close
הסנהדרין הסנהדרין
חיפוש

הבדלים בין גרסאות בדף "הכרזה תשס"ע חשון כ"ט ז'"


(גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת)
שורה 1: שורה 1:
''אלה דוחות, ניתוח וחוות הדעת הוגשו לסנהדרין בתור מייעצת בלבד. לא בהכרח משקפים את עמדתה של הסנהדרין. הם עבודה של מומחים בתחום הנערץ שלהם, כלולים כאן כדי לציין את סוג השאלות שמנטפלו על ידי הסנהדרין.''
+
''דיווחים, ניתוחים, ודעות אלו הוגשו לסנהדרין בתפקיד מיעץ בלבד, ולא בהכרח מהווים עמדה סופית של הסנהדרין. הם עבודתם של מומחים ידועים בתחומיהם, וכלולים כאן כדי לציין את סוג השאלות המטופלות בידי הסנהדרין.''
  
 
<center>
 
<center>
שורה 11: שורה 11:
  
 
<center>'''<big>הנחיית לוחמי ישראל. קוד אתי מתון</big>'''</center>
 
<center>'''<big>הנחיית לוחמי ישראל. קוד אתי מתון</big>'''</center>
 
NOTE THIS MATERIAL AND THE MATERIAL POSTED UNDER THIS CATEGORY IS UNDER CONSTRUCTION AND IS NOT APPROVED IS ITS CURRENT FORM AND/OR CONTENT
 
  
 
הערה – הדברים נכתבו כך שלא יחרגו מן החוקים שחקקה הכנסת!!!
 
הערה – הדברים נכתבו כך שלא יחרגו מן החוקים שחקקה הכנסת!!!

גרסה מ־11:49, 19 בנובמבר 2009

דיווחים, ניתוחים, ודעות אלו הוגשו לסנהדרין בתפקיד מיעץ בלבד, ולא בהכרח מהווים עמדה סופית של הסנהדרין. הם עבודתם של מומחים ידועים בתחומיהם, וכלולים כאן כדי לציין את סוג השאלות המטופלות בידי הסנהדרין.

SoldierLegal.gif
פסיקה הלכתית לחיילים
הוועדה המייעצת
טל. 02-5661962, נייד 050-6733831, פקס. 057-7976007
דואל dbtc@actcom.com mail, רחל אמנו 47 ירושלים 93228

ב"ה

הנחיית לוחמי ישראל. קוד אתי מתון

הערה – הדברים נכתבו כך שלא יחרגו מן החוקים שחקקה הכנסת!!!

אין הם משקפים דעת תורה במלואה!!!

הבנת הרקע לשיטת ניהול מלחמותיה של המדינה

אמנם, רוב "אזרחי" המדינה יהודים, אולם כ35% מן האוכלוסיה אינה של יהודים. (הסטטיסטיקות הממשלתיות כוללות נתונים כוזבים לפי תורת ישראל.)

ליתר תוקף יאמר במידה רבה של בטחון, שרובם של מיעוטים אלו, בגלוי ובסתר, תומכים באויבינו במאבקיהם בנו כפי שהבר משתמע מפיות מנהיגיהם המובהקים רוצים לראות באבדנה של מדינת ישראל (היה לא תהיה).

המוסד המחוקק של המדינה מייצג מטבע הדברים, מאוויים של כל "אזרחי" המדינה.

אין המוסד הזה יהודי מובהק בזהותו. מכאן נגזר שכך גם הממשלה הנבחרת על ידי כל ה"אזרחים". בוודאי נכון הדבר לגבי מוסדות המשפט שמלכתחילה התמנו תוך הטיה משמעותית ועל דעת שאינם מחוייבים לא לחוקת היסוד של עם ישראל ואף לא לאינטרסים של העם היהודי.

מכאן מסקנה פשוטה, שליהודים בארץ אין מוסד המייצג את מאווייהם ואת הגדרתם העצמית שנבחר על ידם (למעט הסנהדרין).

ארצנו, נגזלה מאיתנו על ידי הרומאים בסיוע לגיונותיהם שגוייסו באירופה ובמזרח התיכון כולו במעשי רצח (ג'נוסייד) וביזה. נסיונותינו לחזור אל נחלתנו נמנעו על ידי גויים נוצרים ומוסלמים שבדבר אחד לפחות היו דומים – רצח יהודים המוני וגזילת אדמותיהם וארצם.

יושביה הנכרים בארצנו:

-ברובם המכריע מוסלמים שכידוע מאמינים בעקרון "דין מוחמד בסיף" אם כעקרון דתי ואם כעקרון לאומי אליהם בעיקר מתייחסים הדברים.

-אינם עושים דין אמיתי בפושעים היוצאים מתוכם הן בדיני נפשות והן במעשי גניבה ושוד ואף מעודדים בשתיקה ובמעשים ואף לעיתים יוזמים את פעולותיהם. התשתית האנושית של אוכלוסיה זו תומכת ברובה המכריע בטרור (80% כפי שהתפרסם בעתון "הארץ" ב11 יוני 02. 70% תומכים בהתאבדויות הרצחניות שיעור גבוה זה הינו יציב כבר שנים ארוכות, זהו רוב מכריע) היינו נוטלים חלק במעשי רצח של יהודים לפחות בתמיכה מוסרית ואחרת. (איננו שומעים על ישות ערבית ציבורית משמעותית כל שהיא המגנה התנהגות זו מטעמי צדק.לעיתים רחוקות שומעים על גינוי מטעמים של "אינטרסים פלשתיניים..."). לכן סתם ערבי תושב הארץ הינו בחזקת שותף לרצח (חזקת רוב). יש ביניהם המסכימים ל"הודנה" היינו שביתת נשק עד לרגע בו יוכלו לנו (היה לא תהיה).

גם ה"טובים" שביניהם המתגייסים לצ.ה.ל. (בדואים) רואים להם מטרה לא פעם להסיג את עמנו מארצנו (למשל בראיון בכ"ח אלול תשס"ב ברשת ב' עם ראש מועצת זרזיר סא"ל במילואים ['בדואי טוב']...).

-בעליל אינם מאמינים בתנ"ך.

-אינם רואים עצמם מחוייבים להסכמים עליהם חתמו נציגיהם. שקרים וכזבים בפיהם ובחתימותיהם הן בגדר אמצעי "חוקי" להשגת מטרותיהם כפי שחינכם לכך "נביאם".

אשר על כן, אין הם נחשבים לבני נוח הגונים ובוודאי שאינם נחשבים לגרי תושב.

מי מהם שאינם יוצאים מן הגדר הזה ראוי שיפנו את הארץ.

כבני אדם, יוכלו לדרוש זכות ליחס כאל בני אנוש אם ינהגו כבני אנוש הגונים.

ניתן יהיה לממש בחינת מעמדם כבני אנוש הגונים על ידי קבלתם 7 מצוות בני נוח בלב שלם ובהצהרה אמינה בפני בית דין ישראלי כשר לכך.

לכן:

א. מי שהתיישב בארצנו הגזולה (בין אם ידע זאת היטב ובין אם לאו) בסופו של דבר שותף (למיצער) לגזל. מגזלנים יש מקום לתבוע החזרת הגזלה, פיצויים על תמורת הפקת פירות ממנה ונזקים לרכוש.

ב. אין הבדל מהותי בין הערבים תושבי המדינה, יש"ע, או שכנינו מסביב. רובם ככולם בני אותן ישויות לאומיות תרבותיות. יש לדחות את תעמולת הכזב, המופצת על ידי משתפי הפעולה הבוגדנים שבתוכנו, על היות אזרחי הארץ הערבים נאמנים למדינת ישראל. כלל זה ספק רב אם חל ולו גם על מיעוט קטן מתוכם.

ג. נשלל הרעיון לפיו ניתן להתייחס לנכרי בודד בארץ כמי שעלינו להוכיח את אשמתו. אם אינו מוכן להתנער בגלוי ובלב שלם מן העוולות דלעיל נשללת זכותו המוסרית לשבת בארץ.

ד. אנו קוראים לנהוג על פי הכלל של הפחתה מתמדת בשיעור הערבים המסוכנים היושבים בארץ כולה.

קוד אתי למאבק באויבינו

הקדמה

ממשלות המדינה ממנות את מפקדי הצבא ומוסדות הבטחון על פי שיקולים פוליטיים, היינו, בין השאר, התחשבות בבוחרים שאינם יהודים כולל ערבים אויבי ישראל ערבים. עם היות הממונים, לעיתים, אנשים אמיצים באופן אישי, הרי ככל שדרגתם גבוהה יותר נאמנותם לשלטון השעטנז על חשבון נאמנותם היהודית אף היא גדלה. אין הם משקפים את מאווייו של העם היהודי ככלל אלא את דעותיהם ודעת שולחיהם שלעיתים קרובות אינן דעות יהודיות.

עם כל זאת, יש לחזק את ידי אנשי כוחות הבטחון הפועלים תחת לחצים פוליטיים קשים של משתפי פעולה אידיאולוגיים ממוצא יהודי ואף גויים. אין שום פגם מוסרי בפגיעה באויבים ובמורדים בשלטון היהודי על ארצנו. להיפך. השיקול היחידי היכול למנוע זאת, בנסיבות הנוכחיות, הוא שיקול מדיני הנוגע לטובת העם היהודי בתנאי שנעשה על ידי יהודים נאמנים.

בינתיים אין לנו צבא יעיל אחר המונהג כדין. לכן יש לראות את כל ההוראות דלהלן כהנחיות מוסריות יהודיות שיש לממשן במסגרת החוק במיטבו (היינו לפי פרשנות יהודית).

למלחמה בארץ ישראל יש את המטרות הבאות:

א. עזרת ישראל מיד צר – היינו פגיעה יעילה (רצוי מוות) בכל אוייב ומתנכל.

ב. הורשת אוכלוסית הגזלנים הזרה מארצנו.

ג. שמירה קנאית על חייהם ורכושם של כל הגויים החיים בתוכנו, הנלחמים עמנו כתף אל כתף בכנות מתוך אמונה ב7 מצוות בני נח (כנראה הדרוזים מממשים דרישה זו.)

ד. ניצול כל הזדמנות (במיוחד אם נותקף על ידי אויבינו) על מנת לדחקם מעבר לגבולות ההבטחה.

כללי התנהגות למימוש מטרות אלו:

א. ראוי להבטיח שמספר אבידות האוייב בכל מלחמה יהיה גדול מהיחס בין אוכלוסיית היהודים לאוכלוסיית אויבינו (הגלויים והסמויים). מדיניות זו חיונית כדי להפוך לבלתי כדאית כל איום על שלומנו (יש להניח שיחס זה הוא למעשה 1:100)

ב. יש לעשות מאמץ להמנע מפגיעה בתדמית הבין לאומית של עם ישראל מבחינת חוקי המוסר ואמנת ז'נבה. זאת באשר ביסודו של דבר אנו עם לבדד ישכון שהיה מאז ומעולם דחוי. על כן יש לממש את המטרות היהודיות של המלחמה בצורה מושכלת.

ג. רצוי להמנע מכבוש מקום לפני שהוברחו ממנו כל יושביו המסוכנים כנ"ל לכיוון יציאה מן הארץ.

ד. חובה לסייע לכל משתף פעולה ולא לבגוד בו. אולם יש להבהיר לו שיחסנו אליו כידיד, יהיה מושתת למיצער על קבלתו 7 מצוות בני נח כדין.

ה. יש לנקום, בדיעבד, הפרות של אמנת ז'נבה כדי להפוך הפרות כאלו על ידי אוייבינו לבלתי משתלמות. דבר זה ראוי שיעשה רק אחרי שיוודע בעולם שהופרה אמנה זו כלפינו ותובהר סיבת התגובה. יש לפעול בענין בצורה מושכלת שתמנע טענה על הפרת החוק הבין לאומי.

ו. יש לסכל בצורה מושכלת חזרתו של כל נכרי, חייל או אזרח, שגורש מאזור כבוש, אלא אם כן, יקבל עליו מראש בפני בי"ד ישראלי כדין 7 מצוות בני נוח כתנאי פותח.

ז. בעת קרב אבוד לאוייב, יש להשתדל לתת לאויב תחושת סיכוי, כדי שלא יכנע ויאבד בהמוניו.

ח. היות ו"המבוקשים" למיניהם מסוכנים והיות וצפוי שבלחץ הפוליטי של "אזרחי" ישראל מבית – היינו אזרחים ממוצא יהודי (שאבדו למעשה את זהותם היהודית) וגויים, או גם כתוצאה ממחטף מיקוח של יהודים, הם בסופו של דבר ישוחררו, רצוי למצוא את הדרך על מנת שה"מבוקש" לא ישאר בארץ החיים ולו גם בטענות משפטיות בעלות בסיס צר מאוד.

ט. טוב יהיה מצבנו הלאומי אם בסערת קרב תיהרס כל תשתית אזרחית שעלולה ליצור עילה נוחה לחזרה של המגורשים בלחץ בין לאומי.

הערכות להתנהגות בשעת מהומות וארועים "אזרחיים":

א. אבנים בגודל אגרוף המושלכות כלפי אדם מסיבות לאומיות, חזקתן שהן בגדר נסיון לרצח. יש צידוק מלא לנקוט כלפי הפועל להשלכתן לפי כללי המניעה של הגנה מפני נסיון לרצח.

ב. הזורק אבן על מכונית נוסעת (אבן שעלולה לשבור זגוגית רגילה של מכונית), מטעמים לאומיים, נחשב למי שרוצה לפגוע במטרתו פגיעת מוות. יש לזורק דין רודף, בלי קשר לגילו, גם אם יברח ארעית אחרי זריקת האבן. שהרי אם חלוף מטרתו חזקתו שיחזור וישליך אבנים שוב.

ג. במקרה ששייך לימוד זכות על אוייב קטין מחמת גילו הרך. יש לזכור שקטין היינו, לפי תרבותנו, עד גיל 13. בכל מקרה אין בדין רודף הגבלת גיל.

הצהרת אמונים - המלצות

מתגייס לצ.ה.ל. מחוייב להשבע אמונים. שבועה זו ניתן (על פי הפקודות הנוהגות) להמיר בהצהרה.

אולם גם בהצהרה יש בעיות עקרוניות. באשר כלולות בה מחויבויות הנוגדות לעיתים בפועל ולעיתים בכח את האינטרסים היהודים. דוגמה לכך היה גירוש יהודים מארצנו.

אשר על כן מתבקש כל מתגייס, להבהיר את הדברים הבאים:

א. הצהרתי מבוססת על ההנחה שהפקודות שאקבל תהיינה "ישראליות" דווקא ודווקא כך אני תופס את המושג 'צבא ההגנה לישראל'.

ב. השם "צבא ההגנה לישראל" משקף עבורי שם ולא מהות. אני סבור שלצבאנו יש גם מטרות התקפיות.

אם כחייל הינך מאויים במשפט צבאי על הסתיגויותיך. אזי עליך למסור מודעה בפני 3 יהודים נאמנים או לפחות בפני 2 כאלו שהצהרה בלתי מסוייגת אחרת הנגבית ממך נעשית תחת איום ואינה משקפת את כוונותיך בפועל.

יחס לנשים

לאומות העולם הנוצריות יש יחס אבירי כלפי נשים. יחס זה נובע ממסורת נוצרית וגם מהאלהה של תאוות ובראשן יצר המין שהאובייקט שלו הן הנשים. ל"מסורת" הזו אין בתרבותנו בסיס. מאידך, יש בסיס להערכה שפגיעה בגברים חיונית יותר מאשר בנשים. שהרי במלחמות רבות הותר במקרא להשאיר בחיים את הנשים. יחס זה מתפוגג משעה שהנשים נוטלות חלק ישיר (כמו מתאבדות מפגעות) או עקיף (כמעודדות את בניהן ובני משפחותיהן להתאבד בפיגועים, כפי שהוצג לדוגמה בכלי התקשורת בי"ב באייר תשס"ב). לכן רק אם הנשים תקבלנה על עצמן כנ"ל 7 מצוות בני נוח ניתן להתייחס במתינות לגבי גירושן. .

יחס לאזרחים

באופן כללי הכלל הנקוט בידינו הינו שבשעת מלחמה "טוב שבגויים הרוג" מכלל זה לא יצאו כמובן האזרחים. אולם, אין להתעלם מאמנות בין לאומיות באשר התעלמות מהן תהיה עשויה לפגוע בשמנו הטוב כאומה הגונה. אך היות ואויבינו נלחמים נגדנו שלא במדים. ובדרכים שאינן תואמות את הכללים של האמנות הבין לאומיות, והם גם מבצעים ]פשעים נגד האנושות, קמה לנו זכות ההגנה העצמית בכל תקפה. היינו כל "אזרח" אוייב, בעל כורחם של דברים, חשוד להיות חייל או חיילת בלי מדים. לכן בזמן מלחמה, מספיק חשד קל שבקלים כדי לתת הרבה יותר כח למימוש זכות ההגנה העצמית בצורה מושכלת.

מאיר אבן

לרב דב שטיין שלום!

1. אני מסכים לכל מילה הכתובה בדף הנחייה ללוחם (דומני כי אני מכיר את הכותב – מאיר אבן!!).

2. הנוסח שנשלח אלי – עלול לחשוף את כותבו וגם את מפיצו לתביעת לשון הרע מצד "אזרח" כל שהוא ו/או כתב אישום בגין דברי הסתה.

אין טעם לציין את כל המשפטים העלולים להיות בסיס לכך, דיי אם

נתמקד בכמה מהם:

א. עמוד א' שורה שלישית: "ליתר תוקף יאמר במידה רבה של תוקן בטחון...".

ב. עמוד א' שורה 5: "המוסד המחוקק...".לא נראה מסית וכו'

ג. עמוד א' שורה 7: "נכון הדבר לגבי מוסדות משפט..."

ד. עמוד שני, פרק ב': "קוד אתי": כל ההתחלה בעייתית.

ה. עמוד שני, שורות 8-11.

ו. פרק כללי התנהגות: סע' 1.

ז. עמוד 3: סע' 1, 2

ח. עמוד 3: פרק יחס לאזרחים; שתי שורות ראשונות.

3. לכן – או שהמסמך יופץ כפי שהוא, לאחר תיקונים קלים, או

שייערך ניסוח יותר רך, או גניזת נוסח זה.

בברכה,
דב אבן-אור

המסמך המקורי בעברית (pdf)

הערות שוליים


בחדשות