גליון אדר א תש"ס ירקרק בענין שמיטה.

טענה:

חז"ל טעו במעקב ההיסטורי של דברי הימים.

תשובה:

א. אכן יש פער גדול בין הלוח ההיסטורי המקובל בין האומות לבין זה המקובל בישראל. פער זה מתייחס לתקופה הפרסית אותה מצטט ד"א. מסורות היסטוריות משובשות הן דבר מקובל בהיסטוריה. עכ"פ גם אם נכון שהספירה של הגויים היא המדויקת אין לכך שום השלכה הלכתית שהרי הקובע הוא בשלב זה מסורתינו ההיסטורית. יצוין שאין אף אומה ולשון לה יש רשומים היסטוריים מסודרים כמו לאומתנו. תמונת העולם ההיסטורית של חוקרי ההיסטוריה היום הינה תוצאה של מלאכת מחשבת של שיבוץ אבני פסיפס של היסטוריה מכל העמים. באיזו מדה תמונה זו, בנוגע לתקופה הפרסית, עדיפה על תמונת העולם ההיסטורית שלנו, אומת ההיסטוריונים מס' 1 בתולדות האנושות, נדע כנראה לכשתתכונן סנהדרין. סנהדרין ודאי תדון בחקר הסיבות לפערי התחשיבים ההיסטוריים לגבי תקופה זו בין ישראל לעמים. ואף תחליט איזה תחשיב לאמץ ומה תהיינה ההשלכות של אמוץ זה. יש לציין שהמסורות שלנו תואמות את התחשיבים הנוהגים לגבי מסורות אחרות שיש בידינו, למשל תיארוך חורבן הבית השני(תשעה באב) שהיה לפי מסורותינו במוצאי שבת. לפי התחשיבים הנהוגים על ידי היסטוריונים מסורת זו לא תתאים מה שאין כן לפי תחשיבי מסורותינו. כך גם לגבי חשבונות השמיטין והיובלות. לכן מול הוודאויות ההיסטוריות של אומות העולם יש ודאויות צולבות שלנו. צריך לקחת בחשבון שברקע לתחשיבי הגויים ישנו האינטרס להתאים את ההיסטוריה לאמונה הנוצרית. התאמות היסטוריות אלו נחוצות לעיתים לנוצרים כדי להקבילן לנבואות "דניאל" וכיו"ב. ב) ביסוד הענין אין זו מחלוקת בין חכמי ישראל לחכמי האומות, אלא, מחלוקת בין חכמי ישראל לבין עצמם. יעויין עזרא ו יד במלבי"ם המביא גם את הרב זרחיה הלוי בענין.

 

טענה:

יש מחלוקות בלבול וטשטוש לגבי שנת השמיטה.

תשובה:

א. לקביעת שנות השמיטה יש שיטות שונות. הואיל ושמיטה בזמן הזה למרבית השיטות היא מדרבנן (וכך נפסק להלכה), הרי יוצא לנו שזהו ספיקא דרבנן שדינו לקולא. לכן אין אנו מחמירים ככל השיטות. אימצנו לנו שיטה אחת שנראתה לפוסקים. בזה הלכנו בנתיב הסלול של חז"ל בסוגיית שבת כשאבדו לאדם סדר הימים בהיותו במדבר וכיו"ב. שאז חייב הוא לאמץ לעצמו יום מסויים כשבת ולדבוק בו עד שיוודע לו יום השבת לאשורו. לגבי השמיטה המצב יותר נוח באשר יש הרבה יותר מעורבות של עם ישראל בקביעת סדר שנות השמיטה, מכוח זה גם אם אומצה שיטה שאינה לפי הספירה האמיתית ייתכן והיתה עומדת היטב לפי קו האמת ההלכתי גם אם היה בה פגם. מבחינה זו הרי הטיפול בענין עומד היטב בכללי דרישות ההלכה. ברור שלכל שיטת פסיקה יש סימוכין המקשה על חברתה. מבחינה זו גם הטענות לאי התאמה ללוח הכללי נכנסות לאותה אבן בחן.

ב. עיין תשובות לטענה הקודמת.