גליון מס' 9.


טענה:

התורה לא נשתמרה בידינו בצורתה המקורית שהרי בסנהדרין כא: נאמר "אמר מר זוטרא ואי תימא מר עוקבא בתחילה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמית" לא ידוע לנו כלל על חזרתה ללשון הקדש וודאי עזרא שינה בעת עשיית התרגום.

תשובה:

א. תרגום התורה לארמית והעתקת התורה לכתב אשורי היה כורח חיוני באותו דור באשר זו היתה שפת ההמון. גם בימינו נעשו ונעשים תרגומים של כל כתבי הקודש, כולל התלמוד לשפות רבות ככורח חיוני להפצת התורה. טקסטים רבים מתורגמים כליל או גם רשומים באותיות לטיניות רוסיות וכיו"ב לפי היגוין העברי. כך גם אז. האם ניתן להבין מכאן שהמקורות האותנטיים שבידינו בשפתנו אבודים?! האם צריך כתוצאה מכך לתרגמם שוב חזרה ללשון הקודש?! לא מובן כלל מה מביא את ד"א לטעון כך לגבי התורה אז. פשוט יש לו בראשו הנחות מוקדמות שהתורה אבדה במהלך גלגולי השפות בעם ישראל. טיעון כזה מזכיר את הבדיחה הבאה-

ראובן לשמעון: האם אתה יודע מנין יודעים אנו שאברהם אבינו היה נוהג ללכת חבוש בשטריימעל?!

שמעון לראובן: מנין ???

ראובן לשמעון: הרי כתוב "וילך אברהם לבאר שבע" !!

שמעון לראובן: אז מנין ההוכחה שהיה חובש כובע שטריימעל??

ראובן לשמעון: וכי יעלה על דעתך שאברהם אבינו הלך בלי שטריימעל?!

ב. אם היה התרגום מסולף הרי היה הדבר נודע מיד וכי חסרים היו יודעי שתי השפות בציבור הגדול באותם ימים?!

טענה:

הכתב הוחלף וחז"ל בדו מליבם מסורת מסיני כמו לגבי תקופת ר' אדא.

תשובה:

א. מי שלא מאמין באפשרות של תורה מסיני מגיע למסקנות אלו, חבל.

ב. אין קשר בין החלפת הכתב לבדיית מסורות.

ג. על תקופת רב אדא עיין לעיל בתשובות לקונטרס 6.

טענה:

אמצע פסוקי התורה, תיבותיה ואותיותיה אינו כמצוין בספרים מה שמלמד שאבד טקסט רב.

תשובה:

א. באופן כללי מלאכת ספירת אותיות, מילים ופסוקים בתורה הינה מלאכה קשה מאוד.  טעות בספירה היא ענין אפשרי. יעויין בהקדמה א'. אשר על כן אין ראיה מן הספירה של סופרי קדם לטעות בטקסט. ספירות ידניות שונות שנעשו במשך הדורות היגיעו לתוצאות שונות.

ב. יעויין במאמר המנסה לפתור את התעלומה אותה מציג ד"א בענין ספירת האותיות המילים והפסוקים בכתב העת "מוריה" מאלול תשנ"ח. וכן ב"שמעתין" 43 תמוז תשל"ה עיקרי הדברים: המדובר הוא באותיות פסוקים ותיבות חריגות, כפולות וכיו"ב ולא בטקסט השוטף. לא בדקנו את הטענות לגופן על ידי ספירה של הנאמר במאמרים אלו. לא נתפלא אם גם בספירות אלו חלו טעויות בעיקר משום שהמסורות אודות אותיות חריגות בגדלן אינן אחידות ויש בידינו מסורות שונות על ספירות אלו. ידוע לנו שבעיות בספירות של אותיות בתורה חלו שיבושים כבר בימי התנאים שהם עצמם ידעו שאינם בקיאים בחסרות ויתרות כאמור על הברייתא שבמסכת קידושין (קידושין ל.) ואף רבנו תם בהלכות ספר תורה שכתב, תומך ברעיון אי הודאות של שלמות הטקסט  בהסתמכו על מחזור ויטרי (מהדורת ברלינר, נירנברג תרפ"ג, ע' 683.

הספירה המקובלת בימינו אינה היחידה , לדוגמה במסכת סופרים פרק ט' ה"ב מחצית הפסוקים היא "וישחט שבספר ויקרא ח  ט"ו. במקורות שונים של המסורה ויקרא ח ח הוא חצי התורה בפסוקים.

ג. תמיהה גדולה היא מדוע ניטפל ד"א לבעיית אמצע התורה בפסוקים מילים ואותיות. הרי יש בידינו מסורות שבתורה יש ששים ריבוא אותיות: שו"ת חתם סופר קובץ תשובות סימן נב מדבר קדמות להחיד"א, מערכת י' אות ו', דגל מחנה אפרים פרשת וארא, מאור עינים ויקהל, ואתחנן, וילך. ערוגות הבשם במדבר דובר צדק אות [ד] דברי סופרים אות [לו]  ועוד רבים. והנה ספירת האותיות בתורה נותנת רק כמחצית ממספר זה. זוהי חריגה הרבה יותר חריפה ולמה שם לא שאל שאלותיו?! אלא, ברור שאם היה שואל שאלותיו על עניין זה קשה היה לטעון שחצי מן טקסט התורה נעלם כלא היה. ואדרבא היה יוצא לנו במובהק שעניין הספירות הללו אינו פשוט כלל ועיקר.

ברור הוא שאיננו יודעים היום לספור נכונה את אותיות התורה. ייתכן ונחוץ לספור את האותיות היסודיות המרכיבות את האותיות, כמו למשל האות "ח" הבנויה משתי אותיות ז, ז או לפי דעות אחרות ו, ז . ייתכן אולי שיש לספור את המילואים של כל אות כמו למשל "בראשית" = בית ריש אלף שין יוד תו היינו 11 אותיות. גם לגבי מילים השאלה תהיה האם השם שלומיאל הינו שתי מילים או אחת. וכך גם לגבי פסוקים תישאל השאלה האם הטעם אתנחתא יוצר פסוק נוסף כפי דעת ה"מגן גיבורים" ומתי. שהרי גם בטעמי המקרא יש להניח שחלו שיבושים.

יעוין על כך בעיתון "המודיע" מכ"ז בטבת תשנ"ב ע' כ"ג מאמרו של ד"ר משה כץ בשם ספר "ועבד הלוי" מאת הרב יחיאל הורוויץ על פי דברי הרמ"ע מפאנו בספרו "מאמר הנפש". יעוין גם ב"פני יהושע" קידושין ל. . פתרון מעניין לשאלה ניתן למצוא במאמרו של ד"ר משה כץ בתחומין כא (תשס"א) ע' 555-560.

בקשר לכך ראוי גם להביא את דבריו של פרופ' עלי מרצבך מאוניברסיטת בר אילן שהתפרסמו בדף שבועי שלה:

מאת המרכז ללימודי יסוד ביהדות, ע"ש הלנה ופאול שולמן, מספר 334, פרשת שמיני, תש"ס

חציין של תיבות - פרופ' עלי מרצבך

המחלקה למתמטיקה ולמדעי המחשב

בקידושין ל, ע"א נאמר:

 

לפיכך נקראו ראשונים סופרים, שהיו סופרים כל האותיות שבתורה, שהיו אומרים:

וא"ו דגחון ויקרא יא מב – חציין של אותיות של ספר תורה,

דרש דרש ויקרא י טז - חצייןשל תיבות, והתגלח ויקרא י לג של פסוקים.

 

מאמר זה אינו מובן, שהרי אם נספור את האותיות, המילים והפסוקים, נקבל תוצאות אחרות. למשל, מספר המילים שבתורה הוא 79980   , נמצא חציו של התורה בתיבות 39990,

ואילו "דרש דרש" הן המילים 40,921 ו- 40,922 מתחילת בראשית.

 

רבים עסקו בבירור סוגיה זו, אבל ללא פתרון משביע רצון.

הרב ראובן מרגליות הביא [1] בספרו מקורות של ילקוט שמעוני ורב האי גאון, וכן מקורות רבים אחרים.

גם הרב [2]אהרנטרוי עוסק בבעיה, וכן יש דיון מפורט בחומש תורה שלמה של הרב מ' כשר [3]. שם הוא מפנה למאמרו של אברהם קורמן[4], המצטט דברים מפי ר' יצחק יוסף זילבר, שספר את כל הפסוקים, המילים והאותיות של התורה ומצא פתרונות לבעיות שהתעוררו. להלן נתייחס רק לבעיית ספירת המילים.

 

לדעת ר' זילבר, אין "דרש דרש" אמצע של תיבות התורה, אלא הן אמצע של מילים כפולות כגון: "אברהם אברהם" המוזכרות בתורה.

הוא כותב שיש 77 מילים כפולות כאלה, ו-"דרש דרש" הוא הצמד ה-39 לאמר 38 מלים כפולות עד "דרש דרש", 38-ו מלים כפולות לאחר "דרש דרש".

ר' זילבר הוסיף, כי חז"ל לא חישבו את הצמדים "לך לך" בראשית יב א( וכן "שם שם") שמות טו כה שאמנם הוכפלו,אבל אינם משורש אחד, וכך יוצא שדברי חז"ל מכוונים.

דברים אלו מופיעים גם במאמרו של דוד מרצבך[5] בתוספת הסברים יפים לחשיבות חישובי אמצע התורה.

 

בכל אופן, מתברר שמספר המילים הכפולות בתורה עם אותו שורש אינו 77 אלא 89 והנה הרשימה השלמה.

1. הרמש הרמש, בר' א כו.

2. זרע זרע, בר' א כט.

3. זרע זרע, בר' א כט.

4. נח נח, בר' ו ט.

5. שבעה שבעה, בר' ז ב.

6. שבעה שבעה, בר' ז ג.

7. שנים שנים, בר' ז ט.

8. הרמש הרמש, בר' ז יד.

9. שנים שנים, בר' ז טו.

10. מאד מאד, בר' ז יט.

11. השרץ השרץ, בר' ז כא.

12. הרמש הרמש, בר' ח יז.

13. שם שם, בר' יא י.

14. תרח תרח, בר' יא כז.

15. בארת בארת, בר' יד י.

16. עצר עצר, בר' כ יח.

17. אברהם אברהם, בר' כב יא.

18. אברהם אברהם, בר' כה יט.

19. האדם האדם, בר' כה ל.

20. יצא יצא, בר' כז ל.

21. מאד מאד, בר' ל מג.

22. עצר עצר, בר' לב יז.

23. מלך מלך, בר' לו לא.

24. טרף טרף, בר' לז לג.

25. יום יום, בר' לט י.

26. העד העד, בר' מג ג.

27. שכלתי שכלתי, בר' מג יד.

28. טרף טרף, בר' מד כח.

29. יעקב יעקב, בר' מו ב.

30. דלה דלה, שמ' ב יט.

31. משה משה, שמ' ג ד.

32. כה כה, שמ' ז טז-יז.

33. חמרם חמרם, שמ' ח י.

34. גאה גאה, שמ' טו א.

35. גאה גאה, שמ' טו כא.

36. יום יום, שמ' טז ה.

37. בבקר בבקר, שמ' טז כא.

38. מעט מעט, שמ' כג ל.

39. בבקר בבקר, שמ' ל ז.

40. ה' ה', שמ' לד ו.

41. בבקר בבקר, שמ' לו ג.

42. איש איש, שמ' לו ד.

43. אשם אשם, וי' ה יט.

44. בבקר בבקר, וי' ו ה.

45. דרש דרש, וי' י טז.

46. השרץ השרץ, וי' יא מא.

47. השרץ השרץ, וי' יא מב.

48. השרץ השרץ, וי' יא מג.

49. בהרת בהרת, וי' יג לח.

50. איש איש, וי' טו ב.

51. איש איש, וי' יז ג.

52. איש איש, וי' יז ח.

53. הגר הגר, וי' יז י.

54. הגר הגר, וי' יז יג.

55. איש איש, וי' יח ו.

56. הגר הגר, וי' יט לד.

57. איש איש, וי' כ ב.

58. הגר הגר, וי' כ ב.

59. איש איש, וי' כ ט.

60. איש איש, וי' כב ד.

61. איש איש, וי' כב יח.

62. איש איש, וי' כד טו.

63. איש איש, במד' א ד.

64. איש איש, במד' א מד.

65. נתונם נתונם, במד' ג ט.

66. חמשת חמשת, במד' ג מז.

67. איש איש, במד' ד יט.

68. איש איש, במד' ד מט.

69. איש איש, במד' ה יב.

70. אמן אמן, במד' ה כב.

71. עשרה עשרה, במד' ז פו.

72. נתנים נתנים, במד' ח טז.

73. איש איש, במד' ט י.

74. ירק ירק, במד' יב יד.

75. מאד מאד, במד' יד ז.

76. יום יום, במד' יד לד.

77. מטה מטה, במד' יז יז.

78. הקרב הקרב, במד' יז כח.

79. עשרון עשרון, במד' כח כא.

80. עשרון עשרון, במד' כח כט.

81. עשרון עשרון, במד' כט י.

82. יצא יצא, במד' לה כו.

83. בדרך בדרך, דב' ב כז.

84. מעט מעט, דב' ז כב.

85. שנה שנה, דב' יד כב.

86. צדק צדק, דב' טז כ.

87. מעלה מעלה, דב' כח מג.

88. מטה מטה, דב' כח מג.

89. אני אני, דב' לב לט.

 

 

מרשימה זו עולה שיש 44 מילים כפולות עד "דרש דרש", 44-ו מילים כפולות לאחר "דרש דרש".

התיבות הכפולות "דרש דרש" הן בדיוק מחצית המילים האלה, כלומר מס' 45.

 

אפשר להוסיף, כיוון שמספר הצמדים הכפולים הוא מספר אי זוגי – 89, לכן "דרש דרש" הוא ממש באמצע, ומובן מדוע אמרו חז"ל: "דרש מכאן ודרש מכאן".

 

והערה אחרונה מעשית. יש לזכור, כי מטרת הסופרים בספירות השונות של האותיות, המילים, הפסוקים והפרשיות הייתה לשמור על אחדות ודיוק התורה שבכתב. הם רצו לתת שיטות

בדיקה פשוטות לכל מחזיקי ספרי התורה כדי לבדוק שאכן לא נשכח דבר, ואין תוספות בתורה. אין זה מעשי לבקש מאדם לספור 80,000 מילים, ולכן הם הציעו בדיקות פשוטות הרבה יותר, אם כי לא מוכחות בוודאות. גם בעניין מניין מחצית האותיות בתורה, האות ו של 'גחון' ויקרא יא מב אינה האות האמצעית של התורה, אלא האות האמצעית בין האותיות המיוחדות - אות זעירא, אות רבתית, אות קטיעא, ויש רק 17 כאלה בכל התורה .

 

הזוג "דרש דרש" הנמצא באמצע המילים הכפולות עם אותו שורש, רומז לנו שיש לנו לדרוש ולדייק בכל התורה כולה!

  

[1] המקרא והמסורה, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"ד.

[2] בספרו עיונים בדברי חז"ל.

[3] כרך כ"ח, עמוד רפ"ו-רפ"ט.

[4] מאמרו פורסם בשמעתין, תמוז תשל"ה, שנה י"ב, גיליון 34, עמ' 3-9.

[5] ספר היובל של קהילת אהבת תורה, חיפה תש"ן, עמ' 162-762.

 

לסיכום יאמר שיותר סביר לקבל את הערכת חכמינו לדורותיהם שיש לנו שיבושים בספירה מחמת הקושי הרב בעריכתם בלי לטעות ואף יש שיבושים במקרא במקומות בהם אין שינוי במשמעות באשר בדברים מעין אלו עשויים בני אדם לטעות בנקל. לעומת זאת בעצם כוונת המילין ותוכן הטקסט קשה יהיה מאוד להעריך ששיבוש השתרש. זאת משום שהטקסט נלמד בשקידה ואף נקרא ברבים ולכן עבר בהתמדה תחת עינו הפקוחה של הציבור. יתירה מזאת גם לו יצויר שחלו שיבושים בטקסט המקראי ולו גם, כתוצאה מכך חלו טעויות בהבנת הנדרש (מה שלא מתקבל כנ"ל על הדעת), גם אז, כמו בכל צבא ממושמע, כשמגיעה פקודה משובשת מן הפקוד העליון ליחידה כפופה, יעשה כל מאמץ לבצע את ההוראה לפי מיטב השיפוט  על פי נוסחתה קל וחומר הוראתו של מלך מלכי המלכים הקב"ה. במקרה שלנו כיוון שאנו מאמינים שיש בורא עולם אשר משגיח על בריותיו, יש מקום מוצק לסבור שהקב"ה לא היה מניח שהוראתו במעמד הר סיני שניתנה לנצח תשובש עניינית במהלך תלאות השנים הרבות שחלפו.

טענה:

מה שקבע והגיה והדפיס - דניאל בומברג וודאי שגוי שהרי אחר כך השתמד.

תשובה:

א. עבודת דניאל בומברג לא נפסלת מחמת העתיד. כשם שתפילה במנין אינה מקלקלת את המנין אם יתברר אחר כך שאחד המתפללים השתמד ח"ו. שהרי עד אז חזקת כשרות היתה לו. כך הוא גם לגבי טוביה מובשוביץ מאנשי ד"א שנשא בתפקיד דתי רב אחריות. משעה שהתפקר, השתמד וכו' רק אז נפסלים מעשיו.

ב. אנחנו מקבלים את האמת ממי שאמרה. המגיה דניאל בומברג עשה לפי הנראה עבודת מומחה טובה.

ג. עבודת העריכה הזו עברה עין בוחנת של אלפי יהודים מכל העדות ולא נמצא בה פגם עקרוני.

טענה:

קדושת נוסח התורה מוסכמה אנושית היא.

תשובה:

מה רע בכך?! זוהי מוסכמה אנושית של ישראל עם קדושים ומכאן קדושתה. מסקנתו של הפרופ' מנחם כהן בנושא זה, ביסודה, נכונה. האם לד"א יש רעיון רציני כיצד לתת לאיזו שהיא תרבות מקום ומשמעות בלעדי בני אדם שישאו תרבות זו במוחותיהם ובליבותיהם?.

טענה:

התורה לא נשתמרה בידינו בצורתה המקורית שהרי במלכים ב פרק כב פסוק ח כתוב שנמצא ספר תורה שתוכנו לא היה ידוע.

תשובה:

הפסוק לכאורה אכן קשה. עם כל זאת צריך שתשאלנה כמה שאלות:

1)כיצד ייתכן שהמסורת התרבותית של עם ישראל שהיה חי וקיים עד הדור ההוא נעלמה כליל. לא נשמע כזאת בתולדות שום עם. כלומר כל בני ישראל בדורות שעד יאשיהו איבדו את כל הידע התרבותי שלהם והנה התורה שנמצאה הצילה את ה"מצב"...?!

2) הפסוקים הללו המתעדים את הפרשה הם הרי לכאורה בבחינת מוקש יקוש לשמירת אמונים לתורה ומי הוא האוויל שיכתבם בספר התנ"ך שנועד כל כולו לחזק את האמונה?!

3) תמוה מדוע הקפיד השואל, בעל ד"א, לצטט את האמור במלכים ולא הביא את הדברים כפי שסופרו גם בספר דברי הימים ב' פרק ל"ד פסוק טו.

התשובה לשאלות פשוטה. לא מדובר בפסוקים אלו במה שהמבקר טוען אלא במציאת ספר התורה שכתבו משה רבנו. גם היום אם היינו מוצאים ספר יסוד, כל ספר יסוד, שיש לייחס לו אמינות טקסטואלית גבוהה, הידוע היטב בציבור והכתוב על ידי איש מהימן,  היתה לנו שמחה גדולה אם היינו יכולים להשוותו לנוסחים שבידינו כדי לנסות לקבל תמונה מדוייקת יותר על לשון הטקסט. חשוב לנו כל תג וכל אות בספר כזה. לוואי והיה בידינו ספר תורה עתיק ומהימן כזה שלפיו היינו יכולים להכריע בשינויי הנוסח ביחס למילה דכא/דכה בתורה וכיו"ב כמו שכבר הובא ע"י רבי עקיבא איגר בגליון רע"א על שבת נה. (נזכיר כמה שמחה היתה בגילוי חלק מ"כתר ארם צובא" וכמה צער היה על מה שהושמד בו ע"י פורעים ערבים). בספר דברי הימים נאמר הדבר מפורשות. בשני המקורות לשון הטקסט מוכיחה זאת באשר נאמר שם "ספר התורה" בהא הידיעה. ובדברי הימים נאמר מפורשות "ספר תורת ד' ביד משה". לא כתוב שם ספר "תורת משה", שאז היה אפשר להבין זאת כספר תורה כל שהוא, כספרי התורה שבימינו. לשם הבנת האירוע צריך לקרוא את כל הפסוקים העוסקים בפרשה ובנספחיה ואז מתיישבים היטב דברי חז"ל האומרים שהספר נמצא גלול בפרשת התוכחה מה שהביא לרצינות הגדולה של התייחסות המלך והעם לארוע. ויעויין גם בספר "פרי צדיק" מרבי צדוק הכהן מלובלין נבג"מ חלק ג פסקה כג.



אתר הזה הוקם על ידי "Volunteers for the Sanhedrin Initiative Online" בהתייעצות עם בית הדין של 71.
 האתר מאושר להפיץ מידע בנושא הזה. אף על פי כן, החומר הוצג כאן לא בהכרח עבר הגהה מנציגי בית הדין.
 2006-2008 © כל הזכויות שמורות webmaster@thesanhedrin.org