פסק תשס"ו אייר ה'
וועדה לצבא ובטחון (קבינט מלחמה)
מזכיר: הרב אמנון חבר טל: 054-9400909 b.d.hartzion@gmail.com
בס"ד ה' באייר, תשס"ו
נציגות הסנהדרין נשאלה:
האם כאשר יש חשש לפגיעה באוכלוסיה אזרחית עוינת, יש להימנע מפעולה צבאית הנדרשת להגנת אזרחי הארץ.
התשובה היא – אין להימנע.
שלטון חמאס נבחר ע"י אוכלוסייה ערבית בארץ ישראל שתומכת מרצונה החופשי בשלטון פעיל למחיקת ישראל, הרג והגליית תושביה היהודיים הנותרים [האמנה ה"פלשתינאית" ואמנת חמאס]. אוכלוסייה זו אינה בחזקת תמימה וחפה מפשע. הרשות ה"פלשתינאית" והאוכלוסייה התומכת בה הן אויב לכל עניין, כמקובל גם בכל מגוון פרשנויות המשפט הבינלאומי. אמנות בינלאומיות אינן חלות על האוכלוסייה הזו כאשר מטרותיה – השמדת עם.[1] לפיכך יש לנהוג לפי הכלל התורני והכלל אנושי הבא להורגך השכם להורגו. על ממשלת ישראל לשנות את מדיניותה ולהכריז על הרשות ה"פלשתינאית" אוייב כפי שדרש צה"ל.[2]
המסמך המקורי בעברית (pdf)
הערות שוליים
- ↑ סעיף 55 לאמנת וינה קובע כי אמנה בטלה מעיקרה אם בשעת כריתתה היא בסתירה לכלל בל יעבור (יוס קוגנס Jus Cogens) של המשפט הבינלאומי. דוגמה לכללים אלה: איסור עבדות, איסור אפליה גזעית, איסור השמדת עם, איסור מלחמה. בפסק דין בעניין נמיביה קובע בית הדין הבינלאומי כי לכל עם יש זכות להגדרה עצמית ואמנה בינלאומית אינה יכולה לשלול זכות זו.
- ↑ הדרישה פורסמה ברבים בחול המועד פסח תשס"ו.