גליון מס' 5.


טענה:

חכמי ישראל היו נחותים בידיעות האסטרונומיות הבסיסיות.

תשובה:

א. ד"א לא התייחס כלל לשאלה מה היו אמצעי המדידה של הבבלים שהביאו אותם להישגיהם. עד היום לא ידוע מה היו אמצעים אלו. אמצעים אלו נחשבים גם יחסית לימינו כמעולים. אם יש עדיפות לאסטרונומיה הבבלית הרי היא לכן תמוהה. הבעיה בקביעת אורכו המדויק של חודש אינה מתמצית בחילוק הזמן שבין ליקוי חמה אחד לחברו, אלא, במדידת הזמן שבין הליקויים. ליתר דיוק יאמר שגם מדידת מועד הליקוי אינה דבר פשוט כלל ועיקר. ניתן להבחין בנקל בליקוי, אולם קשה מאוד לדייק באבחון מצב דומה בליקויים שונים עד כדי דיוק שיתן אח"כ שגיאה אפסית. לכן ייתכן מאוד שהבבלים קיבלו ידע באסטרונומיה מחכמי ישראל שעסקו בחישוב חדשי השנה לצרכים מעשיים חיוניים עוד הרבה לפני המאה ה-5 שלפני ספירת הנכרים (קרוב לאלף שנים לפני כן, זה אינו ותק של מה בכך). לכן מסקנתו של ד"א שחכמת התכונה בענייני חישוב תנועת הלבנה הייתה של הבבלים לפני הישראלים אין לה על מה שתסמוך. הדעת נותנת בנסיבות אלו שההפך הוא הנכון. מה שכתוב בגמרא משקף בסופו של דבר את כל חכמת הדורות הישראליים שלפני תקופת הגמרא. ייתכן מאוד שהדיוק הרב של חכמי ישראל הושג דווקא בנבואה. עובדה שאין לנו מושג כיצד נמדד הזמן הנקוב הזה לא על ידי הישראלים ולא על ידי הבבלים. לא היו אז שום אמצעים ידועים להערכות מדויקות כאלו של הזמן. מצינו מקורות יהודיים עתיקים ביותר על ידע מרחיק לכת בחישוב הזמנים. בתוספתא ברכות פא מצאנו חלוקת השעה ל 13824 רגעים. ובכן בה בשעה שאנו נוקבים בחלוקת הזמן הבבלית לפי 1080 חלקים היינו דיוק של שלוש שניות ושליש השניה. הרי במקורותינו אנו מוצאים דיוק של רבע שניה. בזאת מוסברת המסורת בעם ישראל שחכמה זו עברה דווקא מישראל לעמים. ד"א עצמו מביא בקשר לכך את דברי הרמב"ם בהלכות קדוש החודש יז כד.

ב. מתוך הדברים משתמע שד"א משתמש לניגוח בנושא שהוא עניין בין חכמי ישראל במסגרת מלחמתה של תורה. אין בדבריו חידוש אלא חזרה על דברים של חכמי ישראל במחלוקותיהם עם חכמי ישראל אחרים.

ג. עיין בהקדמות.

ד. ד"א מתעלם מן הידע האסטרונומי של חז"ל שלפי הנראה היה נחלתם ולא נחלת האסטרונומים הנכרים. לדוגמה חז"ל ידעו שהשמש נמצאת בנרתיק המונע את חומה מלכלות את העולם (בראשית רבה פ' ו'). האם מצא ד"א ידע כזה אצל האומות?! כך גם לגבי תחזיות בענייני כוכב השביט האלי (הוריות י), וכן לגבי כוכבים לא מאירים - מה שקרוי היום "חורים שחורים" (פסחים ב.). גם בזהר (ויקרא י) מצאנו ידיעות על סיבוב כדור הארץ הרבה לפני קופרניקוס והאסטרונומים של העת החדשה. גם בתורה מצאנו ידיעות שלא היו ידועות לחכמי האומות. כמו למשל מספר הכוכבים. בימי הבבלים וקודמיהם, בלעדי מכשירי המדידה האופטיים, נראו בתנאי ראות טובים רק כ 6000 כוכבים זאת בשעה שהתורה מתייחסת למספרים אדירים לאין ערוך, כפי שידוע לנו אפס קציהם היום (בראשית טו ה, כב יז, כו ד, שמות לב יג, דברים א י, י כב, כח סב נחמיה ט כג, דה"א כז כג, תהילים קמז ד ). ברדיפתו למצוא שגיאות בדברי חז"ל, הוא נמצא ממעיט שלא כדין מכבודו של עם ישראל ואף נמצא מתחבר לשונאי ישראל. לא פלא הוא שבין אנשי ד"א יש המופיעים בהפגנות עם ערבים שונאי ישראל בדרישתם לבעלות על ארצנו.

טענה:

בברייתא שהביא אבן עזרא יש חשוב חודש לבנה שונה מחשוביו של רבן גמליאל ולכן רבן גמליאל אינו משקף מסורת עתיקה בעם ישראל.

תשובה:

הברייתא הזו היא לפי שיטתו של שמואל. שיטה זו לא נתקבלה להלכה באשר היא חסרה 73/1080 של שעה היינו לפי שעונינו שווים ל4.05555 דקות. המעיין בלשון הברייתא יווכח בנקל שמדובר בקרוב על בסיס עגול של חשבון שעות שהרי התנא ציין את אורך החודש בשעות בלבד. לכן בעצם גם שיטת שמואל אינה שגיאה אלא אומדן גס המתאים לנושאים מסוימים כמו כל אומדן גס בכל תחום. בעצם כל אומדן עשוי להתברר כגס. תלוי מה היא מטרתו.

טענה:

חלוקת השעה לתתר"ף (1080) חלקים אין לה אח ורע ומכאן ראיה שחז"ל לא ידעו אסטרונומיה היטב, שהרי אמצו שיטת חישוב זו מן הנכרים.

תשובה:

א. אמוץ חלוקת השעה לפי שיטות המקובלות בין גויים אין בה ראיה לאי ידיעה. וכי מי שנוקב היום בתאריך לועזי בהכרח אינו יודע את התאריך העברי?!. אתמהה!

ב. מצינו מקורות יהודיים עתיקים על ידע מרחיק לכת בחישוב הזמנים, חישוב מדויק יותר מזה של הבבלים. בתוספתא ברכות פא מצאנו חלוקת השעה ל 13824 רגעים. ד"א הביא מקור זה בעצמו בקונטרס זה. משום מה "שכח" זאת כשניסח את תואנתו.

טענה:

בדברי רבן גמליאל יש טעות. הנוסח בבבלי ראש השנה כה. לפיו אין חידושה של הלבנה פחותה מעשרים ותשעה יום ומחצה ושני שלישי שעה וע"ג חלקים הוא נוסח משובש בגמרא.

תשובה:

זה שבגמרא יש שיבושים אינו חידוש (עיין בהקדמה ג). ד"א משול שוב, במקרה הטוב, לאחד ממגלי אמריקה בימינו. הגמרא שם במקום אומרת במפורש שלעיתים בא בארוכה ופעמים שבא בקצרה. אם היה זה המינימום לא היה מובן כל מהלך הסוגיה. שהרי שם בסוגיה מצאנו שהירח בא גם בפחות ממשך זמן זה. פוסקי הדורות נזהרו לצטט את לשון הגמרא כהוויתה כאשר אין מקור סותר. זהו כלל ברזל בכל שימור מסורת. עליך להעביר את הלשון כהוויתה כל זמן שאין בידך מסורת מילולית בדוקה אחרת. זאת למרות שידעו היטב את הזמן האמיתי. אין ספק שעקב התנודות הגדולות של אורך חדש הלבנה האסטרונומי היו למעשה עדויות מידיות לפני רבן גמליאל של חודש קצר בהרבה מן המצוטט. פסקו של ה"משנה ברורה" אכן משקף זאת. היינו, הציטוט חייב להיות מדוייק שהרי אחרת לא תישאר אבן על אבן במסורת הכתובה של תורה שבע"פ. מצד שני פסק ההלכה מתייחס לממוצע באשר עד לממוצע יש מקום להניח שלא ניכר עדיין פחיתת הלבנה. שהרי ההלכה היא שעלינו להחזיק את הרוב כמקור לדין (לפי הכלל ההלכתי רובו ככולו) ברוב המקרים אורך החודש אינו עולה על 29.5 ימים ותשצ"ג חלקים (ואף אינו יורד ממנו).

טענה:

חז"ל לא הבינו מה בין מולד אמצעי לאמיתי.

תשובה:

ד"א נתפס ללשון הפורמלית של ה"משנה ברורה" בשו"ע סימן תכו כדי להסיק מסקנות מפליגות. לפי הערכתו, בעל ה"משנה ברורה" פסק הלכותיו בלי לדעת ולהבין את פשט המקורות בגמרא. הרי בגמרא נאמר שם מפורשות שמהלך הירח אינו יציב.

טענה:

חכמינו קבלו את הידע האסטרונומי מן היוונים.

תשובה:

א. מה הרע בכך. מקוים בהנהגה זו הכלל - איזה הוא חכם הלומד מכל אדם. האמת הדתית אינה מנותקת מן הידע הכלל אנושי. מצד אחד מלין ד"א שאיננו לומדים מאחרים (יעויין קונטרסו מס. 6) ואילו כאשר הדבר נעשה הרי הוא טוען שזו הוכחה לנחיתותם של חכמינו. ראוי שישתחרר מן השנאה העצמית שחלה בה.

ב. עיין בהקדמה ב'.

ג. עיין בתשובות לטענות הקודמות.

ד. הרי ד"א בעצמו העריך שהיוונים קנו חכמתם האסטרונומית מן הבבלים. מנין לד"א שהבבלים לא קנו חכמתם מן העברים?!



אתר הזה הוקם על ידי "Volunteers for the Sanhedrin Initiative Online" בהתייעצות עם בית הדין של 71.
 האתר מאושר להפיץ מידע בנושא הזה. אף על פי כן, החומר הוצג כאן לא בהכרח עבר הגהה מנציגי בית הדין.
 2006-2008 © כל הזכויות שמורות webmaster@thesanhedrin.org