close
הסנהדרין הסנהדרין
חיפוש

הכרזה תשס"ח ניסן ט' א


ידיעון הסנהדרין א'

Vaadecology.gif
ועדה לעניני בריאות ואקולוגיה
מזכיר: הרב אמנון חבר טל: 054-9400909 b.d.hartzion@gmail.com

שמירת איכות הסביבה בראי היהדות

מאמר זה - שאינו אלא חלק מחיבור מקיף העוסק בשמירת איכות הסביבה בראי היהדות - יעסוק בביאור חשיבות שמירת איכות הסביבה מן ההיבט היהודי ועל פי מקורות היהדות לדורותיהם.

משנה חשיבות יש לנושא זה בימינו בעקבות התיעוש המאפיין את התרבות האנושית ופגיעה הולכת וגוברת בטבע על ידי האדם.

כמו כן, מן הראוי לציין את המודעות הצוברת תאוצה בתחום שמירת איכות הסביבה בארץ ובעולם, ומכאן הצורך בהדרכה והכוונה על פי מקורות היהדות, בבחינת - "כִּי מִצִּיּוןֹ תֵּצֵא תורָֹה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם".

לפנינו ארבעה פרקים, כשבחוברת הבאה, ב"ה, יובאו פרקים נוספים שיעסקו בהיבטים המעשיים, בתחומי החיים השונים של שמירת איכות הסביבה.

פרק א - אחריות האדם על הבריאה

אחריות האדם בשמירת הבריאה יסודה עוד בראשית הבריאה:

"בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי - בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי". (קהלת רבה פ"ז,יג)

בספר תהילים נאמר: "וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם" (קטו,טז), אולם כבר נאמר בתורה: "כִּי לִי הָאָרֶץ" (ויקרא כה,כג) ! ואכן האיזון בין היותה בבעלות האדם לבין שייכותה להקב"ה, נמצא במצות שמירתה וטיפוחה.

דוגמה למצות שמירת הארץ וטיפוחה הוא האיסור להשחית עצי מאכל:

"כִּי ת צָוּר אֶל עִיר... לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ... א תשַׁחְִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזןֶ כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל ואְֹתוֹ א תכְִרֹת". (דברים כ,יט)

והפליא להסביר שורש מצוה זו בעל ספר החינוך:

"... שהוא כדי ללמד נפשנו לאהוב הטוב והתועלת וּלהדבק בו, ומתוך כך תדבק בנו הטובה, ונרחיק מכל דבר רע ומכל דבר השחתה, וזהו דרך החסידים ואנשי מעשה - אוהבים שלום ושמחים בטוב הבריות ומקרבים אותם לתורה, ולא יאבדו אפילו גרגר של חרדל בעולם, ויְצֵַר עליהם בכל אבדון והשחתה שיראו, ואם יוכלו להציל - יצילו כל דבר

מהשחית בכל כוחם, ולא כן הרשעים... שמחים בהשחתת העולם, והמה משחיתים את עצמם...". (מצוה תקכ"ט)

ומה מתאים הסיפור על הרב קוק זצ"ל, המתייחס אל דברי בעל ספר החינוך הנזכר לעיל: 'וזהו דרך החסידים ואנשי המעשה... וְיֵצַר עליהם בכל אבדון והשחתה שיראו':

"זכרתי ימים מקדם, משנת תרס"ה, שזכיתי בחסדי העליון יתברך שמו לעלות על אדמת הקודש ביפו. שחרתי בראשונה את פני רבינו הרב קוק זצ"ל. קבלני בסבר פנים יפות כדרכו בקודש לכל אחד. שוחחנו בדברי תורה. אחרי תפילת מנחה גדולה, יצא רבינו כדרכו בקודש לשוח בשדה, לצמצם מחשבותיו, ואני התלויתי אתו. בדרך קטפתי איזה עשב או פרח. הזדעזע רבינו ואמר לי בנחת, כי הוא נזהר מאד לבלתי קטוף בלי תועלת עשב או פרח שיכול לגדול או

לצמוח, כי אין עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה, ואומר לו: גדל ! כל ציץ עשב אומר דבר, כל אבן לוחשת איזה סוד, כל הבריאה אומרת שירה...". [ [איש צדיק היה, עמ' 74

אגדה ובה מסר חד וברור על אחריות האדם לדורות הבאים, מצויה במדרש רבה לפרשת קדושים (פ"כ ה):

"אדרינוס, שחיק עצמות, היה עובר בשבילי העיר טבריה, וראה איש זקן אחד עומד ועודר באדמת הטרשים כדי לנטוע נטיעות של תאנים, אמר לו אדרינוס: בן כמה שנים אתה? אמר לו הזקן: בן מאה שנים. אמר לו אדרינוס: ואתה בן מאה שנים ועומד ועודר כדי לנטוע נטיעות, וכי תאכל מהם? אמר לו הזקן: אדוני המלך, הריני נוטע, אם אזכה אוכל מפירות נטיעותי, ואם לא - כשם שיגעו לי אבותי כדי שאני אוכל, כך יגע אני בשביל בנַי".

אגדה דומה מובאת בתלמוד במסכת תענית (כג,א), המספרת על חוני המעגל שראה אדם נוטע עץ חרובים ואמר לו: "האי עד כמה שנין טעין? אמר ליה: עד שבעין שנין, אמר ליה: פשיטא לך דחיית שבעין שנין? אמר ליה: ... עלמא בחרובא אשכחתיה, כי היכי דשתלי לי אבהתי, שתלי נמי לבריא".

וכן מבואר בילקוט שמעוני (קדושים תרט"ו):

"אמר להם הקב"ה לישראל: אף על פי שתמצאו אותה [את ארץ ישראל] מלאה כל טוב, לא תאמרו נשב ולא נִטע, אלא כשם שנטעו אחרים לכם, כך היו נוטעים לבניכם".

ואכן, הדואג לטובת האנושות בהווה ובעתיד, מבין שכל דור צריך לתרום את תרומתו למען הדורות הבאים. ואל לו לאדם להפקיר אחריות זו לאחרים, שהרי כל אדם חייב לומר - בשבילי נברא העולם (סנהדרין לז,א), ואם כן, עליו מוטלת חובת האחריות לדאגת שמירתו.

והוראה מדהימה בקיצוניותה, המצביעה על אחריות האדם לפיתוחו ושגשוגו של העולם בכל מצב ואופן, היא ההוראה המובאת באבות דרבי נתן (לא):

"אם היתה נטיעה בתוך ידך ויאמר לך אדם: הרי המשיח! בוא ונטע את הנטיעה ואחר כך צא והקבילו".

פרק ב - השפעת מעשי האדם הרוחניים על המציאות הארצית

לאדם ולמעשיו השפעה גדולה על העולם. יש ומעשיו הגשמיים גורמים נזקים לטבע ולברואים, ויש שמעשיו הרוחניים משפיעים לטוב ולמוטב, לזכות או לחובה - על העולם.

הרמח"ל בספרו 'מסילת ישרים' (פ"א) כבר השכיל להגדיר לנו את השפעתו הרוחנית של האדם על העולם:

"ואם תעמיק עוד בענין, תראה כי העולם נברא לשימוש האדם... כי אם האדם נמשך אחר העולם ומתרחק מבוראו, הנה הוא מתקלקל ומקלקל העולם עמו, ואם הוא שולט בעצמו ונדבק בבוראו, ומשתמש מן העולם רק להיות לו לסיוע לעבוד בוראו, הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו".

קלקולו של העולם בעקבות מעשיו ומדותיו של האדם, אינו רק בבחינת עונש, וכדברי הכתוב בתורה: "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלהִֹים אֲחֵרִים... וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלאֹ יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לאֹ תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ" וגו' (דברים יא,טז-יז), אלא כתוצאה ישירה וטבעית ממעשה האדם, וכדברי הכתוב בתהלים (קז,לד): "אֶרֶץ פְּרִי לִמְלֵחָה - מֵרָעַת יֹשְׁבֵי בָהּ" ! וכהֹ מפרש הרש"ר הירש פסוק זה (בפירושו לתהלים): "אלוהים וחסדיו משנים גם את האדמה המעניקה חיים ומזון ליושבים עליה, ועתה היא נעשית שממה, מכיון שכעת יושביה עושה אותם לבלתי ראויים להמשכת קיומם". וכדוגמת סדום ועמורה שהיו "כְּגַן ה'" (בראשית יג,י) ונהפכו בעקבות מעשי תושביהם הרעים ל"גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ" (דברים כט,כב).

ומפורסם בשם רבי חיים ויטאל - מגדולי המקובלים במאה ה 16- - שאילו ידע האדם כמה עולמות הוא בורא במעשיו הטובים, וחלילה להיפך במעשיו הרעים - היה מפחד להזיז אצבע או להניד עפעף.

תיאור בצבעים קודרים מתאר התנא רבי יהושע את שאירע לעולם בעקבות חורבן בית המקדש - שנחרב כידוע בעקבות מעשיהם הרעים של בני אותו דור (סוטה מח,א):

"מיום שחרב בית המקדש - אין יום שאין בו קללה, ולא ירד הטל לברכה, וניטל טעם הפירות" !

והוסיף התנא רבי יוסי ואמר:

"אף ניטל שומן הפירות".

דוגמא נוספת - מהמן שירד לישראל במדבר - מבוארת בתלמוד במסכת יומא (עה,א):

"צדיקים ירד [להם המן] על פתח בתיהם, בינונים - יצאו ליקטו, רשעים - שטו ולקטו".

כלומר, הצדיקים לא נזקקו לטרוח בלקיטת המן, ואילו האחרים - הבינונים והרשעים - נאלצו לטרוח לפי מעלת ורמת מוסריותם.

ועוד (שם):

"שנים שבאו לפני משה לדין, זה אומר: עבדי גנבת,ָ וזה אומר, אתה מכרתו לי. אמר להם משה: לבוקר משפט. למחר - אם נמצא עומרו בבית רבו ראשון, בידוע שזה גנבו, אם

נמצא עומרו בבית רבו שני - בידוע שזה מכרו לו. וכן איש ואשה שבאו לפני משה לדין. זה אומר: היא סרחה עלי, והיא אומרת: הוא סרח עלי. אמה להם משה: לבוקר משפט. למחר, אם נמצא עומרה בבית בעלה, בידוע שהיא סרחה עליו, נמצא עומרה בבית אביה - בידוע שהוא סרח עליה".

פרק ג - השפעת העולם הארצי

על עולמו הרוחני של האדם

התורה הזהירה: "וְנִשְׁמַרְתָּ מִכּלֹ דָּבָר רָע" (דברים כג,י), ועל כן מי שאינו טהור מקרה לילה, עליו לצאת מחוץ למחנה, "כִּי ה' אֱלהֶֹיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ... וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלאֹ יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ" (שם טו).

והסביר בעל ספר החינוך (מצוה תקס"ו):

"... שנפשותן של ישראל דבקות בשכינה לעולם, וכל שכן במחנה שכלן נקיי הנפש (כי כל הירא מעבירות שבידו - כבר הלך ושב לביתו), ונשארו הטובים אשר רוח אלוקים שוכן בתוכם, וראוי להם לעמוד בנקיות, כאשר ידוע ומפורסם, שהנקיות מדה מן המדות הטובות המביאה לידי רוח הקודש".

והוסיף וביאר הרמב"ן בפירושו לתורה (דברים כג,י):

"וטעם כיסויי הצואה, שאין הצואה כטומאה שתטמא את מקומה... אבל אסור לראותה בעת התפילה, ובהיות הלב דבק בשם הנכבד, מפני שהדברים הנמאסים יולידו גנאי בנפש, וישבשו כוונת הלב הטהור, וכאשר נעלה מעין רואה - אין רע".

הרש"ר הירש רואה בהלכות רבות הקשורות לנקיות - הרחקה מצואה ומי רגלים, כיסוי ערוה בזמן קריאת שמע ותפילה, הלכות צניעות ועשיית צרכיו ונטילת ידים ועוד - "הרגלי חיים יהודיים המזכירים לנו בכל עת את הטבע הכפול של המהות האנושית [הבהמיות מול הקדושה]. חשיבות יתירה נודעת להלכות אלה בכל אותן התקופות שהחומרנות מביאה בהן לידי ניוון האצילות המוסרית של האדם; בתקופות אלה חובה על היהודי לשאת ברמה את נס ייעוד חייו המעיד על החירות המוסרית".

במסכת שבת (קיד,א) נמסר בשם רבי יוחנן: "כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו - חייב מיתה", ואף שעיקר הטעם להלכה זו הוא משום שהדבר גורם לחילול ה', מכל מקום ברור הוא שמי שנזהר ומקפיד על נקיות וסדר - התנהגות זו משפיעה השפעה של ממש על אישיותו הפנימית. ובספר המוסר 'פלא יועץ' לרבי אליעזר פאפו, כתב (בערך נקיות): "וכל אדם יעשה עצמו תלמיד חכם לעניין זה".

ולכן כאשר אירע שנמצאו ערדליים הפוכות בפנימייה של ישיבת קלם, כינס הסבא את כל התלמידים והוכיח אותם על כך, כיון שאי סדר חיצוני - מחנך גם לאי סדר פנימי. וכאשר רצה הסבא לעמוד מקרוב על הצלחת בנו בלימודיו ומדותיו - בדק את חדרו, וכאשר מצא שחדרו וארונו מסודרים ונקיים כראוי - חזר לביתו בידיעה ברורה שהכל מתנהל כשורה, ואין כל צורך לשאול את הרבנים והמחנכים של בנו.

פרק ד - שמירת איכות הסביבה

מגינה על הבריאה המתבונן בטבע העולם נדהם לראות עד כמה גדולה היא השלמות וההרמוניה המאפיינת אותו. ואמנם, ככל שהחוקרים והמדענים מפענחים את צפונות העולם, הם מופתעים ומשתאים לראות את העולם כולו כפזל נפלא ומורכב, שכל חלק מותאם לחברו וביחד משתלבים ומתאימים כל חלקיו ליצירה מופלאה.

אין סוף של דוגמאות מצויות כדי להמחיש עד כמה כל חלק בפזל קשור בקשר הדוק לחלק הסמוך לו, כאשר כל תזוזה מפרה את האיזון וגורמת להרס ופגיעה במבנה המקורי והטבעי:

  • בעלי החיים צורכים חמצן ומפרישים דו-תחמוצת הפחמן, שממנו מייצרים הצמחים את תאיהם, כאשר במקביל מפרישים הצמחים חמצן נקי לחלל העולם, וחוזר חלילה.
  • בעלי החיים הטורפים, טורפים את החיות והבהמות הזקנות, החלשות והחולות, ועל ידי כך מאפשרים מרחבי גידול לדור הבא.
  • עופות טורפי דגים משליכים - דרך אגב - את הלשלשת שלהם אל תוך המים, כאשר החנקן שבה מסייע לגידול הדגים שבמים, כך כל מין מסייע לזולתו.

דוגמאות בודדות אלה מוכיחות את האיזון הקיים בבריאה, אולם כאשר האדם מפר איזון זה - העולם נפגע וניזוק. לדוגמה: כאשר השמידו בהודו את נחשי הקוברה שבטבע, התרבו המכרסמים (שהיו המזון של נחשי הקוברה) במידה כזו שהשמידו יבולים רבים, עד שהיה צורך דחוף להחזיר את נחשי הקוברה מחדש לטבע.

כך היה גם כאשר חיסלו הסינים את ציפורי הדרור בארצם, משום שרצו למנוע מהם מלאכול את התבואה - פרץ רעב כבד שנבע מהתרבות החרקים (שהיו מזונם של ציפורי הדרור) שהשמידו את התבואה. והסינים נאלצו לקנות במחיר יקר ציפורים מארצות אחרות ולהחזירם למקומם הטבעי.

ארנבות שהובאו לאוסטרליה, מקום בו מעטים הם הטורפים, התרבו במידה כזו שהרסו את כל החקלאות, ורק במאמצים מרובים ועצומים תוקן מעוות זה.

כריתת יערות - להכשרת קרקע לבניה ולניצול העצים לתעשיה - מונעת גשם וחמצן, ועל ידי כך מופר האיזון הטבעי בעולם.

פסולת המוצרים הכימיקאלים מזהמת נהרות וימים, ועל ידי כך מתים הדגים ונהרסת הצמחיה הטבעית שבים. המוצרים המלאכותיים - כגון פלסטיק, מתכות ובטון - אינם כלים ומתפוררים, וממילא אינם חוזרים לטבע, עובדה הגורמת לנזקים בלתי הפיכים בתחומים רבים הקשורים לאיכות החיים והסביבה (נזקים בריאותיים, כלכליים, חברתיים ועוד). חומרים רדיו-אקטיביים (פסולת מכורים גרעיניים), שרפת חומרים שונים בתעשיה, זיהום מכוניות ועוד - הורסים את המרקם הבריא של האויר הצח ומזהמים באופן מסוכן את האויר בעולם.

הקב"ה ברא את עולמו באופן שהמחזור הטבעי משלים את עצמו. יבול חקלאי וכל הצומח חוזר בשלב מסויים ומשביח את הקרקע. כן בעלי החיים למיניהם, עם מיתתם מתפורר גופם והם שבים אל האדמה. ברם, בימינו, האשפה הרבה כתוצאה מאורח החיים המודרני - אינה חוזרת באופן טבעי אל האדמה, ויש צורך להשבית אותה באופן מלאכותי.

המסקנה המתבקשת מתיאור קצר זה על המפגעים באיכות הסביבה, היא הצורך הדחוף לחינוך לשמירת הטבע והסביבה, והצלת העולם מנזקי תושביו, ולדוגמה: לחנך את החברה להשתמש במוצרים שאפשר למחזר אותם (כפלסטיק ומתכת), וכך לצמצם את הפסולת בעולם. יש להשתדל להשתמש במוצרים טבעיים, ופחות במלאכותיים. להשתמש בסלי קניות כדי להמנע משימוש בשקיות פלסטיק. יש לנטוע יותר ויותר צמחים בריכוזי הערים, ובכך לצמצם את נזקי זיהום האויר. כן רצוי שהעצים יהיו נשירים המפרים את הקרקע בְּעַלֵיהֶם. לדרוש מן הרשויות לכוף את החברה להשתמש בדברים המזהמים פחות את האויר, כגון שימוש בגז במקום בבנזין וסולר בהנעת התחבורה. לחקור ולפתח שימוש באנרגיית הרוח והשמש. פינות נוי במרכזי הערים והשכונות, מחנכות את הילדים והנוער לאהוב את הטבע ולשמר אותו. על דוגמאות אלו ניתן להוסיף עוד כהנה וכהנה - כל רעיון מעשי שיוכיח את עצמו כמונע נזקים ומסייע בשימור טבעו של עולם.

המסמך המקורי בעברית (pdf)