אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו

על כן באה אלינו הצרה הזאת ויען ראובן אתם לאמר הלוא אמרתי לכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם וגם דמו הנה נדרש!"

בנוסף על אשמתנו, המלחמה הנוכחית ברצועת עזה משקפת שגיאות מדיניות, תקשורתיות, צבאיות ומוסריות מתמשכות. מעבר לצורך במיגור חמאס ולהיאלצות הממשלה לפתוח במלחמה יש למלחמה מטרות פוליטיות שקופות בהקשר הבחירות הבאות וביניהן שרות מפלגות השלטון ובמיוחד מפלגתו של שר הבטחון, "המביט לאמת בעינים", שהיה חייב מתוקף תפקידו, שלא להשלים עם ירי אף של קאסם אחד ולא להמתין שמונה שנים כדי לקטוף מנדטים.

המדינה לא גיבשה לעצמה מטרות מדיניות ברורות ללחימה. לא הוגדרו ונוסחו -

א. זיהוי האויב;

ב. ההחלטה להביסו ולהורישו;

ג. הגדרת מטרת הניצחון;

ד. הדרכים לשימור הישגי המלחמה.

המימשל מכנה את האוכלוסיה האזרחית הערבית בעזה "חפה מפשע". האוכלוסיה הזו היא שבחרה בשלטון האיסלמי הנאצי הפועל ככל יכולתו לרצח יהודים ולהכחדת מדינת ישראל. לפיכך על מדינת ישראל וצבאה מוטל "מימוש הכלל הקם להרגך השכם להרגו".

על אף השינוי הנורמטיבי באופי הלחימה, שאינה בוחלת בתקיפת כל אתר שממנו נשקפת סכנה, עדיין הלחימה נעשית מתוך ההנחה שדם הערבים סמוק יותר מדמם של חיילי צה"ל ואזרחי המדינה. זו כנראה גם הסיבה לכך שהמימשל לא דאג להצטייד בתותחי וולקן פלנקס ואף לא במערכות נאוטילוס יעילות לירוט רקטות ופגזים, זאת למרות אתראותיהם של עשרות אנשי מקצוע בכירים ממערכת הבטחון עוד מלפני חצי שנה. הצטיידות כזאת היתה הרבה יותר זולה ויעילה מן האמצעים בהן נקט המימשל, והיתה חוסכת חיי אדם רבים.

חוסר ההגיון במחדל זה מעורר חשד ניכר ששר הבטחון נתון לסחטנות פוליטית ו/או אישית.

דרכי פעולה ומניעה נדרשים

א. לפעול כהדרכת דוד המלך: "ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם"!(תהלים יח, לח): להלחם באויב מלחמת חרמה – עד יתנופף דגל כניעה בכל עיר וכפר ברצועה.

ב. אין לחתום על הסכם שיש בו עירוב של כוח רב לאומי ברצועה.

ג. אין להסכים להכנסת צבא מצרי לרצועה.

ד. יוקם בכל הרצועה ממשל צבאי זמני.

ה. עידוד הגירה מרצון של האוכלוסיה המקומית , המהגר מעזה יקבל סיוע ראשוני לדרכו, זהו גם פתרון אנושי למצוקת הפרנסה ברצועה.

ו. תונהג חוקת יסוד בישובים הערביים ברצועה המבוססת על מצוות בני נוח וחינוך לפיהן, כמו איסור חמור על הטפה לרצח.

ז. ערבים שיאמצו שינויים תרבותיים אלו יזכו לתמיכה מוגברת. אלו שינסו להמשיך בדרכם הקודמת, למיצער, יוקאו מארץ הקודש.

ח. כל מקום בו היה ישוב יהודי יחזור לריבונות יהודית ויבנה מחדש כמתנת רבון העולמים, כאמור בתורה (דברים י"א לא-לב) – "כי אתם, עברים את- הירדן, לבא לרשת את-הארץ, אשר- ה' אלקיכם נתן לכם; וירשתם אתה, וישבתם-בה ושמרתם לעשות, את כל-החקים ואת-המשפטים, אשר אנכי נתן לפניכם, היום".

אנו מאמצים, מחזקים ומברכים את כל כוחות הבטחון במלחמה: שלא יגיעם נזק.

שיזכו להוריש אויבינו ולהנחיל לעמנו את מלוא ארץ קדשו עד עולם.

המסמך המקורי בעברית (pdf)