גליון מס'
6.
טענה:
הכיצד אנשי תורה
בימינו מעיזים לעיין בספרים
מדע חיצוניים.
תשובה:
א. העיסוק בחכמות
חיצוניות היווה מאז ומעולם
בעיה. מחד העיון בחכמות חיצוניות חיוני להבנת סוגיות רבות בחכמת ישראל,
מאידך,
העיסוק בחכמות אלו כרוך, מטבע הדברים, בהטמעה לא מודעת של מושגי בסיס
השקפתיים
בעיתיים, באשר הגויים העוסקים בהם לוקים באמונות תפלות רבות. כמו"כ ההיקף
של
החכמות החיצוניות תופח והולך. העיסוק בהן, כך שהעוסק יגיע לרמה מקצועית
טובה, עשוי
לגזול זמן רב עד כדי אובדן הקשר היציב והמוצק לתורתנו. הרוצה לעיין
בסוגיות אלו
לעומקן יעיין בספרו של רקטור "ישיבה יוניברסיטי" בארה"ב הפרופ' לאם
- "תורה ומדע". המעיין בספר ימצא אוסף נרחב של דעות חכמי ישראל לכאן
ולכאן. כמובן אין כאן הכוונה לחייב או לשלול את מסקנתו של הרקטור המכובד
שפעל
בפועל בכיוון של שילוב. האירוניה הנשמעת בדברי ד"א מנגנת בדיוק על המיתר
המתוח בין שתי דעות, בין זו הגורסת שיש לעסוק גם במלוא ההיקף במדע לבין זו
הגורסת
שיש להניח את העיסוק האינטנסיבי במדע באשר עיסוק בתורת ישראל בטהרתה יש לו
עדיפויות השקפתיות וכיו"ב. אין כוונה כאן להכריע בין הדעות. עם כל זאת
מעולם
לא נמנעו חכמי ישראל להזדקק ל 7 חכמות כשהיה בהן צורך לפתרון בעיה הלכתית.
לכן,
התמיהה של ד"א על הזדקקותם של לומדי תורה בימינו לעיון בספרות מדעית זו או
אחרת, בבסיסה, במקרה הגרוע, הינה התחזות כוזבת, ובמקרה הטוב, דעות קדומות
השוכנות
בראשיהם של עורכי ד"א.
טענה:
חכמי הדורות
המציאו את המושג "תקופת רב
אדא". ראיה פשוטה שזו המצאה גרידא הינה שלא מצאנוה בכל הגמרא.
תשובה:
אכן נושא העיבור
הוא בבחינת חכמתנו ובינתנו
לעיני העמים, עם כל זה הוא כרוך היטב במושג עתיק - "סוד העיבור", לכן
אין פלא שלא העלו על הכתב בגמרא דבר האמור להישמר בסוד. חכמתנו ובינתנו
היא בכך
שיצרנו לוח שיטתי מוצלח המשלב יפה את התנועות השונות של השמש הירח וכדור
הארץ,
שלושת גרמי השמים היסודיים בחיי האדם עלי אדמות, המתנהגים בצורה לא תואמת
ולא
יציבה, כך שהם יתאימו יחד למסגרת אסטרונומית ומתמטית לאורך זמן רב מאוד.
אין אף
אומה אחרת שהצליחה לסגל לעצמה דבר כזה למעשה.
טענה:
יש בלבול רב
בדברי חז"ל והפוסקים הבאים בעקבותיהם
בקשר לקביעת הזמנים להלכה.
תשובה:
אילו עיסוקם של
חז"ל היה בחיקור ופיתוח
השקפות אסטרונומיות גרידא הרי אז היה בדברי הביקורת טעם. הבעיה היא שאת כל
הידע
האסטרונמי היה צריך לתרגם לשפת המעשה, היינו תאום הלוח וההלכות כך שהן
תעמודנה
במבחן האסטרונומיה. מטבע הדברים, היות ומדובר בשתי דיסציפלינות שונות מאוד
הרי כל
פתרון יזמין בקורת. ד"א שכח מתלמודו הרבה. בס"ה הרבה מאוד הלכות נקבעות
לא לפי המציאות אלא לפי תודעת האדם. כך בדיני טומאה וטהרה וכך גם בדינים
רבים
אחרים. גישה זאת מתבררת היום כתופסת בעיקר בחקר חלקיקי היסוד של החומר.
ברכת החמה
על פי קריטריונים הלכתיים עגולים וכיו"ב, לאורך גלותינו המרה אין בה טעם
לפגם. יש להניח שבבוא היום תידון הסוגיה שוב.
טענה:
אנו חוגגים את חג
הפסח שלא במועד המותר להלכה.
תשובה:
הרב ד"ר יונה
מרצבך זצ"ל שהיה ראש
בישיבת "קול תורה" ומתימטיקאי בהכשרתו האקדמית עסק בנושא הלוח העברי
בהעמקה מיוחדת. הוא הוכיח במאמר מסודר שסטייה עד 44 יום עדיין אינה חריגה
הפוגעת
בהלכה של עקרון "חודש האביב". לכן אין עדיין סטייה הפוגעת באמור בתורה.
יעוין ב 16 מאמרים שכתב בנושא זה (בנו הפרופ' עלי מרצבך מהחוג למתימטיקה
באוניברסיטת בר אילן ודאי יסייע למתעניין בנושא ברשימת המאמרים ומקומות
פרסומם)
במיוחד בספר "עלה יונה - אסופת מאמרים וכתבים" תשמ"ט. העובדה שאנו
מגיעים כעת לתקופת הדמדומים של טווח הלכות קדוש החודש מלמדת כנראה שבית
דינו של
הלל השני שתקן את הלוח זכה במעשיו להשראת שכינה בחזותו את טווח הגלות
הארוכה והמרה
האחרונה, האמורה להסתיים לפי כל הנראה, בדורותינו - דורות עקבתא דמשיחא.