גליון מס'
3.
באופן כללי נכתבו
כמה חיבורים בעניין ידיעות
חז"ל במדעי הטבע כמו:
א. חיבור של
הפרופ' יהודה פליקס על "פרק
זרעים - חיבור ארץ ישראלי קדמון על טבע היצורים עם מבוא ביאור והשלמות"
הודפס
בתוך הספר "הלכות ארץ ישראל מן הגניזה".
ב. ספרו של פרופ'
יהודה לוי על ידיעות
חז"ל במדעי הטבע.
ג. אסופות מאמרים
חשובים רבים נוספים כמו: -
"בדד" כתב עת לעניני תורה ומדע בהוצאת אוניברסיטת בר אילן. - קבצי
"תורה ומדע" בהוצאת אגודת אנשי מדע שומרי תורה - תחומין. ועוד. ידיעות
חז"ל היו, כמו ידיעות היוונים, לא תואמות את הידוע לנו היום. לעיתים היו
נושאים שחז"ל דייקו יותר ולעיתים היוונים דייקו יותר. עם כל זאת, יש בדברי
חז"ל לעיתים קרובות ידע מעניין וחדשני המפתיע כל המעיין בו. לדוגמה עיבורו
של
נחש הינו בסוגי נחשים מסויימים ארוך טווח מאוד ומשתרע על כמה שנים. באשר
הנקבה
שומרת את זרע הזכר בגופה במשך שנים.
טענה:
החזון איש והרב
בלוך ראש ישיבת טלז יחסו לחכמים
ידע נבואי.
תשובה:
כמובן שכאשר
מוציאים דברים מהקשרם הכולל יש
מקום ל"לשאלות" על חכמי ישראל. גם לא אחד מן האישים הללו סבור כנגד גמרא
מפורשת הקובעת שחג י זכריה ומלאכי היו אחרוני הנביאים.
עיין בהקדמות
פסקות א ב ג. אמנם שלומי אמוני
ישראל נוטים להעריך את חכמי ישראל לדורותיהם כמי שניחונו בסיעתא דשמיא. עם
כל זאת
בחינתם של דבריהם נעשית ביסודה על פי הגיון דבריהם לגופם של דברים.
טענה:
השפן והארנבת
אינם מעלים גרה בנגוד לאמור בתורה
בספר ויקרא פרק יא פסוק ה.
תשובה:
כמבוא לכל דיון
תשאל השאלה האם תורה שניתנה
בסיני במעמד ששים ריבוא אינה אמינה דיה לקביעת העובדה הזו. מי שאינו מוכן
עקרונית
לקבל מקור מידע זה, הרי רק לגביו נחוץ להיכנס לדיון בנושא. השאלה הנשאלת
היא מי הם
שני בעלי חיים אלו. מן הבחינה הזואולוגית היסטורית ידועה לנו היטב זהות
הארנבת, לא
כך הדבר לגבי השפן. בעלי החיים הראשוניים שראוי שנבחן בהקשר לכך הינם 3
בעלי חיים
הבאים המזוהים היום לפי הטקסונומיה כלהלן: שנים השייכים למשפחת הארנביים -
.Hare סוג
הארנבון -Oryctolagus
זהו
ה"שפן" של ספרי הילדים. סוג הארנבת -
Lepus גדלה
בר בארץ.
שפן - (באנגלית Procovia
syriaca ,(Syrian Coney ,Hyrax גדל בר
בארץ. יצוין שלגבי שלושת
בעלי חיים אלו יש תרגומים שונים באשר יש מילונים המתרגמים את המונחים תוך
ערוב
תחומים: מילון אלקלעי שפן, ארנבת Rabbitארנבת, ארנב Hare גם בלשונות העמים שמות בעלי חיים אלו מתחלפים. ידוע לנו
כנראה הזיהוי של הארנבת המקראית. זוהי ככל הנראה על פי המקורות המשווים
הידועים ממהלך
ההיסטוריה ומתרגום השבעים הארנבת דלעיל. לגבי השפן הזיהוי המקראי ייתכן
והוא שפן
הסלעים המצוי הרבה בארץ. אך ייתכן והשפן המקראי היינו דווקא הארנבון.
ואולי מדובר
בבע"ח אחר. ייתכן גם כן שזהו אחד מבעלי החיים שנכחד כליל מן העולם כמו
בעלי
חיים רבים שהיו ואינם עוד (כמו הממותה, נמר הסיף, פיל ננסי וכיו"ב). זוהי
בעיה טקסונומית הטעונה בירור נוסף. לא ידועות לנו ראיות לזיהוי השפן כמה
שמכונה
היום "שפן הסלעים". יש אולי ראיה לכאורה שבעל החיים המכונה בשם
"שפן הסלעים" אינו השפן המקראי. זאת משום שהשם "שפן" מופיע
במקרא כמתייחס לבני אדם - גברים. אם אכן היה השפן המקראי אותו השפן המוכר
לנו היום
הרי אז קשה להבין כיצד ייתן יהודי, החי בתרבות של אמונה ומצוות, לבנו
כינוי - שם
של בעל חי פחדן טמא. אמנם מצינו בדורות מאוחרים תופעה של קריאת שמות של
בעלי חיים
טמאים ליהודים - אריה דב זאב אך בכולם מדובר בבעלי חיים אמיצים ותקיפים
וכנראה גם
בהקשר בעל משמעות דתית לאומית (אריה- גור אריה יהודה = כינוי לשבט יהודה,
דב- דב
אורב הוא לי ארי במסתרים = כינוי לקב"ה, זאב- בנימין זאב יטרף=כינוי לשבט
בנימין). מה גם שהאישים המקראיים הנושאים שם זה היו בעלי מעמד וחשיבות
גבוהים מאוד
במידרג החברתי הדתי שבדורם, ואז יקשה לנו מה ראו לדבוק בשם כזה המתייחס
לבעל חיים
פחדן. עם כל זאת ייתכן וכוונת התורה היא שהשפן הינו הארנבון וזוהי אולי גם
הסיבה
לכתיבת שני בעלי החיים הללו יחד בפסוק אחד בתורה בחומש דברים יז ג "ואת
הארנבת
ואת השפן" שהרי הגמל השונה מהותית מהם נכתב בפסוק נפרד. הכתוב בתהילים קד
יח
"סלעים מחסה לשפנים" מוביל למיגוון אפשרויות רחב מאוד, שהרי סלעים
משמשים מחסה למגוון רחב של בעלי חיים. הארנביים מעלי גרה אמנם בדרך שונה
ממעלי
הגרה הרגילים. בעלי חיים אלו מעכלים את המזון עיכול דו שלבי המכונה
קופרופוגיה.
לאחר שלב ראשון של העיכול הם מוציאים אותו דרך פי הטבעת ישר לתוך פיהן
במצב חצי
מעוכל ובשלב השני הם לועסים ומעכלים אותו עיכול סופי. מניעתן מלעשות כך
פוגעת
בבריאותן באשר חלק חשוב מחומרי המזון, שגופן זקוק לו, לא יופק מן המזון
באשר כל
אחד מן השלבים הללו נעשה בדרך שונה מבחינת תהליכי העיכול. מבחינה זו שונה
מנהגן
מזה של חזיר הניזון מצואה סתם באשר הוא "חזירי"... . יוצא אם כן
שמאכליהן ירדו למערכת העיכול והועלו שוב לגרון. המילה "גירה" יכול
שתיגזר מן השרש "גרר" (יעויין בספר השרשים לרבנו דוד קמחי מגדולי
המדקדקים). סביר שהמילה נגזרת מן המילה "גרון". שיטת עיכול זאת היא
העברת המזון תהליך דו שלבי מובהק המעורב במעבר המזון פעם שניה דרך הגרון
אחרי
העלאתו אליו. בכך דומה התהליך לזה של מעלי הגרה בעלי הפרסות השסועות ובעלי
4
קיבות. שיטת עיכול דו שלבי כזאת משותפת גם לחיות אחרות, כמו למשל החולדה.
נראה
ששאר החיות הנוהגות כך נכנסות להגדרות של התורה ביחס לשרצים. יצוין שתופעת
העלאת
גרה בשיטות העלאת גירה אחרות, היינו פחות קיבות או העלאת גירה חיצונית
כרוכות
מטבען בערעור מה של תוקף הסימן כסימן כשרות. זוהי אולי הסיבה לכך שהתורה
מציינת
שבחיות הטמאות איסורן נובע מכך שהן מעלות גירה ואינן מפריסות פרסה שסועה.
הרי
לכאורה מפתיע למה התורה מציינת את העלאת הגירה כסיבה לפסלות. אלא, משמע,
כנראה,
משום שמעלי הגרה הקלאסיים מקיאים את המזון לפיהם מאחת מן הקיבות שלהם
ובולעים אותו
שוב לקיבה המתאימה להמשך העיכול. דברי רש"י המפרש שהעלאת גירה מתייחסת,
להקאה
מבפנים, נסובים דווקא, לפי ההקשר בדבריו, על עניין העלאת גירה של מעלי
הגרה
הקלאסיים היינו חיות הבר - צבאים, איילות, יעלים וכיו"ב ועל בהמות הבית -
היינו צאן ובקר, הנאכלים. לכן אין הם מהווים קושיה על מעלי הגירה האחרים
כפי שרוצה
לטעון ד"א. גם אם היה ניתן להוכיח שרש"י לא דייק בדבר הרי אז חזרנו
להקדמה א. לגבי הארנביים מצאנו מקור בספרות המדעית. יעויין בספר: ,1997 K.
Schmidt - Nilson, Animal Physiology 5-th
Edition, Cambridge university press. p
149כך גם בספר החי
והצומח של א"י - עזריה אלון חלק שביעי ע'
90. לגבי
בעה"ח המכונה "שפן הסלעים"
אולי אין מידע מספיק היום. היינו לא מצאנו בספרות המדעית מקור
המטפל בענין
בצורה יסודית. בעצם לא ידוע לנו בשלב זה אם בתחום מדעי החי מקובל שבעל חי
זה מוכר
כמעלה גרה או לאו. קיימת האפשרות הפשוטה לגבי בעל חי זה שהיות והעלאת גירה
אצל
החיות הטמאות אינה מושלמת, נמצא הוא בגבול הקיצוני של העלאת גירה גרועה
בכך שהוא
עושה העלאת גירה כפעולה חזותית חיצונית גרידא. זו אולי הסיבה לכך שבמסכת
חולין נט.
נזכרו רק הגמליים כמעלי גרה. ייתכן והנושא מזמין מחקר מתאים שננסה לממשו.
היינו
האם בעל חי זה נוהג כמנהג הארנביים או לאו. יש סימנים לכך שייתכן וה-Hyrax אכן מעלה גירה בצורה כל שהיא. זאת משום
שהשגנו מידע המצביע על כך שיש לצואתו אופי שונה לפי העונות. כמו כן בספר
"החי
והצומח של א"י" - עזריה
אלון חלק שביעי ע' 234 נמצא כתוב שבלעיסתו יש העלאת גירה. וכן יעויין בספר
"שיחת חולין" - אמיתי בן דוד עמ' ת"י על מבנה מערכת העיכול שיש בה
דמיון מסוים לזה של מעלי הגרה. דבר זה בא גם לידי ביטוי בספרו של פרופ'
יהודה
פליקס - "מראות המשנה - החי במשנה" ע' 160, גם בבטאון התורני "קול
התורה" ניסן תשנ"ו מובאת עדות תומכת מסוימת בכיוון זה. הדבר המניע ללעג
של ד"א על אי העלאת הגירה של הארנבת והשפן הוא לא חיפוש האמת אלא מינות
ואפיקורסות גרידא. שהרי לגבי הארנבת, שלגביה יש הוכחות לזיהויה, נכשל
בהערכתו
בוודאות מה שבא לידי ביטוי בהבדלים שבין המהדורות השונות של קונטרסיו
המטפלים
בעניין. מה שנשאר בידיו זה אך ורק דברי זלזול בהערכת התורה לבעל חי שאינו
מזוהה
עדיין בשום סוג של וודאות כ"שפן" המקראי. אם נשיג אינפורמציה מדעית
נוספת הרי נעדכן את מי שיפנה אלינו בעניין. כהערת אגב יצוין שבעלי החיים
המצוינים
במקרא ושזיהויים ודאי, הרי התורה מדייקת בצורה מפליאה. לדוגמה (למעט השפן
שאין
זיהויו נהיר) הרי אין שום בעל חי בעולם כולו, גם לא בעולם החדש - (אמריקה ואוסטרליה) שוודאי שלא היה מוכר
למקבלי התורה, בעל תכונות כאלו מלבד בעלי החיים השייכים למשפחת הגמליים
(כולל
הגואנקו וצאצאיו המתורבתים מהרי האנדים שבאמריקה הדרומית וכלה בלמות
הטיבטיות). גם
החזיר הנזכר בתורה הינו היחידי הנזכר בתורה כמפריס פרסה ואינו מעלה גרה.
הוא גם
היחידי כזה במציאות. כך הוא המצב גם לגבי הדגים. יש כל הסיבות לכאורה
להנחה שרק מיעוט
מן הדגים היה ידוע למקבלי התורה ואח"כ לחז"ל. עם כל זאת כל בעלי החיים
בעלי הקשקשים הם גם בעלי סנפיר בדיוק כפי שנפסק להלכה, היינו חתיכת דג לה
יש קשקשת
בידוע שהיא טהורה והדג ממנו נלקחה מצויד בסנפיר בוודאות. (כמובן שאם ימצא
דג שהינו
מקושקש ואינו בעל סנפיר אין בכך סתירה לדברי התורה אלא רק מקרה פרטי בו
חז"ל
או
1.
התכוונו
לבעלי
החיים הידועים בעולם המדעי של אז
ואז גם אם יש חריג ניתן לסמוך על חזקת רוב גדול של בעלי הקשקשת.
2.
או
יחול על המקרה האמור
בהקדמה א.
כתוספת לרעיונות
דלעיל הרי ייתכן והשפן נמנה כך
עקב היותו נראה כמעלה גרה באשר התורה מנתה מעלי גרה שאינם מעלי גרה מן
הדומים יותר
ועד הרחוקים יותר מהעלאת גרה. היינו הגמל אכן מעלה גרה אך אינו מעלה גרה
מושלם
באשר הוא מצוייד ב 3 קיבות בלבד שלא כמעלי הגרה האחרים הרגילים ןךכן גם
תהליך
העלאת הגירה שלו חסר מעט.
הארנבת מעלת גירה חיצונית ואינה מצויידת כלל בקיבות כמעלי הגירה.
השפן הינו הגרוע
שברשימה מבחינת העלאת גירה שלו
ומעשיו הם בגדר דמיון של העלאת גירה.
טענה:
הרב שמשון רפאל
הירש טעה.
תשובה:
עיין בהקדמות
פסקאות א ב ג.
טענה:
בשו"ת "שרידי אש"
טעה טעות
לוגית.
תשובה:
א. עיין בהקדמה
פסקאות א ב ג.
ב. בימינו יש
להערת ה"שרידי אש"
משקל. לו יצויר שבאמצעות הנדסה גנטית יצליחו להביא לעולם ארנבת "מתוקנת"
בפרסות שסועות. הרי אז תעלה על הפרק השאלה האם הארנבת כשרה או לאו.
טענה:
משך עיבורם של
בעלי חיים רבים המוזכר
בחז"ל אינו תואם את הידוע לנו היום.
תשובה:
א. מוטציות
שהתרחשו במהלך השנים ושינוי בתנאי
החיים שונו תכונות זואולגיות בעולם החי. לדוגמה משקלו קומתו ואורך חייו
הממוצעים
של אדם בן ימינו סוטים באופן ניכר כלפי מעלה לעומת אדם ממוצע מלפני 100
שנה (למשל
אורך חיי אדם ממוצע בימינו גדול בערך פי שתים המשקל גדול כנראה בכשליש
והגובה בכ
15%).
ב.
הערכות חז"ל בתחום זה לא היו מדוייקות פחות מן ההערכות הזואולוגיות
שהיו מקובלות בעולם המדע היווני. כנראה שהם דייקו יותר.
טענה:
יש לבדוק את
המציאות כדי להעריכה.
תשובה:
א. בעל ד"א עצמו
יודע (כי ציטט זאת) שאלו
הם דברי הרמב"ם (יעויין רמב"ם הלכות קדוש החודש יז כד וכן "מורה
נבוכים" ב ח, וכן יג יד)ובנו (מאמר אודות דרשות חז"ל המודפס בתחילת
"עין יעקב") וכן דברי הרב ישעיהו מטראני תשובה סב וכן דברי הרמח"ל
בספר "תבונות" ומה לו כי ילין.
ב. בכל תחום מדעי
יש ניתוחים רבים המבוססים על
ספרות ולא על בדיקה בשטח. הנחת הניתוחים הללו היא שהעבודות המופיעות
בכתובים היו
בדוקות היטב ולכן אין צורך לבודקן.
ג. ההנחה לכאורה
בטענה הינה שבמדע יש רדיפת
האמת לאמיתה. אולם יש אנשי מדע רבים שנתקלו בעוינות של הקהילה המדעית שלא
רצתה לבדוק
עובדות אם לא תאמו את תפיסת העולם המקובלת. דוגמה לכך היא הרדיפה של
הקהילה המדעית
כלפי הפרופ' עמנואל ווליקובסקי (שהיה איש מפתח בתולדות האוניברסיטה העברית
[פרטים
על האיש ופעלו פורסמו ע"י האוניברסיטה העברית בניסן תש"ס בכתב העת של
בוגרי האוניברסיטה ע' 32] ולא היה כנראה דווקא יהודי שומר מצוות) שטען
שהאמור
בתורה בעניין יציאת מצרים מתאים לממצאים על פני כל כדור הארץ במקומות
שונים ואף
הוכיח זאת. ניתן להזכיר את הניתוחים המדעיים שנעשו בזמנו על ידי מדענים
שפעלו מטעם
חברות הטבק אשר מצאו שאין סיכון ממשי בעישון. כך גם בדבר הנכונות לקבל
תוצאות
מחקריות אודות הבדלים גנטיים בין רמות המשכל של גזעים אנושיים. הקהילה
המדעית
מטעמים של הומאניסטיקה, דמוקרטיה, שוויון, תקציבים ומקובלות חברתית לא
הייתה מוכנה
לאשר את הממצאים ולתת במה כל שהיא לדיון בממצאים הגזעניים הללו. בס"ה המדע
אינו
תחום צרוף של חשיבה טהורה. יש בו קנוניות, אינטרסים כספיים, קבוצות לחץ
ואף השקפות
פילוסופיות שאין בינן לבין מדע ולא כלום. הרעיון שמדענים אינם טועים
מופרך. יש
ביניהם "הטועים" בכוונה.
ד. מדברי בעל ד"א
משמע שחכמי ישראל אכן
בדקו והגיעו למסקנה שיש שגיאות בתחשיב זמן כניסת ויציאת שבת. ידוע היטב
לכותב
שנפוצה למדי היום השיטה להחמיר ביציאת השבת כרבנו תם, היינו כדי הילוך 4
מיל לאחר
השקיעה (72 – 96 דקות). שיטה זו
מציגה דעה הלוקחת בחשבון את טענות ד"א. כך שאין בדברי ד"א חידוש.
ה.יעויין בהקדמה
א ב ג ה.