גליון מס. 7.


הקדמה:

לענין טומאת הנידה. טומאה אינה נושא המצוי בתחום חקירת מדעי הטבע. זו היא הערכה רוחנית שלילית. אין בין טומאה וטהרה מחד לבין זוהמה ונקיון מאידך ולא כלום. תיתכן טומאה בתנאים נקיים זכים ומעוקרים ותיתכן טהרה בתנאי רפש.

טענה:

המושג "נידה" משמעותו  - הרחקה והשפלה.

תשובה:

א. נכון שהכינוי הוא כינוי של הרחקה אך אינו ביטוי של השפלה. הוא מבטא רעיון דומה לרעיון המקובל היום בבתי חולים כלפי חולים החולים במחלה מדבקת - חדר בידוד. כשם שחדר בידוד אינו בא לבטא השפלה כך גם המושג נידה.

ב. המילה נגזרת לפי הנראה מן המילה נד (כמו נע ונד) ומשמעו שהאשה נודדת ממשכנה הקבוע בשיתוף עם בעלה. יוצע למעיין לבדוק במילונים אם יש מי שמסביר את המילה כהשפלה.

ג. בתורה שהינה המקור הראשוני לא נזכר התואר "נידה" לאשה במצב כזה אלא "דוה" שמשמעה "חולה". 

טענה:

הרחקת בני זוג אוהבים הינה גזירה רעה.

תשובה:

א. אכן זו גזירה. הביקורת המופנית לנוהג זה ממנה משתמע שזו גזירה רעה דווקא, סומכת על מחשבותיו העקרות של ד"א ותו לא. ד"א סבור שקשר רצוף מועיל לאהבה בין בני זוג. ראיות מחקריות לטענה זו אין. זו היא בס"ה, בשלב זה, סברת כרס של ד"א.

ב. התורה סבורה ההיפך. היינו הרחקה עונתית בין בעל לאשה מביאה תועלת לקשר שביניהם. הקשר בין בני זוג תלוי מאוד במתח שביניהם. מתח זה נוגע לאחד מן היצרים היותר בסיסיים של האדם - יצר המין. כמו כל יצר, סיפוקו וזמינותו במידה גדושה נוטל את טעמו. ילד האוהב ללקק גלידה יקוץ בה אם יקבלנה בלי גבול. כך כל היצרים. הדבר בא לידי ביטוי במאמר חז"ל - אבר קטן יש באדם מרעיבו שבע משביעו רעב (בבלי סוכה נב:) זהו מושכל פשוט הידוע ומובן לכל בר דעת. להשקפה זו, שלא כמו להשקפת ד"א, יש תימוכין במחקרים שנעשו בענין כבר מזמן: 1979 -The New Sex Therapy H.S. Kaolan  -On Sexual Apathy in the Male in An Analysis of  Human sexual Inadqacy N.Y. 1970

ג. הובא לידיעתנו על דוגמה הסותרת את טענת בעל ד"א. העורך האחראי של הקונטרסים הללו התגרש מאשתו לא לפני שכל בני משפחתו התפקרו.

טענה:

דם הווסת הינו דם רגיל כמו דם מהאף או מן הקיבה.

תשובה:

א. דם הווסת אכן בא ממערכת הדם הכללית כמו כל דם מכל פצע אחר. אולם דם הבא מן הרחם, במיוחד בעת המחזור החודשי, קשור קשר בל ינתק בהפרשות הורמונליות המתרחשות ברחם. הוא מלווה בתהליך של ניקוז שאריות של רקמות המעטפת הפנימית של הרחם וכן ריר מבלוטות שברחם. בידינו מסורת שחז"ל בזמנו, ידעו להבחין בין דם הנידות לדמים אחרים אף על פי שבאו מאותה מערכת דם ולא בכדי. בימינו אבדה המסורת לשיטות האבחנה.

ב. יש כל הסיבות הטובות לחוש לכך שדם הווסת וטומאת האשה בנידתה מזיקים לבריאות ואילו שמירה על דיני טהרת המשפחה מועילים לבריאות. השוואת אוכלוסיות נשים יהודיות לפני 80 שנה בעת שהן שמרו כולן על טהרת המשפחה לעומת נשים מבני עמים אחרים מוכיחה שהראשונות חלו פחות במחלות ממאירות בצורה מובהקת.

.1921 NonSurgical Treatment of Cancer Prof. L. Duncan Bulkley  The Relative Infrequency of Cancer of the Uterus in Women of the Hebrew Race July 1919.

ג. סכנות הזיהומיות שבקשר מיני בעת הווסת ידועות כבר מזמן. יעויין למשל בספר: מחלות נשים, ד"ר אריה סדובסקי 1949.

ד. שמירת טהרת המשפחה לא נעשית על ידי שלומי אמוני ישראל מטעמי פסיכולוגיה, היגיינה, רפואה וכיו"ב, אלא משום שזו גזירת מלכו של עולם.

טענה:

חז"ל האמינו באמונות הבל בדבר ההיזקים של דם הווסת.

תשובה:

האמונה הזו אינה אמונת הבל. היא מופיעה בכתבי עת מדעיים מלפני לא כל כך הרבה זמן: 1924 Journal of Pharmacological and Experimental Therapeutics  Vol 22, A Pharmacological Study of Menstural Toxin. Prof. David J Macht.כמובן שיש מקום לבדקה מחדש.

 

טענה:

הטענה "דם נעכר ונעשה חלב"  היא טענת הבל.

תשובה:

הדבר כלל אינו הבל. הלגלוג הוא הוא מעשה ההבל. לפי הנראה יש בו גם ניסיון להונאת דעת של קוראי הקונטרס ד"א. המקור לחלב האם הוא, בעל כורחם של דברים, מערכת הדם שמספקת את חומרי המזון המזינים את תהליך יצירת חלב האשה. ברור שחלק מן הנוזלים שבדם  הופכים להיות חלב. אין פשוט מקור נוזלי אחר היכול להזין את התהליך.

טענה:

הרמב"ם לא ידע לאשורה את הפיזיולוגיה של הווסת.

תשובה:

א. עיין  בהקדמה א'. הבנת הרמב"ם את תהליך הווסת אינה משנה את ההלכה שנקבעה בנושא זה בתורה.

ב. ד"א מתבסס בביקורתו על שמות מושגים השונים בימינו לעומת ימי הרמב"ם וחז"ל. יעויין בהמשך.

טענה:

חז"ל טעו במה שקבעו אשה מזרעת תחילה יולדת זכר, איש מזריע תחילה יולדת נקבה (נידה כח.) שהרי הכרומוזומים הם הם הקובעים זאת.

תשובה:

א. הנושא נמצא במחלוקת בגמרא במסכת נידה בסופה. שם יש דיעה שתפילה היא זו המועילה. מחלוקת "דומה" נתגלעה גם בין אנשי המדע שניסו לחקור את הנושא כאשר חלקם טענו שמועד הביוץ קובע ויש מולם שטענו שאין לו השפעה.

ב. הקביעה שהכרומוזומים הם ורק הם בלבד הקובעים את מין הילוד אינה נכונה. קביעת מין הילוד חשודה להיקבע על פי גורמי רקע חשובים נוספים כלהלן:

·             ההבדלים במהירות התנועה של תאי הזרע לפי מינם (מהירות זו שונה).

·             ההשפעה הפונקציונלית של מצע הרקע בו מצויים תאי הזרע על תאי הזרע לפי מינם.

·             עמידותם של תאי הזרע לפי מינם בתנאי סביבה שונים.

·             משך החיים של תאי הזרע לפי מינם.

·             גודל תאי הזרע לפי המין.

·             מועד הביוץ יחסית למועד ההפריה.

·             כמות שכבת הזרע וטיבו.

·             כושר ההפריה של תאי זרע ממין שונה.

יש להניח שיש עוד גורמים. יעויין:

How to Choose The sex of  Your Baby, Landrum B. Shettles M.D.,Ph.D

 and David M.Rorvik pp 62-99 1989

וכן ד"ר עמל בר טל רוזין, המדריך הישראלי להריון ולידה בהוצאת זמורה-ביתן ת"א 98 (למניינם) ע'32-31 שם  צויינו שיקולים אלו בפשטות כמציאות ידועה.

מסתמן הרעיון המתבקש שמדובר לכאורה בשרלטנות דעתנית.

ג. לא מצאתי את המקור לדברים, אולם, זכור לי שבמחקר שנעשה בין טייסי קרב התברר שלטייסי קרב (טיפוסים גבריים יותר מאחרים) יש באופן מובהק יותר בנות מבנים. כמובן שנושא זה צריך שייבדק גם על פי השיקולים דלעיל.

ד. יש ראיות נסיבתיות ברורות לכך שבפועל מלבד הכרומוזומים יש עוד גורמים המשפיעים על מין הילוד.ידוע, היטב שתאי המין של הגבר נוצרים על ידי חלוקת התאים במועד שלפני ההפריה. חלוקה זו אינה חלוקה רגילה אלא מינית. היינו מחצית מתאי המין נושאים את הגן x הקובע שהנולד מהם תהיה נקבה ומחצית את הגן  y הקובע שמין הילוד המופרה ממנו יהיה זכר דווקא. לכן גם מחצית התאים הללו יולידו זכרים ומחציתם נקבות. וראה זה פלא, מתברר שיותר ממחצית הילודים הם זכרים. מדובר בפער מובהק של אחוזים על פני מדגם של מיליונים מה שמבטיח למעשה מובהקות מוחלטת. לדוגמה בשנתון הסטטיסטי מס. 40 (1989 למנינם) עמוד 75 לוח ב/20 בגיל 0 נרשמו 50.8   אלפי זכרים  ואילו נקבות 48.5  היינו יש כ 5% זכרים יותר מנקבות. לכך מצטברת הסטטיסטיקה לפיה אחוז הנפלים ממין זכר גבוה בצורה מובהקת יותר מזה של הנקבות. משתמע ללא ספק שיש עוד גורמים המשפיעים על מין הילוד בניגוד לבטחונו המעושה של ד"א.

טענה:

בדברי חז"ל יש ערבוביא ואי הבנה במבנה הרחם ודיני טומאת נידה.

תשובה:

א. עיין בהקדמה א ב ג.

ב. יעויין בישוב הקושיות בנושא זה במאמרים :

"אסיא" כרך סא-סב ד"ר מרדכי הלפרין על משמעות המושג 'רחם' בלשון חז"ל ע' 105-109. כרך סג-סד

פרופ' יהודה לוי - משל משלו חכמים באשה... ע' 169-176 הרושם הוא שמשם עובדו דברי הבקורת החסרים של ד"א.

טענה:

לחז"ל היו אמונות תפלות במאגיה וכשפים ויחסו אותם לאשה נידה.

תשובה:

אמנם יש מחכמי ישראל שלא האמינו בכשפים אך רובם סברו שיש בהם ממש. ד"א לא בדק בניסויים אם למאגיה, כשפים וכיו"ב יש השפעה כל שהיא בעולם. הדברים שכתב הם בגדר תחום האמונות המקובל בימינו בין אנשים הנחשבים משום מה למשכילים. יש לשער שלא נעלמה מד"א העובדה שנושא הכוחות העל טבעיים אינו רק בתחום החשיבה של קדמונינו אלא גם בתחום החשיבה של מרבית העמים מאז ימי קדם ועד היום הזה ממש. פארפסיכולוגיה נחקרת היום באוניברסיטאות מכובדות באשר תופעות רבות בתחום זה נחזו מבלי יכולת להסבירן אלא בגישה טרנסצנדנטית. פאראפסיכולוגיה הוא ענין שתופס מקום בעל משקל. לא מתביישים לעסוק בכך גם מדענים מן השורה הראשונה, כמו למשל חתן פרס נובל לפיסיקה  B.D.Josephson (יהויין בדד כרך 5 ע' 50 ). הספרות המחקרית בנושא זה רחבת היקף להלן לקט חלקי:

-פאראפסיכולוגיה וכוחות הנפש ספר הספיריטואליזם - ח. גולדגרט

-החיים לאחר המוות - סקוט רוגו

-גוף ונשמה - כנ"ל

-בחיים כמוות - ד"ר קנת רינג

-חזרה מן המחר - ד"ר ג'ורג' ריצ'י

ניתן למצוא לקט רחב של מקורות בנושא בספר "מסילות לאמונה" - יוסף גבאי.

אילו היה ד"א מסתמך על מחקרים מדעיים מסודרים המפריכים אמונות "תפלות" אלו היה אפשר לקבל את הביקורת ברצינות. בשלב זה מדובר כנראה שוב בשרלטנות דעתנית. לעת עתה יש הוכחות רבות מדי לכך שלא כל הכוחות הפועלים בעולמנו אכן ידועים. ההופעות של אורי גלר ודומיו הם רק בגדר קצה קרחון.

טענה:

טענת הזהר לסילוק השכינה במקום הנידה (שצוטטו ע"י הרב ע. יוסף) גורמת לסילוק כבוד ד' ממקומות שונים ולכן כבודו לא מלא עולם...

תשובה:

א. ד"א לא למד להבחין בין כבוד ד' לשכינתו. השראת שכינה היא מדריגה גבוהה יותר של תחושת מציאות ד' מזו של כבוד ד'. היא קשורה למידת המלכות היינו המידה היותר תחתונה ויותר חשובה בהגות המקובלים.

ב. בנושא זה יש דעות שונות בין הפוסקים ויש שאינם סוברים כר' ע. יוסף.

ג. הזלזול של ד"א נובע מחוסר אמונה במושגי טהרה וטומאה בלבד ולא מתחום הדעת.

ד. המקור לדברים בסופו של דבר אינו ספר ה"זהר" אלא דברי התורה בחומש דברים ל"ו  - "פן יהיה בך ערות דבר ושב מאחריך"

טענה:

דם תינוקת שראתה מטמא ולכן הטומאה אינה קשורה למחזור.

תשובה:

ד"א מניח את המבוקש על ידו לצורך הבקורת. טומאת הנידות אינה קשורה למחזוריות דווקא אלא לתופעה של וסת גם כשזו אינה מחזורית שהרי גם זקנה או נערה בפעם הראשונה מטמאות בווסת. יצוין שתינוקת הרואה דם הוא מקרה המשקף תופעה הורמונלית פתלוגית קיימת.

טענה:

אשה המפילה דמות תנין וכיו"ב כנזכר בגמרא הרי זה הבלים.

תשובה:

ד"א כנראה לא ביקר בבתי ספר לרפואה כדי לראות עוברים שהופלו (בעיקר אלו הפתלוגיים), משומרים בפורמלין. הדמויות המצויות שם הן מעבר לכל דמיון. יצוין שתהליך ההתפתחות של עובר האדם עובר סדרה של דמויות הדומה לזו של בעלי חיים בדרגות שכלול שונות. קשה להבחין בין עובר אדם לעובר של יונקים אחרים, ואפילו של זוחלים, בשלבים הראשונים של ההריון.

טענה:

הרב וואזנר לא מבין בתהליך ההריון.

תשובה:

עיין בהקדמה א. גם אם אכן אינו מבין לכאורה, אזי אי הבנתו בענין זה לא מעלה ולא מורידה לגבי הלכות נידות וכיו"ב. האם מי שהוא מכיר אדם המבין לאשורם את כל המציאויות שסביבו?!.

טענה:

ההלכות הן יצירה אנושית שאף יתכן ושובשו במהלך צרות הגלות.

תשובה:

נכון שספרי ההלכות הן יצירה אנושית. אולם, המקורות שציטט ד"א מלמדים שמדובר בדיון לקביעת הלכות בהן יש מחלוקות מחמת צרות הגלות. אין בדבריו שום ראיה לכך שמקורות המסורות ה"משובשות" הללו אינן מהר סיני. להיפך, העובדה ששיבושי מסורת קרו (לא פעם) ונערך לגביהם דיון משחזר רציני מלמדת על כך שיש לתת אמון לתהליך המסורת באשר הוא נעשה בצורה אחראית ותחת ביקורת ציבורית. חלק ניכר מן הגמרא עוסק בנושא של בירור אמיתות משובשות. גם אם חל שיבוש, למרות זאת, נקיים אנו את התורה באשר לא ניתנה תורה למלאכי השרת אלא לבשר ודם העושים את מיטב המאמצים להיות נאמנים למקור. אין הקב"ה בא בטרוניה על כך אל בריותיו. להיפך, הוא נתן בידינו את מלוא הסמכות לכך ומה שנעשה על ידי חכמי ישראל הוא הוא המחייב. יעויין בהקדמה א ב.



אתר הזה הוקם על ידי "Volunteers for the Sanhedrin Initiative Online" בהתייעצות עם בית הדין של 71.
 האתר מאושר להפיץ מידע בנושא הזה. אף על פי כן, החומר הוצג כאן לא בהכרח עבר הגהה מנציגי בית הדין.
 2006-2008 © כל הזכויות שמורות webmaster@thesanhedrin.org