קונטרס
מאלול תשס"א בצבע ורוד
מעמד האשה
בהלכה היהודית
מבוא
ההבחנות
ההלכתיות שיש בין נשים לגברים הן עובדות רקע בבואנו לדון במעמד
האשה
ביהדות.
עובדות אלו ניתן לפרש בשתי דרכים.
משנבחר
פירוש, הרי הוא בגדר התייחסות פילוסופית. אין הוא מבטא אלא את הגיגיו של
המפרש. אם
כי ייתכן והוא מצד מסויים אמיתי ונכון. עכ"פ בתורה ובדברי חז"ל לא נאמר
בשום מקום שערכו הרוחני של אחד משני המינים עדיף. להיפך יעויין הקדמה ו'.
ובכן דרך אחת הינה זו שבה נקט ד"א
היינו
מעמד האיש עדיף על זה של האשה ויש כאן הפליה.
אין שום כוונה לבוא ולטעון שאין
הדברים נכונים,
זה לא מפריע לאדם מאמין. באותה מידה היה ניתן למצוא ראיות "חותכות"
שמעמד האיש נחות יותר.עם כל זאת בהחלט ניתן לומר שיש ביהדות אי שוויון.
הכהנים
עדיפים במעמדם על הלוויים ואלו עדיפים על ישראלים. האנשים הישראלים עדיפים
על
הנשים הישראליות. הנשים עדיפות על עבדים ואלו על גויים. גויים סתם עדיפים
על
הכנענים ואלו עדיפים על העמלקים. מבחינה זו בהיות התורה תורת חיים ולא
תורת שוויון
יש הבדל בערכם המעמדי של גברים לעומת זה של נשים מן הסיבה הפשוטה שהם
שונים. הבדל
זה בא לידי ביטוי בתחומים רבים כפי שהשכילו לסקרם בעלי ד"א. אנו שומרי
התורה
מקבלים את צווי הבורא לא רק כשהם נוגדים שוויון אלא גם כשהם נוגדים את
זכותנו
לחיות. אנו אוהבים את הקב"ה ומוכנים למלא את כל הוראותיו בשמחה ובטוב
לבב. מי שירצה לטעון שהיהדות גזענית
לא נמחה על כך משום שאנו סבורים שבהתנגדות לגזענות יש הרבה צביעות. עובדה
היא
שבחייו הפרטיים כל אדם הינו גזעני. וכי יש אדם שאינו לוקח בחשבון נתונים
גזעיים
בבחרו בן זוג?! האם לאדם לא אכפת לחבור לחיים עם בן זוג כאשר ידע שילדיו
יהיו חולי
המופיליה או מפגרים בשכלם?! האם יש קיבוץ שלא יקח בחשבון נתונים אלו בבואו
להחליט
על קליטתה של משפחה?! היות ואנו רודפי אמת ולא רודפי שקרים מוסכמים אין
אנו סבורים
שבני האדם שווים. יתירה מזאת, גם במקום בו נמצאים לכאורה בני האדם שווים
לא די בכך
שהם יקבעו נורמות חיים משום שאנו סבורים שישנה חוקת יסוד מחייבת (תורתנו)
לפני כל
החלטה על פי רוב. לא נסכים לכך שהרוב יחליט לכרות את אזניהם של אדומי השער
לצרכי
מחקר מדעי גם אם התועלת המחקרית מכך לכלל תהיה רבה, מה שבאמצעים דמוקרטיים
(בלי
חוקת יסוד) הדבר בר השגה. בלשון אחרת אין אנו דמוקרטים בהכרח אלא בראש
ובראשונה יש
לנו חוקת יסוד. אם ירצה הרוצה, יכנה את שלומי אמוני ישראל בשם תיאוקרטים. היינו דברו של הקב"ה
חשוב בעינינו יותר מדבריהם של בני אדם גם אם יהיו אלו מיליארדים. גם אלף
מיליארדים, יחסית לאין סוף, שווים אפס.
מאידך, למרות כל הנ"ל אין הכרח
להגיע
למסקנותיו של ד"א. הדברים שיאמרו בהמשך יבואו להפקיע את הוודאות שמייחס
ד"א לניתוח שלו לפיו האשה מקופחת ביהדות. ניתן וניתן להוכיח שאין הדברים
בהכרח כך. ייתכן וייתכן שההפך הוא הנכון!.
טענה בהקדמה
שחרור האשה בחברה הוא מן ההישגים
החשובים.
תגובה
שחרור אינו ענין משפטי. זה הוא
ענין
מהותי. יש מקום לבדוק אם אכן שחרור
יש כאן. ייתכן שמדובר בטבעת חנק
לאשה. ויתכן גם כן שהמצב החדש הינו שעבוד הגברים.
טענה:
האשה ביהדות מקופחת ונחשבת כבעלת
מעמד נחות והא
ראיה שהאיש יורש והאשה לא.:
תשובה:
ההלכה הינה אוסף הדינים שמן התורה
ומדברי
סופרים. המצב העדכני ההלכתי הינו שהאשה זכאית בעת נישואיה לעשירית מרכוש
האב מה
שאין כן האיש (שו"ע אבן העזר נז ס"ק א, מנחת יצחק חלק ו קמז). מצווה על
האב להשיא בנותיו יותר מבניו. לכן ייתכן והבן, בסופו של דבר, במקרה של אב
עשיר,
באחרית ימיו יזכה ליותר ממה שזכתה בתו. אך להיפך יקרה כאשר האב עני שאז
תשאר לבן
ירושה אפסית בשעה שאחותו זכתה ליותר. כמו כן האשה זוכה בעשירית הרכוש
בצעירותה
והאיש רק במות אביו. לעיתוי הזכיה ברכוש יש משמעות כלכלית-כספית כבדת
משקל. מבחינה
זו סדרי הזכיה ברכוש האב הינם תיפקודיים, היינו לטובתן של הבנות כדי
שתינשאנה
בקלות, מה שיגביר את הילודה, שהרי הילודה תלויה הרבה יותר במיצוי תקופת
הפריון של
הנשים. ולטובת הבנים כדי שיהיה להם אמצעים רבים לממן את החזקת המשפחה בעת
היווצרה
(מאוחר יותר).
טענה
מעמד
האשה כמעמד של שפחה.
תשובה
מעמדה של האשה ביהדות אינו מנותק
מנורמות החיים
בהן פעלו רבני ישראל לדורותיהם.
נורמות אלו ינקו, בעל כרחם, גם
מתנאי החיים
הבסיסיים. הגברים היו משכימים קום לעבודתם וחוזרים אחרי יום עבודה קשה
בחקלאות
ידנית. הנכון הוא שגם האשה עבדה הרבה יותר קשה, אולם, כל בר דעת מבין יפה
שעבודת
הגברים היתה לאין ערוך יותר מפרכת. איש כזה כשבא מן השדה, ציפה, בצדק
לסיוע של
אשתו להשבת רוחו ועזרת נוות ביתו בצרכיו הבסיסיים עם חזרתו הביתה. אנו
היום לא
מבינים זאת באשר היום העבודה בשדה
פירושה עבודה בכלי מכני מוצל מקרינת החמה ממוזג ובישיבה.
נוהג זה אינו מצווה מן התורה אלא
סגנון חיים.
לא פלא, לכן, שנוהגי החיים
המשותפים בין בני
זוג שלומי אמוני ישראל השתנו עם
השינוי שחל באורח החיים. הנכון הוא שבהעדר סנהדרין שתקבע נורמות חדשות
ליחסים נוצר
מצב שהוא אנאכרוניסטי. הוא נובע מיחס הקדושה לנוהגי ישראל מאז היתה
סנהדרין. יש
לשער שנורמות אלו תשתנינה ותשקפנה בעתיד הקלה בתחומים אותם בחר ד"א לציין
לטובת החמרה בחובות האשה בתחומים אחרים. למשל בפרנסה.
טענה
ההגנה המשפטית על זכויות הנשים
בחוק החילוני
עדיפה על זו של חוקי התורה. זה הוא חוק "נאור"...
תשובה
יפה צויין שמדובר בהגנה משפטית
גרידא. מטרת
חוקי התורה הינה שונה. מטרה זו הינה
קיום רצון הבורא. שלומי אמוני ישראל סבורים שקיום מטרה זו מביא לאושר גדול
יותר
לאנשים וגם לנשים. דבר זה ניתן לבחון בנקל על פי היקף ההשקעות של הנוהגים
כך
בסכסוכים משפטיים ובגירושין.
אחת מן הרעות החולות של החברה
המודרנית היא
ההזדקקות לנורמות משפטיות ולדיונים בבתי משפט שאותם מהלל ד"א. רעה חולה זו מקטינה את העושר הלאומי
והצמיחה הכלכלית בצורה חריפה ביותר. כמעט את כל הכספים שמשולמים לעורכי
דין היום
ניתן היה במשטר התורה להפנות להשקעות בצמיחה כלכלית שהיו מביאים רווחה
עצומה
לציבור. מערכת החוק והמשפט במדינה גרועה ומזיקה. במשטר התורה עלותה לא
היתה מגיעה
לעשירית. שלא לדבר על הסחבת של שנים
מה שמפקיע את התועלת מפסק הדין.
טענה:
האשה ביהדות מקופחת לרעה בכך שלא
מקבלים את
עדותה.
תשובה:
לפי האמת מצוות התורה הן בבחינת
גזירות שאנו
מקיימים אותן כגזרות מלך. מבחינה זו יש גם הפלייה של יהודים בכך שאינם
יכולים
להיזון מבשר חזיר. עם כל זאת הסיבות לכך, הנראות לכאורה לעין, הן בתחומים
הבאים:
א. האשה עשויה מכח נשיותה להטות
את הכף בהשפעתה
על השופטים. ידוע ומפורסם בצבור שלנשים יש סיכוי עדיף בבתי משפט. הדבר
פורסם בשעתו
על ידי אגודות הגברים הנלחמות לשוויון זכויות הגברים. הטענה היא שמדובר
בקיפוח
חריף המגיע ליחס 9:1 במשפטי הגירושין לדוגמה.
ב. האשה עסוקה במשפחתה. זו המטרה
היותר חשובה
משום שהיא נוגעת לגידול דור העתיד. הטרדת האשה בהופעות בבתי משפט תפריע
לניהול התא
המשפחתי. התא המשפחתי הוא המשימה העיקרית שלה מה שנובע מן המצווה הראשונה
שבתורה
היינו - פרו ורבו.
ג. העמדת האשה בחקירה עשוי לבזותה
כאשה ולפגוע
בצניעותה (יעויין בבלי כתובות עד-עה). כל כבודה בת מלך פנימה (תהילים מה
יד) הוא
העקרון המאפשר את האמונה במשיח בן דוד (בבלי יבמות עז.). פגיעה בכלל זה
עשויה
להוריד באופן חמור את הפריון הלאומי הדמוגרפי.
ד. פטירת האשה ממצוות עדות הוא
הפליה שלה לטובה
שהרי סתם עד מסתכן שימצא "עד שקר" ועוד יותר חמור "עד זומם",
גם אם העיד אמת. הרי בכל משפט עשויות להיות טעויות. עונשו עשוי להגיע עד
כדי מיתה
ח"ו.
ה. אמנם האשה נבונה יותר אך קלת
דעת יותר. גם
תפיסתה את העובדות המרחביות במציאות לקויה מעט לעומת זו של האיש. מחקרים
פסיכולוגיים שנעשו מאששים את העובדה הידועה היטב שיש הבדלים בכשרים
המרחביים של
האנשים (הגברים עדיפים כפי שנצפה הדבר למשל בשליטה על ההגה בכבישים) לעומת
הנשים
(העדיפות בכשרים המילוליים שלהן). בעדות נחוצה כנראה, ביסודו של דבר,
אבחנה
מרחבית.
טענה:
האשה ביהדות מקופחת לרעה בכך
שאינה יכולה לדון.
תשובה:
ביסודו של דבר הנימוקים, יש
להניח, למניעה
לקבלת עדות האשה דומים
לאלו של מניעת מינוי אשה לשופטת.
הטענה שבבתי המשפט בארץ יושבות
נשים השופטות
בתבונה ובצדק אינה ברת דיון ולכן ריקה מתוכן. קשה מאוד לאזרח בארץ לטעון
על שופט
זה או אחר שהינו בעצם נוכל, אם יטען כך ישב במאסר. ודאי שלא יוכל לומר זאת
על
השופטות או על המערכת כולה. חופש הבעת דעה על טיב השפיטה יש רק לשותפים
האידיאולוגיים של השופטים. הם יושבים
מול מצלמות הטלוויזיה ומשדרי הרדיו ובמערכת ד"א ואומרים שהמערכת
היא
הכי טובה... . לכן המוקרן משם שדוף וערכו אפילו לא אפס.
צדק יושר ותבונה בשפיטה ניתנים
למדידה רק בדרך
אחת, שביעות הרצון של האוכלוסיה. מערכת השפיטה בארץ ספגה לפני זמן לא רב
הפגנה
בנוכחות בפועל של שש מאות אלף מפגינים (הערכה אובייקטיבית של CNN). זאת
בלי נשים וילדים רבים שלא יכלו לבוא להפגנה זו. יש מקום
לסברה שמדובר בחמישית עד רבע מן האוכלוסיה שמביע ישירות ובעקיפין בפומביי
שאט נפש
ממערכת המשפט. בשום מדינה בעולם לא התרחש דבר כזה.
יתירה מזאת הצדק הנעשה בבתי המשפט
עולה למשק
הלאומי הון תועפות. במשטר התורה, ספק אם ההוצאות לעשיית צדק היו מגיעות
ל10% מאלו
הנוהגות במשטרנו ה"נאור".
טענה:
האשה ביהדות מקופחת לרעה בכך שלא
ממנים אותה
למינויים.
תשובה:
ביסודו של דבר, יש להניח,
שהנימוקים למניעת
עדות אשה ומינויה לשררה דומים.
ד"א שכחו לציין מה קרה בארץ בפעם היחידה כשראש הממשלה היתה אשה. זה
היה הכשלון הצבאי הגדול ביותר בתולדות המדינה (מלחמת יום כיפור). כשלון זה
נבע
בעליל מקלות דעת. זה קשור כמובן לטענת חז"ל שאשה דעתה קלה.
טענה:
האשה ביהדות מקופחת לרעה שהרי
אביה יכול לקדשה לאיש בעל כרחה וכך יכול הוא
גם
למכרה לאמה. אין לה זכויות והיא חסרת מעמד.
תשובה:
אין בדבר הזה, למרבית הפליאה,
פגם. יוצע למפקפק
בכך לבוא לארצות עניות ולראות מה קורה לבנות לאבות עניים מרודים. אם לא
ניתן
להשיאן מוקדם (מכירה לאמה בתורתנו היא ביחוד כדי להנשא לאיש). בכל מקרה
אין תנאיה
רעים מתנאיו של עבד עברי שלפי התורה תנאיו עדיפים למעשה על תנאיו של שכיר.
הבנות
מתדרדרות לזנות ולחיי רחוב. זה דבר שאינו בר השוואה לפתרון המוצלח של
התורה.
הפתרון שבתורה מיועד לרבוי טבעי גבוה ולו גם בתנאי לחץ כלכליים באשר
הפריון כמעט
מעל לכל. זה הוא פתרון טוב. בתנאי
הגלות, שהם חלק בלתי נפרד מחיי האומה עד כה, כאשר הגויים היו מציקים
לנערות
יהודיות, נישואיהן היו בגדר הצלה.
עם כל זה נתנה התורה בידי בתי
הדין בישראל זכות
להתערב בקביעת כללים נוספים מרחיבים או מצמצמים על פי התקופה. לכן גזרו
חכמים, עם
חלוף העיתים, שאסור לאב לעשות כך. טענה על חוק אחד תוך ניתוקו מן המערכת
הכוללת
מחטיאה את המטרה. מבחינה זו, יש ויש תקנות מזדמנות הבאות להתאים את חוקי
התורה
לתקופה, לתנאים הכלכליים והחברתיים. כך גם נעשה. בסופו של דבר מתברר שתנאי
היחסים
בין הנשים והגברים בחברת התורה טובים לאין ערוך.
טענה
האשה רכוש הבעל.
תשובה
הנישואין יוצרים זיקות הדדיות בין
שני בני
הזוג. העובדה שהבעל קונה את האשה ולכן היא רכושו מופקעת. הבעל
אכן רוכש
זכויות אולם לא פחות מכך קונה גם האשה זכויות. העובדה שבחוקת התורה נשיאת
אשה
קרויה "קנין" היא אולי דווקא לרעת האיש. שהרי אם באשה נפלו מומים אחר
הנישואין, לא יוכל הבעל על בסיס זה לבקש לגרשה ויהי חייב בכתובתה משום
שאנו אומרים
לו נסתחפה שדך.. לעומת זאת לאשה יש מקום לטעון טענה זו משום שהבעל אינו
"קנין" שלו. המעוניין לראות את צדדי החיובים ההדדיים של שני בני הזוג
יעיין בספרו של מי שהיה שופט בית המשפט העליון במדינה: ד"ר בן ציון
שרשבסקי –
דיני משפחה. עכ"פ אין גופה של האשה קנוי לבעל. לדוגמה
אם היה גופה קנוי היה הוא חייב בנזקיה ולא כך היא
ההלכה.
ד"א מספר שחיובי האיש מן התורה
(לדעת
הרמב"ן) הינם רק יחסי אישות.
הוא לא מספר מה הם חיובי האשה הניכרים
מן הפסוקים כלפי האיש. בעצם מלבד נאמנות שום דבר. אז מה מצא רע בתורה?!
טענות
מבחינה ממונית האשה מקופחת.
תשובה
תוך כדי דברי הבקורת על חז"ל מודה
ד"א שתמורת חיובים ממוניים אלו מקבלת האשה זכויות ממוניות. מי אמר מה
עדיף.
ד"א החליט בנפשו שהאזון שקבעו חכמינו אינו טוב. ראיה מנין? אתמהה!. עם כל
זאת
יכולה האשה לקבוע הסכמים ממוניים אחרים כתנאי לנישואין. תנאים אלו תופסים.
מי מונע
מן הנשים שאת כבודן ומעמדם דורשים אנשי ד"א לעשות הסכמים כאלו.
טענה
האשה חייבת לבעל מלאכות אישיות
ואת האשה מותר
להכות בשוט כדי לכופה לעשותן.
תשובה
באשר לסגנון השרות האישי יעויין
בהקדמה לקונטרס
זה.
באשר למכות. בכל חברה יש דעות
שונות לגבי סגנון
החיים ההדדי. גם לרמב"ם מותר להביע דעה. העובדה היא שדעה זו של הרמב"ם
לא התקבלה לפסיקה למעשה. באשר יש בה לפחות חשש של איסור מן התורה של "לא
יוסיף" שהוא האיסור להכות. יצויין שהרמב"ם פסק את פסקו כשחי
בארצות האיסלאם שהיו נחשבות אז לארצות
תרבות. ביחסים בין בני זוג בארצות האיסלאם היה זה נוהג מקובל. ובכל מקרה
גם לדעת
הרמב"ם היה ההיתר בהיקף קטן הרבה יותר מן המקובל ביחסי הזוגות של מוסלמים.
טענה
האשה משועבדת לאיש לתשמיש כל זמן
שירצה ולהיפך
לא.
תשובה
הדבר הזה אינו נכון. האיש בכל
מקרה אסור בתשמיש
במשך 12 יום במחזור לפחות. השעבוד לתשמיש בימים האחרים נמצא בזיקה לבעיות
הבאות:
א.
האיש
עשוי להכשל
בעוון הוצאת זרע לבטלה אם האשה לא תהיה זמינה לו. מה שאין כן האשה.
ב.
הערכת
חז"ל
הינה שהזדקקותו של האיש לתשמיש, פיסיולוגית ונפשית, גדולה מזו של האשה.
זוהי כנראה
עובדה נכונה באשר המין האנושי מבחינת טבעו בנוי לפוליגמיה. מי שמחפש דמיון
בין
הקופים הגדולים לבני אדם ימצא מציאות זאת בכל אשר יפנה.
ג.
האיש
מחוייב
בפריה ורביה ולא האשה. אם לא תאות לקיים יחסי אישות יפגע הדבר בכושר
הפריון הזוגי.
טענה
האשה, עם נישואיה, מופקעת מכבוד
אביה ואמה.
תשובה
באופן כללי המציאות היא שבמקום
שאין מי שקובע
קשה לקיים שלום בית. בד"כ נשים נשואות מכבדות את הוריהן בפועל. אולם היה
הכרח
לקבוע סולם מחויבויות, שאם לא כן לא ישרור סדר חיים מחייב שהוא הבסיס
לשלום בית.
היות והאיש הוא בד"כ היותר מבוגר ועוסק יותר בלמוד תורה
ניתן בידו הכח להכריע בחילוקי דעות.
מבחינה זו אין האשה מקופחת דווקא. שהרי מאידך נשות אחיה משועבדים לכבוד אב
ואם
שהיא השתחררה ממנו. סידור זה מטיל את האחריות על האנשים שבידיהם נמסרו
מלכתחילה
האמצעים.
טענה
הפרת נדרים בידי הבעל.
תשובה
זו היא הפליית האשה לטובה. שהרי
לבעל אין מי
שיפר נדריו.
טענה:
האשה ביהדות מקופחת ונחשבת כבעלת
מעמד נחות והא
ראיה שהאיש יכול לגרשה בעל כורחה ולהיפך לא.
תשובה:
יש בטענה על פניה צביעות. מי מונע מן האשה לעזוב את ביתה
לכשתחפץ?!. בעיית המעמד הנחות של האשה מצויה בעיקר בראשם של מי שאינם
מכבדים תורה
ומצוות. אמנם חוקי הצביעות שלהם משווים את האשה, אך, למעשה, התופעה של
בגידה באשה
עם נשים אחרות (כולל נשואות) וגם התופעות של הכאת אשה ורציחתה על ידי בעלה
יחודיות
כמעט לחלוטין לציבור החילוני דווקא.
עכ"פ ההלכה הינה אוסף הדינים שמן
התורה
ומדברי סופרים. המצב העדכני של מערכת היחסים שבין נשים לגברים בהלכה הינו
שהאיש לא
יכול לגרש אשה בעל כרחה. להיפך האשה יכולה לבקש מבית הדין לקבל גט מבעלה
בטענת
"מאוס עלי" לא כך האיש. הקיפוח של האשה בגירושיה בבית הדין נובע מכך
שלבית הדין היום אין במסגרת חוקי המדינות ה"נאורות" הסמכות לכפות לפי
גדרי הכפיה ההלכתיים - מלקות. המדינה מגבילה את יכולת בית הדין לפעול
בנושא
ביעילות. הטענות צריך שתופנינה למשטרים הטוענים לנאורות ולחוקיהם. בהערת
אגב יאמר
שלעונש מלקות יש את היתרונות הברורים הבאים (לפחות):
1. הלוקה מנקה עצמו
כליל ונחשב כמו כל אדם אחר בחברה מבחינת מעמדו (כאמור בתורה – ..."ונקלה אחיך"...).
2. לחברה אין הוצאות
עתק להקמת מבנים לבתי סוהר הוצאות אחזקה שמירה תזונה וכיו"ב.
1.
האיש
לא מושפע
לרעה בבית הסוהר עקב התחברות לפושעים אחרים ואף לא לומד לשכלל את רשעתו.
4. אדם בבית סוהר אינו
אדם יצרני. היינו יש הפסד של שנות עבודה למשק הלאומי.
5. הבטלה של האסיר
מביאתו לידי חטא.
טענה:
האשה ביהדות מקופחת שהרי לאיש
מותר לשאת כמה
נשים (פוליגמיה) ולאשה אסור להנשא לכמה אנשים (פוליאנדריה).
תשובה:
הנישואין נעשים בראש ובראשונה
למטרת פריון.
א. מספר הוולדות שתוכל להביא אשה
בנישואין
פוליאנדריים לא יגדל. האשה יכולה בו זמנית להרות הריון אחד ותו לא. לא כן
בפוליגמיה. בהערת אגב יצויין: שהמדינה בלחצם של חוגים חילוניים הרואים
עצמם
כשייכים לתחומי התרבות הנוצרית, הנהיגה בנושא זה כפיה דתית על אנשים דתיים בניגוד למצפונם ודתם.
ב. הגברים המעורבים לא יחפצו
בילדים באשר לא
תהיה להם סיבה לרצות להשקיע בילד שאין להם בטחון באבהותם לו. אם יוולדו
ילדים הרי
הגברים המעורבים יתחמקו מן האחריות לגידולו.
ג. ריבוי נשים הוא תופעה טבעית
הנהוגה
בד"כ גם בעולם החי.
ד. יש עודף של נשים לעומת גברים
בגיל הפריון
עקב:
1) תמותה טבעית נמוכה
יותר של נשים.
2) התמותה בתאונות
דרכים אצל גברים גבוהה פי 2.9(פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה)
3) התמותה במלחמות
גבוהה יותר אצל גברים לפחות פי 10.
4) גיל הפריון של נשים
מתחיל בגיל נמוך יותר ובאוכלוסיה בה יש ריבוי טבעי (במיוחד ריבוי טבעי
גבוה) גורם
הדבר לכשעצמו לעודף גדול של נשים בשוק הנישואין.
5) זכרים מתאבדים
(במיוחד עם התפשטותה של התרבות
המתייוונת בדורות האחרונים) פי 2.3 מן הנשים.
יצויין כהערת אגב: המדינה אוסרת
על גברים הקמת
שתי משפחות ומעלה (פוליגמיה) בקידושין דתיים. היא אינה אוסרת זאת שלא
בנישואים
חוקיים גם אם הדבר גורם להרס משפחה אחרת והוצאת שם רע על ילדיה. כתוצאה יש
גם כפיה
על נשים דתיות מלממש זכותן לאמהות במסגרת דתית לפי אמונתן. הציבור החילוני
מממש
כפיה דתית גסה בענין זה ומתגלה כאן במערומי צביעותו בטענותיו על כפיה דתית
מצד
שומרי המצוות.
טענה
האשה פטורה מפריה ורביה ולכן אינה
יכולה
להשתחרר מכבלי הנישואין.
תשובה
יש לאשה דרך פשוטה לצאת מן
הנישואין גם כן
בטענת "מאוס עלי". מה
שמונע זאת הוא השלטון החילוני ה"נאור" שאינו נותן רשות לבתי הדין בישראל
להלקות את הבעל הסרבן עד שיתן גט.
טענה
האשה פטורה מחינוך ילדיה.
תשובה
אם כן יוצא לנו שהאיש הוא המקופח.
שהרי הוא זה
המחויב להקדיש מזמנו והונו לחינוך בניו.
טענה
האשה אינה יורשת את אביה.
תשובה
יעויין לעיל בהקדמה לקונטרס.
טענה
הבעל יורש אשתו ולא להיפך.
תשובה
זה הוא חלק מן התנאים ההדדיים.
לעומת זאת האשה
זכאית לכתובה מה שהאיש לא.
טענה
אין האשה יורשת את בנה ובתה.
תשובה
מדוע שתירש?! אם יש להם ילדים,
יורשים הם ואם
לאו יורש אביהם באשר הוא מצידו מבטיח לאמם זכויות מיוחדות כספיות אחרות.
טענה
עבודת המקדש בזכרים.
תשובה
לכאורה זו אפליית הגברים הכהנים
החייבים
להתפנות יותר משבועיים בשנה לעבודת
המקדש.
המעיין במקורות יווכח כמה עבודה
זו היתה כרוכה
בהפסד. הכהן היה עשוי ללקות אם לא פעל כנדרש ממנו ואף לעיתים חלה במחלות
מעיים.
היה עליו ללכת על רצפת המקדש יחף גם בחורף הקר. מלבד זאת לא קיבלו הכהנים
נחלה.
טענה
בתרומה האיש זכאי באכילה והאשה לא.
תשובה
ההפליה אותה מציין ד"א הינה גם
הפוכה.
היינו כאשר אשה ישראלית נישאת לכהן הרי היא אוכלת בתרומה מה שאין כן ישראל
שנשא בת
כהן.
כמו כן לאשה ישראלית יש תמיד
סיכוי שבניה יהיו
כהנים ואילו איש ישראלי לעולם לא יוכל להגיע לכך.
טענה
כהן אסור להטמא למת.
תשובה
זו היא בעצם לפי הפילוסופיה של
ד"א הפליית
האיש לרעה. שהרי לא יוכל ליטול חלק במצוות קבורה.
טענה
משפחת האב קובעת לדיני טומאה.
תשובה
יש בזאת צדדים לחיוב ולשלילה.
עכ"פ אין
כאן הפליה.
טענה
לכהן אסור לשאת זונה גרושה וחללה.
תשובה
זו היא לכאורה אפליה לרעה של
הגברים הכהנים. ברור
שזה קשור לתפקודי הקדושה המוטלים על הכהנים. אולם תפקודים אלו אינם נובעים
מן
הצדקות היתרה של הכהנים אלא מן הסדר התורתי שקבע קבוצה מסויימת לקיום
מצוות הפלחן
במקדש. בלעדי קביעה כזאת, קשה היה מאוד להקים עולו של מקדש וקודש בישראל.
טענה
לא נוהגים לתת לאשה לשחוט או למול
בפועל.
תשובה
בצדק.
בס"ה אלו מלאכות הדורשות אומץ לב שנשים בד"כ לא ניחנות בו. כדאי
להשוות את אחוז הכירורגיות בין הרופאים לעומת אחוז הנשים בין הרופאים.
טענה
אשה
לא תניח תפילין
תשובה
א.
גזירת
הכתוב
המטילה את החוב לכך על אנשים ולא על נשים משום שזו מצוות עשה שהזמן גרמה.
הסברה
הפשוטה היא שהיות והאשה עסוקה בניהול הבית וגידול הילדים פטרתה התורה
ממצוות
מסוימות מחמת העומס המוטל עליה. בס"ה זו אפליית הגבר ל"רעה".
ב.
היות
והנחת
תפילין מיוחדת בעיקר לאנשים, הרי יש מקום לחשוש שבקיום מצווה זו על ידי
נשים הן
תיכנסנה לגדר האיסור של לא תלבש אשה כלי גבר בדומה לאיסור על גברים שלא
ילבש איש
כלי אשה.
ג.
שכחו
אנשי ד"א לכתוב את דברי המשנה
ברורה במלואם שם בס"ק יב הנשים
– עיין בפרי מגדים שהוא הדין לענין
עבדים ועיין בספר תוספות שבת שכתב בהדיא (בפירוש) להיפך ועיין בספר תולדות
ירושלים.
ד.
המילים
"[שלא להפיח]" הן של ד"א.
טענה
אשה לא קוראת בציבור בתורה.
תשובה
א.
כבוד
הציבור הוא
שיקרא בתורה מי שמחוייב בה יותר ומי
שמקובל חברתית להיות חשוב. יש לעיין בשאלה אם שינוי במעמד האשה
שנעשה
במדינות המודרניות (ולאו דווקא לטובתה) עשוי יהיה לשנות את ההלכה בענין
לאחר כינון
הסנהדרין.
ב.
היות
והתורה
נקראת בנעימה ישנה בעיה הלכתית עקרונית באשר קול (זמרה) באשה נחשב לערווה.
היינו
בשעת שמיעת זמר מאשה אסור ללמוד תורה.
טענה
אשה אינה בזימון.
תשובה
ביסוד הענין הסיבה לכך היא
מחויבותה הקטנה יותר
לברך ברכת המזון מן התורה. זו הפליית האשה לטובה שהרי בכך היא פטורה פעמים
רבות
מכבלי חיוב הזימון בהם גברים מחוייבים.
טענה
אשה עצלנית.
תשובה
זה ביסוד הענין טעון בדיקת אמת.
לענ"ד
הדברים נכונים. ייתכן שזו תכונת נפשה של אשה וייתכן שזה מסיבות אחרות –
כמו עומס נפשי
רב בקשר לגידול הילדים והחובות בניהול משק הבית. תיתכנה גם סיבות אחרות.
ד"א סבור כנראה שדבר כזה צריך
שיבדק על
ידי פוליטיקאים (עדת חנפים) או פרסומי העיתונות (המתאימה את עצמה
ללקוחותיה).
עכ"פ יש מדדים אובייקטיביים יוצאים מן הכלל לבחון את אמיתות הענין.
א.
השכר
שמעבידים
עצמאיים מוכנים לשלם לגברים לעומת זה המשולם לנשים באותה משרה. מדד זה
אובייקטיבי
מאוד משום שאם תפוקת הנשים היתה זהה לזו של הגברים, הרי, מעביד עצמאי היה
מעדיף
נשים עד שהעלויות תתאזינה (חוקי כלכלה פשוטים). דתנו היא דת אמת לפני
היותה דת של
שלום כאמור בתפילת שחרית "אמת ויציב ונכון..." היינו, "אמת"
לפני "יציב". בוודאי שאינה דת של כת חנפים.
ב.
שעורי
הבקורים
של נשים לעומת גברים אצל רופאים. בשים לב שבריאותן הבסיסית של נשים כנראה
גבוהה
מזו של גברים שהרי הן מאריכות חיים יותר.
ובכן, לפי פרסומי משרד הבריאות על שימוש בבריאות הרי בסקר 1996 היה
שיעור
הביקורים אצל רופאי קופות החולים לנשים בשנה 7.7 ואילו זכרים 5.9 . אצל
רופאי
השניים 2.3 לזכרים ו-3.0 לנקבות.
טענה:
האשה ביהדות מקופחת ונחשבת כבעלת
מעמד נחות
בשכלה והא ראיה שנאמר עליה שדעתה קלה.
תשובה:
נכון שאשה נחשבת לקלת דעת אך
מאידך היא נחשבת
ליותר נבונה (על מה שכתוב בפרשת בראשית "ויבן ד' אומר המדרש - בינה יתירה
ניתנה באשה) יוצא אם כן שחז"ל (גם אם יטען הטוען שהם לא ידעו את האמת על
כישוריה של האשה) אבחנו את כשוריה השכליים של האשה בצורה פונקציונלית ולא
בצורה
מקפחת. מלבד זאת ידוע שיש הבדלים בסטיית התקן במדידות מנת המשכל של נשים
לעומת
גברים (אצל הגברים הסטיות גדולות יותר). הלא עינינו רואות שיש הבדלים
משמעותיים
מאוד בין ההישגים הנמדדים בפרסי נובל וכן אלו שבשח מט בין גברים לנשים.
וכן גם
להיפך, שיעור המפגרים בקרב הזכרים גדול מזה שבקרב הנקבות.
כמובן תשאל השאלה מה עדיף. יש
מקום מוצק לסברה
שסטיית תקן גדולה עדיפה יותר. זה נכון בכל עולם החי, ככל שהמיגוון גדול
יותר כושר
השרידות של המין גדלה.
דתנו היא דת אמת ולא דת חנופה
דמוקרטית.
טענה:
האשה ביהדות מקופחת ונחשבת כבעלת
מעמד נחות.
שהרי היא נפדית ממוות בעדיפות נמוכה מזו של האיש כאמור במשנה הוריות יג.
"האיש קודם להחיות ולהשיב אבידה".
תשובה:
באותה משנה מצינו "האשה קודמת
לאיש לכסות
ולהוציאה מבית השבי". לכאורה מוות קשה יותר משבי. אך בגמרא נחשב הדבר אחרת
"שבי קשה מכולם" בבא בתרא ח:, בצדק על פי תנאי הימים ההם. שוב מוצאים
אנו ציטוט מגמתי חסר של ד"א.
אמיתות דברי הגמרא הזו מצויה גם
בספרו של
יוספוס פלאביוס שתאר את נאום השכנוע של מנהיג המורדים במצדה בבואו לשכנע
את קהלו
להסכים להתאבד באשר טוב מוות משבי. אמנם, למרות שיוספוס
מספר שהיו כמה שנמלטו מגורל המתאבדים במצדה באשר הם
נחבאו, הרי עם כל זאת שייתכן ואלו הם הדברים שהעברו לעולמנו ע"י השרידים
הללו, יש מפקפקים אם הנאום היה אמיתי או פרי דמיונו ש/ל יוספוס פלביוס.
אך, גם אם
נאמר שזה הוא פרי דמיונו של יוספוס פלאביוס, גם אז, לא היה האיש בודה
מליבו טענות
דמיוניות שאין להן בסיס במציאות.
טענה
אין ללמד נשים תורה משום הפקרות
מינית.
תשובה
ד"א לא התמודד כלל עם אמיתות
הטענות. אכן
נוח מאוד לתקוף במדינה "נאורה" מוסכמות שלולות. אף אחד לא בדק מוסכמות
אלו כך שיוכל להוכיח שהן לא נכונות. הן פשוט לא מקובלות
במסגרת תרבות החנופה הדמוקרטית כראויות. האם בדקו אנשי
ד"א האם נשים מתענינות במין יותר או פחות מאנשים?! אנשים לא תמיד אוהבים
לשמוע את האמת. עם כל זאת דברי ד"א מסולפים כלהלן.
טענה
מוטב שישרפו דברי תורה ובלבד שלא
ילמדו בהם
נשים.
תשובה
ציטוט חסר. אכן נאמר כך. עם כל
זאת בהלכות
תלמוד תורה פסק השלחן ערוך למעשה שיש בידי הנשים שכר על לימוד התורה שלהן.
טענה
תשוקת האשה משעבדת אותה לבעל
תשובה
נשמח לראות את המחקר השולל זאת.
טענה
ומוצא אני מר ממוות את האשה...
תשובה
ויש גם להיפך. "מצא אשה מצא טוב".
ושניהם
נכונים. כל אחד בנסיבתו.
טענה
איסור שיחה עם האשה
תשובה
כמה טובה אמרה זו. היא זו שמבטיחה
הרבה יותר
בטחון של בני זוג איש ברעהו.
השערוריות המכוערות שפרצו לתקשורת למשל בענינו של השר יצחק מרדכי זה הוא
בדיוק
מקורן. זלזול בדברי חז"ל המתרים בנושאים אלו בניגוד לגחמות של ד"א.
טענה
לא נאה חשיבות לאשה.
תשובה
ד"א מתעלם מן השאלה למה לא נאה.
התשובה
לכך היא שאנו לא אוהבים את המצב בו נשים נמצאות במקום המושך תשומת לב
סביבן מן
הטעמים דלעיל.
טענה
זכרים עדיפים תמיד מנקבות
תשובה
לא נכון. הדוגמות
רבות מאוד והביאונום לעיל למשל בפדיון משבי.
מצד האב אכן יש סיבה לדאגות
המצויינות במאמר.
עם כל זה מצאנו גם להיפך במקורות כמו על אשה זקנה שהיא בבחינת אבן טובה
בבית ואילו
האיש הזקן ההיפך (סבתא בביתא סימא בביתא סבא בביתא פחא בביתא ערכין יט.).
כך גם
מצינו שלכשנולדת לאיש בת אומרים מברכים אותו "פריה ורביה באה לעולם"
(גיטין פרק הניזקין) ואין מברכים זאת לאבי תינוק זכר.
טענה
אשה קלה להתפתות.
תשובה
האם יש לד"א מחקר המוכיח ההיפך?!
טענה
אשה פטפטנית.
תשובה
הסגנון
"פטפטנית" הוא סגנונו הנבחר של ד"א. במקורות מצינו 10 קבין שיחה
ירדו לעולם 9 מהם נטלו הנשים. למה בחרו אנשי ד"א בסגנון זה לא קשה לנחש.
היינו, הבאשת ריחה הטוב של תורה ויהדות במוחן של הנשים. עם כל זאת אין
במקורותינו
אהדה, בלשון המעטה, לסגנון דברני. שהרי "סייג לחכמה שתיקה" (פרקי אבות).
באשר לעובדה האובייקטיבית, אכן נכון שנשים מדברות הרבה יותר מאנשים.
ד"א נלכד כאן בין שני דיסציפלינות
שהוא
מאמין שהן תואמות. היינו האמת המדעית לעומת ערכיה של חברה דמוקרטית
שוויונית.
מתברר ששני הערכים הללו אינם בדיוק תואמים. היינו, האמת המדעית מעמידה
בנושא זה את
הנשים כמי שיש להן חולשה אנושית המיוחדת להן היינו שיחה מרובה.
ניתן בנקל
לברר את העובדות לאשורן ע"י עיון בדוחות מחקר של חברות הטלפונים בכל העולם.
טענה
השומע בעצת אשה יורש גיהנום.
תשובה
שם על אתר בציטוטי ד"א משמע שיש
נושאים
בהם המצב הפוך.
לא רק זאת אנו מקובלים שיעקב נענש
על שלא הרשה
לבתו להנשא לעשו. שאם כך היה
עושה הייתה מחזירתו למוטב. מדרש זה
בא לידי ביטוי גם בשיקולים הלכתיים – שו"ת חתם סופר חלק ד (אבן העזר ב') סימן ע"ג ד"ה ע"כ. והרי
יוצא לנו שאם היה נמשך אחרי אשתו דינה היה יורש גן עדן.
משמע שהדבר תלוי בנסיבות הכוללות.
טענה
האשה ביהדות מקופחת ונחשבת כבעלת
מעמד נחות והא
ראיה שהיא מברכת בברכות השחר "שעשני כרצונו".
תשובה:
לכאורה אכן זה כך נראה. אולם
המושג
"רצון" עליו מברכת האשה נוגע לפי דעת המקובלים לבחינת הכתר שהיא הבחינה
היותר גבוהה. מבחינה זו ברכת האשה יותר נעלה מברכת האיש המברך בדרך השלילה
בלבד.
לדעת המקובלים, בעולם התקון, אשת חיל עטרת בעלה. כלומר היא בבחינת כתר על
ראשו.
טענה
האיש מכבד אשתו והיא תמורת זאת
תיתן עבודה,
היינו חוסר שוויון.
תשובה
כבר עסקנו מקודם בענין השוויון
אותו מבכה
ד"א. שוב נדגיש שאנו לא בעד שוויון אלא בעד יעילות ואושר פונקציונליים
מירביים. זה לא אותו דבר. עכ"פ הצגת הדברים מגמתית משום שלעומת חובותיה של
האשה שכחו אנשי ד"א לציין את חובותיו הרבים של הבעל כמו לפרנס את אשתו ואת
ילדיו. גם מה שטענו שמעשה ידיה לבעלה אינו נכון. אשה יכולה להשאיר מעשה
ידיה לעצמה
תמורת ויתורה על זכויותיה הנגדיות.
לסיכום
בחברה בה המטרות הינן עבודת הבורא
ולא מימוש
עצמי או/ו שוויון כנהוג בחברה הדמוקרטית המודרנית, ייתכן אי שוויון
במעמד,
בוודאי לא בשכר הרוחני, שהרי ייתכן כהן גדול "זוכה" לגיהנם ואשה זוכה
לגן עדן (הקדמה ו'). יש ענינים בהם הגברים "מקופחים" ויש להיפך. מימוש הרעיונות הדמוקרטיים המודרניים
יביא למה שמתואר היטב בכתבה שנתפרסמה בעתון ה"ארץ" (שאינו חשוד על אהבה
מופלגת ליהדות...) בי"א בסיוון תשס"ב (22 מאי 02 למנינם) בכתבה "ילדים
זו טרחה".
19% מן הנשים האמריקאיות בתום
תקופת הפריון
אינן אמהות.
42% מן הנשים האמריקאיות בגיל
הפריון אינן
אמהות.
בקרב בנות ה 40 בעשירון ההכנסה העליון – לפחות שליש ללא ילדים
49% משכבת הניהול הבכירה של נשים
בנות 40
בתאגידים האמריקאים – נשים שמרוויחות
8000$ לחודש הן ללא ילדים.
מגמה זו נמצאת בתאוצה.
זוהי תמונת המצב של ציבור שסיסמתו
הינה
"אכול ושתו כי מחר נמות" – ישעיה כב 13.
ציבור שיש לו שליחות אלוקית ארוכת
טווח עם
אחריות לאומית ואנושית כללית מתנהג אחרת.
בציבור הנהנתני הגנטיקה של מנת
המשכל הולכת
ופוחתת. משום שהנשים המוכשרות ממעטות ללדת. גם הגברים המוכשרים ממעטים
ומאחרים
להוליד.
בציבור יראי
ד' הגנטיקה האינטליגנטית הולכת ומתחזקת. המובחרים מתחתנים יותר
מהר ויולדים יותר ילדים.
בציבור הנהנתי, לדאבוננו,
הדמוגרפיה יותר ויותר
שלילית. הוא יכלה תוך זמן קטן והולך, מעצמו.
בציבור יראי ד' הדמוגרפיה יותר
ויותר חיובית.
לכן יקויים בו יותר ויותר מהר "כי ימין ושמאול תפרצי וזרעך גויים ירש
וערים
נשמות יושיבו" – ישעיה נד 3, היינו, כמסוכם היטב בדברים הבאים הנכונים גם
מבחינה ציבורית: "אם יצבר כעפר כסף וכחמר יכין מלבוש יכין וצדיק ילבש וכסף
נקי יחלק" – איוב כז 16-17.