close
הסנהדרין הסנהדרין
חיפוש

הכרזה תשס"ח ניסן ט' ג


ידיעון הסנהדרין א'

כיצד לנהוג ברכישת גדולי שדה בשביעית

בעבר, בשנות השמיטה הקודמות, היו שתי דרכים מרכזיות לרכישת גידולי שדה, בהן נהג הציבור היהודי בארץ ישראל. חלק מן הציבור הסתמך על 'היתר המכירה', ורכש גידולי שדה מחקלאים יהודים שהמשיכו לעבד את שדותיהם 'המכורים' לגויים, וחלק אחר לא סמך על 'היתר המכירה' והחמיר לשמור את מצוות השמיטה כהוראת רבותיו, ורכש רק גידולים שגדלו בשדות של נכרים בארץ ישראל.

בימינו נתוספו ונתאפשרו דרכים נוספות לרכישת גידולי שדה באופנים המותרים בהלכה, וכדוגמת גידול על מצע מנותק; יבולים הגדלים בסמוך לארץ ישראל בשטחים שדינם כחוץ לארץ (כדוגמת הערבה הדרומית וכדומה); וכן תנובה חקלאית המיובאת מחוץ לארץ.

הסנהדרין דנה בכל אחת מן הדרכים הקיימות כיום, והמליצה על רכישת יבול חקלאי הגדל על מצע מנותק.

להלן נבאר את הסיבות להמלצה זו:

א. היתר המכירה

ל'היתר המכירה' היסטוריה ארוכה, החל משנת תרמ"ב ( 1882 ) ועד לימינו אלה. היתר זה לא ניתן בזמנו על ידי גדולי ישראל, אלא כדי שלא "תישם הארץ ותיפוק מזה חורבן חלילה, וכמה מאות נפשות ימוגו ברעב חלילה ! על כן להצלת נפשות ולהצלת ישוב הארץ... מצאנו היתר על שנה זו, שנת תרמ"ט 1882 ) למכור... את השדות והכרמים וכל השייך לעבודת האדמה לנכרים..." ) - על היתר זה חתמו שלשה מגדולי ישראל בדור ההוא.

בעקבות היתר זה המשיכו גדולי ישראל גם בשמיטות הבאות להתיר את מכירת הקרקעות לגויים ולאפשר בהם מלאכה בשמיטה, תוך שהם מסתייגים שיש להתיר רק באופן שאילולי ההיתר יסתכן היישוב היהודי החקלאי בארץ ישראל.

כיום, כשהחקלאות בארץ ישראל מגיעה רק לשלושה אחוזים מהתוצר הגולמי - לעומת ששים אחוז בעת הקמת המדינה, וכאשר שיעור המועסקים בחקלאות הוא פחות מ- 5% מכלל המועסקים במשק - אין כל מקום לסמוך על היתר המכירה, שניתן כאמור, על רקע הקושי המוחשי לחקלאות ולחקלאים וממילא גם לעם היושב בציון. השבתת עבודות החקלאות כיום בארץ ישראל בשנת השמיטה, לא תגרום לנזקים בלתי הפיכים, לא לפרט ולא לכלל, ומכאן לפסילת אפשרות 'היתר המכירה' כאלטרנטיבה שלה לגיטימציה בהלכה.

כאן המקום לצטט את דברי הגאון הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל - שאליו מייחסים את גיבושו, חקיקתו והרחבתו של 'היתר המכירה', דברים שכתב והמתייחסים לנ"ל:

"חלילה להפקיע מצוה גדולה וכללית כקדושת השמיטה בלא הכרע גדול הנוגע עד הנפש, בחיי נפש ממש, שלא יגוועו חס ושלום ברעב נפשות רבות מאין עבודה ומחיה... שדרך זה רחוק ומסוכן הוא, וראוי לכל אשר זיק יראת שמים בלבבו להתרחק ממנו בכל יכולתו" (אגרות הראי"ה א, תקנ"ה).

כמו כן, רבים הם הספקות ההלכתיים שהועלו על ידי הפוסקים - מאז ועד היום - המערערים על היסודות ההלכתיים של היתר המכירה. ידועים הם - לדוגמה - דברי הנצי"ב מוולוז'ין שכתב שהסומכים על היתר המכירה 'ברחו מאיסור שמיטה מדרבנן, ונפלו באיסור תורה של איסור מכירת קרקע בארץ ישראל לגוי' !

לאור האמור, אין כיום כל מקום להסתמך על 'היתר המכירה', ובמיוחד כאשר כל גדולי ישראל בימינו תמימי דעים ומורים להחמיר ולשמור על השמיטה כרוחה והלכותיה.

ב. רכישת יבול חקלאי מהגדל בשדות גויים בארץ ישראל

לשיטת מרן ה'בית יוסף' - וכך גם נהגו ונוהגים בארץ ישראל מאות שנים - כל היבולים החקלאיים הגדלים בארץ ישראל בשדות של גויים, אין בהם קדושת שביעית.

כנגד דעת מרן ה'בית יוסף', ידועה היא שיטת המבי"ט הסובר שאף בגידולי נכרים בארץ ישראל יש קדושת שביעית. כשיטת המבי"ט פסק החזון איש, ובעקבותיהם נוהגים כן בריכוזים חרדיים מסוימים בארץ ישראל: בני ברק ועוד.

על כל פנים - בין אם יש קדושת שביעית ובין אם אין - נהגו מאז ומתמיד לרכוש יבול חקלאי מתוצרתם של גויים בארץ ישראל.

ברם, אף על דרך זו ישנם מספר ספקות וקשיים הלכתיים:

1. בחלק מערביי ארץ ישראל - בין אלו שבתוך הקו הירוק, ובין אלו שמעבר לו - זורם דם יהודי כתוצאה מנשואי נשים יהודיות לערבים. ואף ששיעור תופעה זו אינו ידוע ואינו ברור, הרי שלא ניתן להתעלם ממנה. לתופעה זו יש משמעות הלכתית הנוגעת גם בעניינינו: כל שדות הערבים בארץ ישראל מצויים בספק שדות נכרים ספק שדות יהודים, וכידוע בהלכה: כל הקבוע נידון כמחצה על מחצה. מציאות הלכתית זו מקשה על אפשרות הרכישה מיבולי נכרים בארץ ישראל, מחשש שמא השטחים המעובדים שמהם משווקת התוצרת החקלאית - אינם אלא שדות יהודים (וראה בנספח לפרק זה 'מיהו נכרי').

כמו כן, מן הידוע הוא ששדות רבים המעובדים על ידי גויים בארץ ישראל, ניתנו להם על ידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים, ויש מקום לומר שדינם כשדות ישראל, שהרי הם כבושים תחת ריבונות מדינת ישראל.

2. ההיתר לרכוש מיבולי נכרים בארץ ישראל, מותנה כידוע, בהשגחת גופי הכשרות על כל שלבי הגידול בשטחי הנכרים, וזאת משום שפעמים רבות מרמים הגויים את גופי הכשרות השונים, ומוכרים תוצרת חקלאית שגדלה על ידי יהודים ונרכשה על ידם, תחת שם 'גידולי נכרים', ועל כן אין ברירה אלא להשגיח ולבדוק היטב שהתוצרת - הנרכשת על ידי גופי הכשרויות השונים - גדלה בשטחי נכרים (המצויים בבעלותם מבחינה חוקית) ויש לה דין גידולי נכרים.

אלא שבדיקות אלו הנעשות בשטחי הנכרים, מסכנות את חיי המשגיחים המסיירים בשטחים עויינים ומצויים בסכנת נפשות תמידית.

ומכאן לשאלה: האם מותר להכנס לספק פיקוח נפש כדי לפקח על גידולי נכרים? תשובה: הלכה ברורה היא שאסור להכנס לספק פיקוח נפש, ובודאי שלא כשהחשש לפיקוח נפש אינו אלא כדי להתיר יבול נכרי למכירה בשנת השמיטה.

איסור זה חל על גופי הכשרות השונים השולחים את המשגיחים, ועל המשגיחים עצמם. אולם גם מבחינת הקניינים, הצרכנים - עליהם להמנע

מלרכוש תוצרת חקלאית שבשלבי שיווקה הסתכנו יהודים.

מקור להלכה זו מבואר בספר שמואל (ב, כג,יד-טז):

"ודְָודִ אָז בַּמְּצוּדָה וּמַצַּב פְּלִשׁתְּיִם אָז בֵּית לָחֶם. ויַּתִאְַוּהֶ דָודִ ויַֹּאמַר מִי ישַׁקְֵנִי מַיםִ מִבֹּאר בֵּית לֶחֶם אֲשׁרֶ בַּשּׁעַָר. ויַּבְִקְעוּ שׁְשׁתֶ הַגִּבֹּרִים בְּמַחֲנֵה פְלִשׁתְּיִם ויַּשִׁאְֲבוּ מַיםִ מִבֹּאר בֵּית לֶחֶם אֲשׁרֶ בַּשּׁעַר ויַּשִׂאְוּ ויַּ בִָאוּ אֶל דָּודִ וְא אָבָה לִשׁתְּוֹת םָ ויַּסֵַּ אֹת םָ לַה'".

והרד"ק פירש כך את התנהגותו של דוד: "שהיה חושב בנפשו, אילו שתה אותם, כאילו שתה דמם, כי בנפשותם הביאום".

כמדומה שאין להוסיף עוד על דברי הרד"ק, המתאימים עד מאוד לסיטואציה בה מצויים משגיחי הכשרות המסיירים בשדות נכרים.

3. רכישת יבול חקלאי מגויים, במיוחד כאשר מדובר בכמויות מסחריות, דורשות תיאום מוקדם (בטרם תגיע שנת השמיטה), על מנת שהסחורה תגיע במועדה לצרכנים ובכמות הנדרשת. לשם כך יש להזמין מראש מהגוי את מיני הירקות ולהגדיר את הכמויות הנדרשות. לדעת חלק מן הפוסקים יש בתהליך זה משום אמירה לנכרי לעבוד עבורו בשנת השמיטה, דבר האסור לעשותו (ראה חוט השני, שביעית, להגאון הרב נסים קרליץ, עמו' שע"ה).

וניתן לדייק זאת מהלכה שפסק הרמב"ם בהלכות שמיטה ויובל (פ"ח ה"ח): "מחזיקין ידי עכו"ם בשביעית בדברים בלבד. כגון שראהו חורש או זורע, אומר לו: תתחזק, או תצליח וכיוצא בדברים אלו". כלומר, כל ההיתר הוא רק לומר לו 'תתחזק', 'תצליח', אך לא להורות לו ולהזמין ממנו תוצרת חקלאית שתגרום לו לעבוד עבודת קרקע בשנת השמיטה.

4. יש לחשוש שרכישת תוצרת חקלאית מגויים הגרים בארץ ישראל, תגרום להחלשת היישוב היהודי בארץ, שהרי ככל שהגויים מתבססים ומתחזקים, כך במקביל, היישוב היהודי נחלש ומאבד מאחיזתו בארץ.

כמו כן, מן הראוי להתבונן ולחקור להיכן מגיע הכסף הרב אותו מרוויחים הערבים בעסקאות אלו. ברור שחלקים לא מבוטלים ממנו מגיעים לארגוני הטרור ולמימון חומרי חבלה. עובדה ידועה זו מטילה ספק רב על 'כשרות' העסקאות החקלאיות עם הערבים, והמלצה חד משמעית להמנע משיתוף פעולה כל שהוא המסייע להם בביסוס אחיזתם בארץ ומהעברת רווחיהם לגורמי טרור.

5. גם בשנת השמיטה, כמו בשאר שנים, יש מצוה לסייע בידי החקלאים היהודים, ושתי מצוות הם: האחת - 'והחזקת בו', והאחרת משום מצוות ישוב ארץ ישראל. ועל כן יש למצוא דרכים כשרות על פי ההלכה להמשך שיתוף פעולה עם חקלאים יהודים לייצור וגידול תוצרת חקלאית בשנת השמיטה, וכמבואר לקמן.

ג. הפתרון

לאור האמור, סבורה הסנהדרין שיש לחזק את יתר גידולים על מצע מנותק, דבר המאפשר לכל חקלאי יהודי להמשיך ולגדל תוצרת חקלאית כבכל שנה ושנה, ולמנוע את כל הספקות והקשיים ההלכתיים הנזכרים לעיל. לפסק הלכה זה הסכימו הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך ז"ל, ויבדל לחיים טובים - הגאון רי"ש אלישיב שליט"א.

ואלו הם היסודות ההלכתיים של הפתרון המוצע:

א. זריעה בתוך 'בית', היינו בחממות.

ב. זריעה בעציץ על גבי מצע מנותק, שדינו כעציץ שאינו נקוב.

ג. העציצים ימצאו בבעלות נכרית (ובכך סומכים על מאן דאמר שיש קנין לגוי להפקיע קדושת הארץ).

ד. המלאכות האסורות מן התורה בשביעית, יעשו על ידי גויים.

נספח

מיהו נוכרי?

קניית פירות וירקות הגדלים בשדות נוכרים, באה להתמודד עם הלכות המונעות קניה מישראל המעבד אדמתו בשנת שמיטה, מבלי שנקט כל אמצעי הלכתי אחר שיאפשר גידולי קרקע בשנת שמיטה.

ברצוננו להפנות תשומת לב הציבור כי הרכישה מהמוחזקים לנוכרים- ערבים, מעוררת שאלות הלכתיות הפוסלות את עצם הרכישה והיתר הקניה, ולא רק מפני האיבה וההשתעבדות לאויב והעשרתו[איסור 'לא תחונם'], ולא רק מפני שגורמים להוביר את קרקע ישראל גם אחרי השמיטה ולעודד החכרת יבולים ואדמות לנוכרים, ולבסוף מכירה וזילות של אדמות ישראל ומסירתן לנוכרים גם במובן נורמות המדינה [תפיסה נדל"נית של הקרקע שהיא אדמת קודש], שהוא ענין של לאווים חמורים והתנכרות להבטחת ה' ורוב טובתו. אנו באים כאן להצביע על מבט חדש והוא איסור הרכישה מגוי מפני שאפשר שאין הנוכרי נוכרי אלא ישראל שחטאו אבותיו.

בבדיקות גנטיות שנעשו בשנים האחרונות הוברר שהקהילה המכונה פלשתינית היא הקרובה ביותר לעם היהודי, ולפעמים אף יותר מקהילות של נידחי ישראל עצמם. ידוע שנשים יהודיות רבות נישאו במאה השנים האחרונות לערבים, ויש האומדים מנינן באלפים רבים [בין חמשת אלפים לעשרת אלפים] כשלהן צאצאים רבים עד דור רביעי וחמישי החל משלהי המאה-הי"ט. ידועות גם הסברות בעניין התאסלמותם מאונס ומרצון של יהודים שחיו בארץ ישראל מאז כיבוש האיסלם, ויש על כך עדויות בלתי מוכחשות.

לפיכך אין לרדת לשדות של ערבים שאינם ערבים במקורם, כיון שבחלקם הם צאצאי יהודיות וצאצאי מומרים הנותרים להלכה יהודים.

אין לסמוך על חזקת רוב ערבים שירדו לשדותיהם על מנת לקנות שם יבולים, ואין חל כאן הכלל ש"כל הפריש מרובא פריש" אלא חזקת 'קבוע' שהוא כחזקת 'מחצה על מחצה דמי', אף על פי שהוא בפועל מיעוט. לפיכך אין לקנות מערבים כלל גם מהסיבות החדשות שצוינו כאן מאחר שאיננו יודעים מיהו ערבי, אלא להסתפק בפתרונות אחרים! וככל שהאחיזה בארץ מתחזקת, כך הפתרון ראוי יותר. 'תשמטינה' לצורך שמיטה, קדושת שביעית, ולא לצורך ביצור וחיזוק נוכרים, מהם המצרים לישראל ושומטים ידם ככל אשר יוכלו.

המסמך המקורי בעברית (pdf)