קונטרס  תמוז תשס"ב בצבע לבן

חילונים בהלכה


הקדמה לתשובה

קודם לכל, יש לשים לב לשימוש במושג "חילוני", זהו מושג חדש הבא לתת לגיטימציה למעמד של יהודי חדש, בשעה שלפי האמת מדובר בס"ה בתופעה ישנה נושנה – "מומר", או לעיתים בלשון יותר בוטה "משומד". המומרים המשתמשים במילה "חילוני" פשוט לא יודעים את משמעה. שם תואר זה לקוח מן השפה הארמית ומשמעו "זר". התואר מומר גם יותר גמיש. יש מומר באונס יש לדבר אחד, לשנים, ליותר, להכעיס ובמקרים קיצוניים לכל התורה כולה. כאשר מדובר במקרים הקיצוניים הרי, אכן מדובר בזרות תרבותית עד כדי קושי בזיהוי השיוך הלאומי. אנו לא נוותר, ונתייחס לאלו המתקראים "חילונים" בשם העברי האוטנטי המתאים ולא בסירוס הארמי המושאל המסתיר את מהות הבעיה. היינו מצד אחד יש לראות את התופעה בחומרה גדולה מזו המשתמעת לכאורה מתואר השם – חילוני. מאידך מומר אינו זר הוא עצמנו בשרנו. היינו נעדיף לקרוא להם "מומרים". יתירה מזאת, יש בסיס לסברה שהמושג "חילוני" המקובל בציבור אינו זהה לזה שבפי אנשי ד"א. היינו רוב ה"חילונים" מעונינים בקשר יהודי, היינו דווקא מצוות דתיות – מזוזה, ברית מילה, בר מצווה, יום כיפורים וכיו"ב.

בקונטרס זה חוזר ד"א על טענות שטען בקונטרס קודם – "המוסר היהודי בהלכה". ראוי לעיין בתשובות שנמצאות גם שם.

כבר עמדנו על כך שתפיסת העולם היהודית היא תפיסה של צבא. נפתח את הרעיון.

 אנו צבאו של הקב"ה עלי אדמה. מסדרי הישועים והפרנסיסקנים הנוצרים , להבדיל, לא דורשים מעמיתיהם את מה שדורש מסדר צבאו של הקב"ה.

 כדי להבין את היחס למומר צריך לזכור היטב מה זה צבא.

ובכן, בצבא אנחנו מבחינים במעמדות שונים של מי שאינם שותפים למאמץ הצבאי.

פטור מטעמי בריאות, פטור מסיבות נפשיות, משתמט, נפקד, עריק, אינו ממלא פקודה, מסרב פקודה, בוגד.

שיוכו של אדם לאבן בוחן זו או אחרת ברשימת אבני הבחן הזו הינה תוצאה של הערכת מצב כוללת.

לדוגמה – חייל שימסור את סודות הצבא לאוייב הינו בגדר בוגד. אולם מה יהיה אם הוציאו מן החייל סודות צבא בהיפנוזה או בעינויים. או שמשום מה הוא טעה וסבר שהמעשה הבלתי חוקי שהוא עשה עומד להציל את הצבא (והיו דברים מעולם). מסתבר שבנסיבות מורכבות כאלו מערכת השיפוט הצבאי תתלבט מאוד (או בלשון המזלזלת של ד"א היא תהיה ב"מצוקה") בבואה לגזור את דינו. ייתכן ותפטרנו כליל וייתכן שלא. אכן אנו סבורים שמחלל שבת בפרהסיה בעדים התראה והתרה דינו מוות בסקילה. לשם כך לא צריך להיות חילוני. הדברים כתובים מפורשות בתורה. הם מתייחסים גם לאנשים המאמינים בתורה ואף בדרך כלל מקיימים אותה. לכן יש כמובן בסיס מוצק מסויים להצגת הדברים כפי שמציגים זאת אנשי ד"א. הלעג והבוז לחכמי ישראל על התלבטותם כלפי חילונים הוא לעג של אנשים שכעת עדיין כוחם גדול והם בזים לתרבותם של מתנגדיהם החסרים עדיין מספיק כח לקבוע נורמות חינוכיות מחייבות אשר תבאנה להצדקה מלאה של הוצאתו להורג של מחלל שבת הראוי לכך.

אם תישאל השאלה "האם במשטר התורה מחלל שבת דינו סקילה?" התשובה הינה כן רבתי.

הבעיה המרכזית הינה שאנו במצב של צבא שהוכה קשות גם בחללים בפועל (נשארנו כנראה כאחוז שנים ממה שהיינו אמורים להיות לולי השואות והרדיפות ככתוב בנביא ומפורש בתלמוד בסוף מסכת כתובות דף קיב: "אמר רבי זירא אמר רבי ירמיה בר אבא: דור שבן דוד בא, קטיגוריא בתלמידי חכמים. כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר: צירוף אחר צירוף, שנאמר: +ישעיהו ו'+ 'ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער' ") וגם מן הבחינה המורלית. במסגרות ששרדו חלה התפוררות של יחידות שלמות. יש חיילים רבים שברחו מהמערכה ובפיהם הסברים שונים ויש אף שהתארגנו מחדש כיחידות שלמות של מורדים שהתאחדו ואף הצטרפו לאויבים כפי שעשו אוקראינים רבים כשהצטרפו לגרמנים נגד ברית המועצות. הפיקוד המאוחד נפגע קשה ורק חלק מהמפקדים נשארו, כשהם פועלים בתנאים קשים מאוד, מורלית ופיזית, לשיקום הצבא וליכודו מחדש כשלרשותם מתי מעט חיילים נאמנים.  מה יעשו מפקדים כאלו?! אם ידונו את כל הבורחים והבוגדים למיתה הרי הסיכוי לבנות את הצבא מחדש במתכונת קרובה לכוחו האחרון לא תצלח אלא כעבור דורות. זה הוא שורש ההבנה של התלבטותם של מנהיגי ישראל = חכמינו, בבואם לאמץ דרכי התנהגות וחשיבה ביחסיהם אל מומרים.

תנועת החסידות בזמנו היתה סגנון התנהגות דומה של חכמי ישראל לאחר שואת חמליניצקי – פיזית, ושואת שבתאי צבי – רוחנית. היא פנתה לפי עצת המקובלים לשיקום היהודי המתנתק ואף הצליחה בכך. ממנה לומדים היום חכמי ישראל שיש לפנות לחייל המוכה להשיב את רוחו ולבנותו מחדש לא כמסכן  ונסרך אלא לכתחילה להיות לחלוץ בצבא ד'. גם אנחנו בע"ה נצליח. אי"ה כבר בדורנו.

לפני העיון בתשובות ראוי להדגיש שבהעדר סנהדרין רבו הדעות בנושא היחסים עם מומרים בדורות האחרונים. ד"א הביא את המקורות הנוחים לו כדי לפתח את רעיונותיו. זו אינה תמונת מצב מלאה ומהימנה.  להלן רשימת מקורות ראויים לעיון לפני שנדון בטענות לגופן. הקורא יראה בנקל שלא מדובר ביחס עם מומרים נותני שכר הרבנים. הדעות המקילות הן גם של רבנים חרדים שחיו עוד לפני הקמת המדינה וגם כאלו שאינם מקבלים שכר מהמדינה ומתנגדים למשטר המדינה ואינם נהנים כלל ממנעמיה בשכר מעמד וכיו"ב כפי טענות ד"א. אנו נציין ליד מקבלי השכר עובדה זו.

א. שו"ת שרידי אש חלק ב סימן י

מהר"י אסאד יור"ד סי' נ' ומה שכתב שכ"ז שלא העידו עליהם בפניהם ובפני בי"ד אין לאסור יין במגעם. ומיהו דעת הגאון בשו"ת בנין ציון החדשות סי' כ"ג להקל, שמחללי שבת בזמננו נחשבים כתינוק שנשבה בין העכו"ם, ובספר שו"ת מלמד להועיל או"ח סי' ה' כתב שבזמננו לא מיקרי מחלל שבת בפרהסיא, כיון דרבים עושים כן, ובפרהסיא נקרא רק מי אינו מתבייש ופורש עצמו מכלל

ב. שו"ת שרידי אש חלק ב סימן קלד

ולענין צירוף מחלל שבת למנין ולזימון - יעיין נא כת"ר בשו"ת מלמד להועיל או"ח סי' כ"ט, שהביא דעות הרבה מקילים בזה, שמחללי שבת בזמננו הם כתינוק שנשבה. וע"ד השם שנאמר שלא בדקדוק צריך לחזור, ששם שנאמר שלא בדקדוק אינו שם. והנני ידידו המחכה לבשורות טובות ממנו ומכל אשר לו.

ג.  שו"ת שרידי אש חלק ב סימן קנו ד"ה

ובכלל ידועה דעת הגאון מהר"י עטלינגער בשו"ת בנין ציון, שאין מחללי שבת בימינו נחשבים למחללי שבת בפרהסיא ומותר לקרותם לתורה ולצרפם למנין, שהם כתינוק שנשבה בין הגויים.

   הרב הרצוג מחבר "היכל יצחק" היה רב ראשי לישראל וקיבל שכר מן המדינה

ד.  שו"ת היכל יצחק אה"ע ב סימן כו

אחד בודאי לא דתי ואינו עד כשר לקידושין, והשני ג"כ עכ"פ מסופק מבחינת שמירת הדת, שכל מה שיש להקל בו הוא להניח עפ"י דברי הבנין ציון ועוד ז"ל שהוא בבחינת תינוק שנשבה. אך לבי מהסס מאד לאמר כך, מאחר שהוא באר"י, ובודאי ידע ושמע שאנו מרעישים עולמות על חילול ש"ק, ואמנם שלא במקום עיגון מחמירים בקידושי ע"א

ה.  שו"ת אגרות משה חלק יו"ד ד' סימן לז

ומש"כ באות ד' אם רשע שאינו שומר תורה ומצוות ח"ו מטעם שהוא כתינוק שנשבה או לתיאבון וכדומה, איך נכנס חשבון בשכר תורת הלומד. הנה לפי מה שכתבתי דצריך התנו - שא"כ לא שייך זה למי שאינו מאמין.

ה. שו"ת אגרות משה חלק אה"ע ד' סימן לב

זה שכתבתי בח"א דאה"ע סימן פ"ב ענף י"א שבני הכופרים שהם כתינוק שנשבה בין העכו"ם שאף שעדיף מעכו"ם לענין שמעלין פסול הוא לעדות הוא פשוט וברור דעכ"פ הא אינם שומרי תורה וגם הם כופרין תורה

ו.  שו"ת מנחת יצחק חלק א' סימן קלז

ברמב"ם (רפ"ג מה' ממרים) וכמ"ש בנה"כ שם, זה רק לענין ריבית, משום דהוי כתנוק שנשבה, אבל לענין מילה, כנראה דלא מחלקינן בזה, דאל"כ הרי גם בבן מומר ומומרת הוי תינוק שנשבה, וביותר בקראים שבזה"ז, כמ"ש הש"ך גם שם לענין ריבית (ובסי' רס"ז ס"ק נ"ט), ולענין שחיטה (בסי' ב' סעי' ט') ובכמ"ק, מ"מ כנראה דלענין דלמא נפיק זרעא מעליא המה עדיפי

ז.  שו"ת מנחת יצחק חלק א' סימן קלז

בספר א' שנדמ"ח שהביא כן בשם כמה גדולים ומהם הגאון ר"י עמדן שפסק למול בניהם בשבת, ופוק חזי מאי עמא דבר ומנהג ישראל תורה הוא עיי"ש, והוא דן שם מטעם דהוי כתינוק שנשבה לדעת הרמב"ם, ולמה נבטל ממנו מצות מילה, וסיים דלפ"ד הרמב"ם הנ"ל, דהיינו דהוי כתינוק שנשבה, גם בקראים שבזה"ז, אם יתנו רשות לפרוע, י"ל דמותר למול ביניהם וכמ"ש

ח.  שו"ת מנחת יצחק חלק ג' סימן כ

מומרים, עי' (ביו"ד סי' קנ"ט בש"ך סק"ו), וש"מ דאף בישראל מומר שייך משום איבה, ועי' בבית מאיר (או"ח שם) בדבר הפלפול שבינו ובין הגאון הרעק"א ז"ל, לענין ישראל מומר בתינוק שנשבה, דהגרעק"א ז"ל ס"ל, דדינו כישראל גמור לחלל עליו שבת, והגאון בית מאיר ז"ל ס"ל, כיון דכל עיקר ההיתר חילול הוא, כדי שישמור שבתות הרבה, ותינוק שנשבה, תיתי מהי תיתי, הוא בחזקת שלא ישמור שבת, כיון שנשבה בקטנותו, וסובר שגוי הוא, והג' רעק"א ז"ל ס"ל, דהרבה טעמים נאמרו בגמ' על הא דמחללין שבת בשביל ישראל חולה

ט.  שו"ת מנחת יצחק חלק ג' סימן כו

הנה כבר דנו בזה לענין מחללי שבת דזמננו אם אוסרים בנגיעתן, ולצרפן למנין, שיש שצדדו להקל מטעם שהם נחשבים קצת כתינוק שנשבה בין הנכרים, אבל פשיטא דכ"ז דוחק גדול, וזה לא כבר, ראיתי תשובה בס' מלמד להועיל (או"ח סי' כ"ט) מזה עיי"ש.

י.  שו"ת מנחת יצחק חלק ג' סימן סה

לעשרה, דהתחיל בי', - וגם מוכח מדבריו דמחלל שבת עוד גרוע מזה, מעיקרא דדינא, אבל שפיר צדקו דברי כ"מ, דכל הטעמים שעליהם סומכי' המקילים, משום דנחשב קצת כתינוק שנשבה וכיב"ז, ל"ש לענין נשואי נכרית, דאין רוב ישראל נכשלים בזה, ומחוייבים לעמוד בפרץ בכל האפשרות, ועי' גם בתשו' זכרון יהודא (או"ח סי' מ"ה), שכתב לאסור לקרות לתורה את

י"א.  שו"ת מנחת יצחק חלק ג' סימן צח

בענין תלמיד שאינו תוכו כברו עיי"ש, והנה בבני מומרים, יש מעלה וחסרון, דמצד עצמם, לא חטאו עוד, והמה כחומר ביד היוצר, שאפשר לגדלם למוטב, אבל מצד השני המה כתינוק שנשבה ביד הוריהם, אשר אינם מניחים אותם לילך בדרכי החיים של תוה"ק, אכן ראינו שהרבה פעמים, הבנים שנתקרבו לתורה, החזירו למוטב גם אבותיהם, ובודאי יש להתאמץ לקרבם

י"ב.  שו"ת מנחת יצחק חלק ג' סימן קז

דמחלק בין מומר שהמיר, וקבל עליו דת אחרת, ויצא מכלל היהודית לגמרי, ובין מחלל שבת או עובד ע"ז לבד עיי"ש, וביותר במחללי שבת שבזה"ז, שהאחרונים רוצים לדמותן לתינוק שנשבה, ועי' מש"כ בספרי (ח"א סי' י').

י"ג.  שו"ת מנחת יצחק חלק ד' סימן קא הנה כבר נודע מה שצדדו הרבה מגדולי האחרונים, במחללי שבת דזמננו, לומר דל"ה אלא כתינוק שנשבה, כמבואר בתשו' בנין ציון (ח"ב סי' כ"ג), ובת' זקן אהרן (ח"א יו"ד סי' נ"ה), צדד כן גם בנוגע לענין מילה עיי"ש, אך בספר שבילי דוד (ווייטצען) (סי' קי"ט - ב') האריך להשיב

י"ד.  שו"ת מנחת יצחק חלק ו' סימן ק

אבל יש עכ"פ בכל הטעמים לשבח שהזכיר שם לענין לקבל צדקה מהם, וביותר אם נצרף דברי גדולי אחרונים שדנו לומר דמחללי שבת בזמנינו יש להם רק דין תינוק שנשבה כנודע, ובס' תורת - חיים שם לענין ביהכ"נ כתב דמוכח לבוש וכ"כ הפמ"ג דדוקא ממומר לעכו"ם אין מקבלין אבל ממחלל שבת מקבלין עיי"ש,

                     הרב אליעזר ולדנברג, מחבר "ציץ אליעזר" קיבל שכר מן המדינה

ט"ו.  שו"ת ציץ אליעזר ח"ח סי' ט"ו-קונטרס משיבת נפש פרק ג

ד' מחללין את השבת גם עבור הצלת חיי שעה של קטן. ה' גם עבור פיקוח נפש של חרש ושוטה נמי מחללין את השבת. ו' כן מחללין את השבת משום פיקו"נ של תינוק שנשבה לבין העכו"ם שידוע שהוא מזרע ישראל אעפ"י שאינו שומר תורה ומצוות מחמת אונסו או מחמת חסרון ידיעה.

ט"ז.  שו"ת ציץ אליעזר חלק ט' סימן י

כך פסק הרמב"ם עוד על הקראים שבזמנו שהחשיבם כאנוסים האוחזים בדרכי אבותם הקראים שטעו וכבני תועים שהדיחו אבותם אותם על דעתם כתינוק שנשבה, ושעל כן ראוי להחזירן בתשובה ולמשכם בדרכי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה וכמו"ש הרמב"ם בפ"ג מה' ממרים ה"ג. ובכל זאת פסק עליהם מאידך את פסקו שאסור

י"ז.  שו"ת ציץ אליעזר חלק ט' סימן מא

והיינו מפני דכשאוחזין בזה מעשה אבותיהן בידיהם נחשבים כלבם אנסם לכך וכטועים וכתינוק שנשבה. וכידוע רובם של הכופרים בדברי חז"ל בזמנינו ובמקומינו השורש פורה ראש ולענה נעוץ כבר באבותיהם....בזה דברי הגאון החזו"א ז"ל חיו"ד סו"ס ב' שבא על כך ביסוד כללי וכותב: ועוד יש בזה תנאי שלא יהי' אנוס וכמש"כ הר"מ פ"ג מה' ממרים ה"ג דבניהם ותלמידיהם חשיבי כאנוסים כתינוק שנשבה וכו' והגה"מ פ"ו מה' דיעות כתב דאין רשאין לשנאתו אלא אחר שאינו מקבל תוכחה ובסוף ספר אהבת חסד כתב בשם הגר"י מולין דמצוה לאהוב את הרשעים מה"ט

י"ח. שו"ת ציץ אליעזר ח"ט סי' י"ז-קונטרס רפואה בשבת פרק ב

(ט) ותגדל תמיהתי על כתר"ה איך שעלה בדעתו לומר דגם תינוק שנשבה בין הנכרים אין מעלין ולא מורידין, דהיכן נשמע בכזאת, הרי כיהודי כשר הוא, וכל עבירות שעובר לרבות אפי' מה שיחזיק עצמו כעכו"ם ולא יאמין שהוא יהודי נחשבים כאינם

י"ט.  שו"ת ציץ אליעזר ח"ט סי' י"ז-קונטרס רפואה בשבת פרק ב וכותב, דנכון היה להזכיר שמחללין את השבת גם על חולה כזה שמצוה לבקש עליו רחמים שימות, כי כל זה דוקא כלפי שמיא אבל אנן בדידן מצווין שפיר להחיותו. וה"ה איפוא גם בתינוק שנשבה, דכל מה שנרצה לחשוב עליו וגם להתפלל למיתתו הוא דוקא כלפי שמיא, אבל אנו בדידן מצווין עליו שפיר להעלותו ולהחיותו.

כ'.  שו"ת ציץ אליעזר חלק י"ג סימן יד

מחללי שבת, בצדק העיר כת"ר כי עי"ז יכול לצאת קלקול כי ישכחו לגמרי שהם כהנים % כלומר וישאו נשים הפסולות לכהונה וגם יטמאו את עצמם למתים, הגה % ויש לומר כי הם כתינוק שנשבה בין הנכרים, וכמו שצידד בזה בשו"ת בנין ציון להג' מוהר"י עטלינגער זצ"ל שאין מגעם יין נסך מטעם זה עכ"ל (אחיעזר קובץ אגרות ש"א דברי הלכה סי' ס').

כ"א.  שו"ת ציץ אליעזר חלק י"ג סימן נז

ושנית, יעוין בשו"ת גנת ורדים (הספרדי) חאו"ח כלל ג' סי' א', שנוסף למה שמחוה דעתו לאיסורא גם בתינוק שנשבה בין הגוים, ובפרט כת הקראים שהשליכו את התורה אחר גוום והולכים בשרירות לבם, ונוסף למה שמורה חיציו כלפי דברי הכנה"ג באו"ח כפי שמובאים במג"א ומבאר ומוכיח

כ"ב.  שו"ת ציץ אליעזר חלק ה' סימן טז

המשה /המשא/ ומתן בזה בספר שו"ת מפי אהרן בסופו, ושו"ת תעלומות לב ח"ד סימנים ה' ו' ז' קחנו משם, ועיין ברדב"ז ברמב"ם שם בפ"ג מממרים שלא הסכים לזמנו אפילו לתתם דין תינוק שנשבה, כדעת הרמב"ם שם. ויצא נגדם בחרב וחנית בדברים בוטים מדקרות חרב עיי"ש.

           הרב עובדיה יוסף מחבר "יביע אומר" היה ראשון לציון וקיבל שכר מן המדינה.

כ"ג.  שו"ת יביע אומר חלק א-יו"ד סימן יא

כופר בבריאה ובבורא, ומעיד שקר שלא שבת הקב"ה במעשה בראשית. וזה הרי מודה בתפלה וקידוש על מעשה בראשית. ומה גם בניהם אשר לא ידעו ולא שמעו דיני שבת שדומים לתינוק שנשבה בין הגוים. ולכן לענ"ד אף שהמחמיר להחשיב נגיעת יין של הפושעים הללו לסתם יינם תע"ב, אכן גם המקילים יש להם ע"מ שיסמוכו, אם לא שברור לנו שיודע דיני שבת ומעיז

כ"ד.  שו"ת יביע אומר חלק ג-אה"ע סימן ח'

ומ"מ גם לזה יד הדוחה נטויה דשאני התם גבי אנוסים דתחלתן באונס. וכמ"ש כן מהר"י מינץ שם. ודמי תינוק שנשבה בין העכו"ם. (וע' בשו"ת אהלי יעקב למהריק"ש סי' לג). אבל רשעים אשר תחלתן ברצון וזה החלם לעשות בזדון לבב, י"ל דלא חיישינן שמא עשו תשובה.

כ"ה.  שו"ת יביע אומר חלק ד-אה"ע סימן ד'

ואפי' את"ל שהוריהם חשיבי כפושעים כשנותנים אותם בבתי ספר לא דתיים, ובפשיעה לא אמרינן ניח"ל לחבר וכו', (ע' תוס' שבת ד), מ"מ הרי הבנים לא פשעו בדבר, ועי"ז הרי הם כתינוק שנשבה בין העכו"ם, ואין עליהם אשמה כלל, כי לא יכלו להציל בעת ההיא. ומכ"ש שבאיסור דרבנן יש להתיר לעשות חטא קל להציל חבירו מעון חמור, אפילו היכא דפשע.

כ"ו.  שו"ת יביע אומר חלק ה-יו"ד סימן י

וכ"כ באורך בתשו' הנודע ביהודה מה"ת (חאה"ע סימן קנ). עש"ב. וכ"ש בבת מומר דהויא כתינוק שנשבה בין העכו"ם. ע' ש"ך (סימן קנט סק"ח) ובכנה"ג שם (הגב"י אות יז). ע"ש.

כ"ז.  שו"ת יביע אומר חלק ו-או"ח סימן טו

ובס' בן יהוידע ברכות יז.) ע"כ. ועכ"פ בזמנינו שאין מי שיודע להוכיח, הו"ל כולהו קודם התראה, וקודם תוכחה, וכתינוק שנשבה בין העכו"ם, וכ"כ החזון איש יו"ד (סי' ב ס"ק כח), והביא מ"ש בס' אהבת חסד בשם מהר"י מולין, שמטעם זה מצוה לאהוב את הרשעים, והביא כן מתשובת מהר"ם מלובלין

כ"ח.  שו"ת יביע אומר חלק ז-או"ח סימן טו

ובמעשה בראשית, המיקל שלא לחושבם כעכו"ם יש לו על מה שיסמוך, וכל שכן בניהם אשר לא ידעו ולא שמעו דיני שבת, וחומרת העבירה של המחלל שבת, דהוו כתינוק שנשבה בין הגוים. עכת"ד. והביאו להלכה הגאון מהר"י שמלקיס בשו"ת בית יצחק ח"ב מיו"ד (בקונטרס אחרון סימן כג).

כ"ט.  שו"ת יביע אומר חלק ז-או"ח סימן טו

שמחלל שבת בפרהסיא, וכתב, שהמנהג באשכנז ובהונגריה להקל לצרף מחלל שבת בפרהסיא למנין, משום שהרבה מאד אינם יודעים חומר האיסור, ונחשבים קצת כתינוק שנשבה בין הגוים, וכמ"ש ג"כ בשו"ת בנין ציון החדשות (סימן כג). וגם הגאון בעל שואל ומשיב היה אומר, שבארצות אמריקה אין לפסול מחללי שבת בפרהסיא מלצרפם למנין

ל'.  שו"ת יביע אומר חלק ח-אה"ע סימן ה'

שאע"פ שהאוכל נבלות לתיאבון חשוד להעיד שקר בשביל הנאתו, כשם שאוכל נבלות בשביל הנאתו, מ"מ אנשים אלה שנתגדלו בין העכו"ם ומחללים שבת ואוכלים נבלות הו"ל כתינוק שנשבה בין הגוים ונאמנים לעדות אשה, ולא חיישינן דמשקרי, דנהי דהוו רעים לשמים לא נחשדו להיות רעים לבריות. ומ"מ אין בידינו להתיר נגד סתימת הש"ע והפוסקים דס"ל להיפך.

ל"א. שו"ת יביע אומר חלק ח-אה"ע סימן יב

(חאה"ע סי' פב ענף יא, דף רטו ע"ב) שהביא דברי הרמב"ם (ס"פ יא מה' עדות, ופ"ג מהל' ממרים) הנ"ל, וכתב, שאף בניהם של הקראים וכן בני בניהם שהדיחום אבותיהם, וחשיבי כתינוק שנשבה שהוא אנוס, זהו לענין שאין להם דין מורידין ולא מעלין, אבל לעדות גם הם פסולים, שכל זמן שהוא טועה ואינו מחזיק בדת ישראל לא עדיף מעכו"ם, ופסול לעדות,

ל"ב.  שו"ת יביע אומר חלק ח-אה"ע סימן יב

ו) אמנם יש להעיר מדברי מרן הב"י יו"ד (סי' קנט) שכ', ולענין הקראים אם מותר להלוותן ברבית, נ"ל שלדעת הרמב"ם (בפי' המשנה פ"ק דחולין) דחשיב להו כתינוק שנשבה בין הגוים, אין להם דין מומרים ואסור להלוותן ברבית, ואע"ג דלפי מ"ש הרב נימוקי יוסף, דלא יהבינן דין תינוק שנשבה אלא למי שלא הכיר מעולם בתורת ישראל

לרשימה זו יש להוסיף את דברי החזו"א  על יורה דעה הלכות שחיטה סימן ב אות ט"ז שראוי לציין שלא נהנה ממנעמי הממון והכבוד של המדינה. הוא משמש שופר ואבן פינה כנ"ל לפסיקה לקולא בעניני מומרים  (לרבים מן הפוסקים ) כדלעיל. ד"א השמיט את דבריו אלו ולא בכדי.

נראה דאין דין מורדין אלא בזמן שהשגחתו ית' גלוי כמו בזמן שהיו נסים מצוין ומשמש בת קול וצדיקי הדור תחת השגחה פרטית הנראית לעין כל, והכופרין אז הוא בנליזות מיוחדת בהטיית היצר לתאוה והפקרות, ואז היה ביעור רשעים גדרו של עולם שהכל ידעו כי הדחת הדור מביא פורעניות לעולם ומביא דבר וחרב ורעב בעולם, אבל בזמן ההעלם שנכרתה האמונה מן דלת העם אין במעשה הורדה גדר הפרצה אלא הוספת הפרצה שיהי' בעיניהם כמעשה השחתה ואלמות ח"ו, וכיון שכל עצמנו לתקן אין דין זה נוהג בשעה שאין בו תיקון ועלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת.

לעצם הטענות:

בהקדמה הקצרה לקוראים:

טענה

יהודי חילוני כמוהו כעריק.

תשובה

נכון. אך ליתר דיוק אחד מן הבאים:  פטור מטעמי בריאות, פטור מסיבות נפשיות, משתמט, נפקד, עריק, אינו ממלא פקודה,  מסרב פקודה, בוגד.

טענה

יש בהתנהגותם של הרבנים ובפסיקותיהם כלפי חילונים אבסורדים בזויים.

תשובה

לאור ההסבר שבמבוא לתשובתנו לקונטרס מדובר בפרדוכסים ולא באבסורדים. חייל ומצביא טוב נבחן לא רק בעת נצחונו בקרב אלא גם ובעיקר בעת שהוכה קשות. האם אז הוא מוכן ליטול על עצמו כל בזיון כדי לשקם את היחידה ולדבוק הלאה במשימה.

טענה

הרבנים הפנימו ערכי חברה דמוקרטיים של אסור רציחה בניגוד להלכה

תשובה

א.      עיין בהקדמה.

ב.      בחברה של ימי קדם. בשעה שיכולת אכיפת החוק היתה מצומצמת למדי היה המצב הנתון לפיו המומר של אז (עם הארץ) היה מצפה לרגע בו יוכל לקרוע את ירא ד' כדג (פסחים מח) השתנות המצב החברתי על ידי יצירת אכיפה מסודרת של השלטונות לגבי השלום והסדר החברתי משנים ללא ספק את השיקולים ההלכתיים. מומרים היום לא יכולים בנקל להוציא לפועל את מה שמקובל היה פעם. יתירה מזאת יש חינוך עקיב בקרב המומרים להמנע מפלילים. חינוך זה אמנם נוחל כשלונות רבים, בהעדר יראת ד', אך עם כל זאת, שוררת נורמה של בטחון אישי סביר. יש לכן אינטרס הלכתי מובהק שלא ליצור סדר חברתי מעורער בו תהיה חרב איש בשכנו. בכל מקום בו יש סדר כזה הרי בסופו של דבר גוברת והולכת יד ישראל סבא.

טענה    

השימוש במושג "תינוק שנשבה" מבטא מצוקה רעיונית מול תופעת המומרים הרבים.

תשובה

במידה מסויימת הדבר נכון. אכן יש פוסקים הסבורים שאין מדובר ב"תינוק שנשבה" אלא ברשע גמור.  כך סבורים לדוגמה רבים מרבני העדה החרדית.

מאידך לא ניתן להתעלם מכך שאנשים שקיבלו חינוך עפ"ר ממשיכים בדרך החינוכית עליה היו אמונים. בבחינת חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה.

"ביטול יהדותו" של אדם

טענה

יהודי לא יכול להפקיע יהדותו.

תשובה

חייל לא יכול להתפטר מצבאו. צבא לא יכול להשתית את כח האדם שלו על מתנדבים. לכן גם בכל צבא ננקטים צעדים תקיפים מאוד כלפי משתמטים, עריקים וכיו"ב גם אם הם מכריזים על "התפטרות..." .

טענה

מומר לעבודה זרה מופקע מכל דין. חל עליו דין מורידין.

תשובה

המקור המצוטט הינו ביחס לכותים מקיסריה שהיו צוררים את ישראל. המושג מורידין אינו חד משמעי. לא בכדי נקט בו הרשב"א.  שהרי יכול היה לומר מפורשות שהורגים אותו, ולא אמר כך. הכוונה היא שמורידין את האיש מכל יתרון יחסי שיש בו. בצורה קיצונית הדבר יכול להגיע לכדי נפשות (לפי הנסיבות) וגם אז כנראה אך ורק על ידי פעולה עקיפה (ר' עקיבא איגר על שו"ע יו"ד קנ"ח ד"ה בפרהסיה). בנסיבות בהן מדובר לא פסק הרשב"א להרוג את האיש משום שלפי ההלכה אין שום רשות לאדם פרטי להרוג אדם מישראל בעוון עבודה זרה (רמב"ם ספר המדע הלכות עבודה זרה פ"ג ה"א). זה מעשה בית דין של 23 בלבד ודווקא על ידי עדים התראה [והתרה]. הוא כן פסק להלוותו בריבית משום שאם יחסר מכך ממונו יחלש כוח השפעתו הרעה. זהו בדיוק גדר מורידין אליו התכווין שם הרשב"א בפסיקתו. לכן מסקנת ד"א שלפי ההלכה יהודי העובד ע"ז מותר להרגו (שלא ע"פ בית דין של 23) כוזבת.

טענה

מותר להרוג ישראל העובד עבודה זרה  (רמב"ם ע"ז פ"ב ה"ה).

תשובה

כללית הדבר נכון לא פחות ממה שהדבר נכון לגבי מחלל שבת. כמובן בבית דין של 23 על פי עדים והתראה [והתרה]. אולם ד"א לא הבין את ההלכה במקום.  שם מדובר באיש שהפנים עבודה זרה כהשקפת עולם.

ובכך יש הבדל מהותי. שהרי עובד עבודה זרה יכול שיהיה לו חלק לעולם הבא ומיתתו רק בבית דין. ואילו למין (כופר במציאות ד' או אחדותו = כופר שהפנים אמונת ע"ז בנפשו)  אין זכויות אלו מעיקר הדין. שוב דין זה קיים תחת ההסתיגויות שהזכירו הפוסקים הרבים כמו החזו"א  כדלעיל.

טענה

דינם של המומרים כדין הצדוקים והבייתוסים.

תשובה

יש דמיון רב אבל יש גם הבדלים, מהם מהותיים. הבייתוסים והצדוקים פעלו כשכבה דקה. רוב האוכלוסיה היהודית נטה אחרי הפרושים. בנסיבות אלו התנהגותם היא של פורשים מן הציבור. לעומת זאת בימינו כשרוב היהודים אינם נוהגים עדיין לפי התורה במלואה, נוצר מצב, שאותו רוב אינו רואה עצמו כפורש מן הציבור. להיפך, הוא סבור ששומרי המצוות הם הם הפורשים מן הציבור (יעויין בדברי ה"מלמד להועיל" לעיל). בנסיבות אלו דומה מצב דברים זה לצבא שהתפורר ומצביאיו פועלים לליכודו מחדש (כאמור לעיל). על המצביאים להיות זהירים ושקולים במלאכתם שמא ימיטו אסון על כל הצבא ועל האפשרות להשיג את מטרת הצבא. אינו דומה בורח יחיד משדה המערכה למצב בו רוב החיילים עושים זאת. במקרה הראשון נדון הבורח בחומרה ואילו במצב של התפוררות, זהירות מחושבת היא צו השעה.

טענה

הרבנות הראשית עושה שקר בנפשה בפסקי הדין שלה המוצאים דרכי הקלה ביחס למומרים.

תשובה

ד"א נוגע כאן בצדק בעצב רגיש. כמובן שפסיקת הלכה על ידי מי שמקבל שכר ממדינת המומרים וממונה על ידה היא מסובכת מאוד.

על זה צועק הנביא חבקוק א' ד' –

"על כן תפוג תורה ולא יצא לנצח משפט כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא המשפט מעקל".

בהיות עזר וייצמן שר הבטחון, שרתתי ביחידת שדה.  נוכחתי לראות שהפניות לדרגים הצבאיים השונים לתקן את מצב הכשרות וכיו"ב בצבא כך שיתאימו לפחות לפקודות הפורמליות אינן מביאות שום תועלת גם כשהן עוברות את כל סולם הפיקוד.

בהעדר פתרונים פניתי לבתי הדין הרבניים כדי שיפעלו לתקון המצב על ידי

הזמנת שר הבטחון לדין תורה על מנת לחייבו לתקן את הדברים שאם לא כן יוציאו כתב סרוב נגדו וידונו במצב בהעדרו.

       לחילופין – שמיעת עדויות כדי להוציא פסק דין הצהרתי ציבורי לידיעת הציבור ( וכמובן גם תתגייסים)       על מצב הדברים בצבא.

פניתי ל 5 בתי דינים שונים של המדינה. אף אחד מהם לא רצה לקיים דין תורה כנדרש.

גם לא קיבלתי מאף אחד מהם תשובה עקרונית שאינו מוכן לקיים את הדיונים הנחוצים. פשוט התחמקו. בשתיקה בטענות שה"י פה"י וכיו"ב.

מה היא הסיבה לכך אני משאיר לקורא הנבון להעריך.

מחמת כבודם של האישים מוטב שלא לגלות שמות המעורבים.

המעורבים אז בפרשה מוכרים היום בציבור כמנהיגים רוחניים מן הדרגה הראשונה.

עד היום אני תוהה האם לכך מתייחסים הנביאים זכריה וישעיהו כפי שמופיעים הדברים בגירסות שונות בתלמוד:

בבבא בתרא י:(ישעיהו כ"ד שכנגד זקניו כבוד)

ובפסחים נ. (זכריה יד) והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון. מאי יקרות וקפאון? אמר רבי אלעזר: זה אור, שיקר בעולם הזה, וקפוי לעולם הבא. רבי יוחנן אמר: אלו נגעים ואהלות, שיקרין הן בעולם הזה וקפויין הן לעולם הבא. ורבי יהושע בן לוי אמר: אלו בני אדם, שיקרין הן בעולם הזה וקפויין הן לעולם הבא. כי הא דרב יוסף בריה דרבי יהושע בן לוי חלש ואיתנגיד. כי הדר, אמר ליה אבוה: מאי חזית? אמר ליה: עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה. אמר לו: בני, עולם ברור ראית.

או,  אולי לא ירדתי לסוף דעתם של הרבנים החשובים המעורבים כלהלן.

(בהערת אגב אציין שניסיתי לפנות לבית הדין של העדה החרדית בנושא. אמר לי אז ראש העדה החרדית אז הרב הגאון בעל מנחת יצחק שהם חוששים מתגובת השלטונות כלפיהם. ממקורב לאישי העדה החרדית נודע לי שראשי העדה החרדית חוו כבר  איומים באקדחים שלופים של אנשי השב"כ על חייהם.)

יתירה מזאת, רבני המדינה אינם ממונים דווקא על ידי שלומי אמוני ישראל דווקא אלא על ידי  פשרה עם שליחיהם של רוב של חילונים+ערבים+גויים רוסים (שלא כהלכה חו"מ קס"ג). הם נבחרים מלכתחילה על פי שיקולים אלו בדיוק, היינו, באיזה מידה הם מתאימים בדעותיהם להנהיג את ציבור יראי ד' בצורה שהוא יהיה נכנע לשלטונות ולגחמותיהם. ומה היא יכולתם לגלות גמישות בפרשנות התורה כך שבעיותיהם של הערבים הרוסים והחילונים בקשר לנוכחותם של שומרי המצוות תתאפסנה והם יהיו כנועים להלך רוח מנוער מתורה ומצוות.   אם כן מה לו לד"א להלין על הדו פרצופיות שהוא מייחס לרבנים.

(אין בדעתנו כאן להעריך האם מטרה נלוזה זו מושגת או לאו).

אולם, עם כל זאת, השאלה העומדת לפני חכמי התורה הינה האם לשתף פעולה עם השלטונות המומריים, כדי לשמור עדיין על זיקה של השלטונות לעניני תורה ומצוות. כך שמזיקה זו תצמח אט אט התפתחות שתשנה את אופיו של המשטר, במסגרת חוקי המשחק שהנהיג שלא כדין.

או אולי שיתוף פעולה זה מזיק עוד יותר. בעיה דומה היתה בפני הישוב היהודי תחת השלטון הבריטי. האם לשתף פעולה עם השלטונות כדי להגיע למירב דווקא על ידי שתוף פעולה עימם. או, אולי יש למרוד ולפחות לא לשתף פעולה עימם. בדיוק כפי שאז היו בישוב חילוקי דעות (הגנה אצ"ל ולח"י גיוס לבריגדות וכיו"ב).

כמו שאז בהעדר הנהגה אחת ברורה לא היתה הכרעה, כך גם בענינו של ציבור שומרי התורה בהעדר בית דין עליון (סנהדרין) אין הכרעה חד משמעית. יתירה מזאת היות ואין הכרעה חד משמעית ייתכן (לבושתנו) ובהכרעות בפועל יש יותר ויותר שיקולים פרטיים. בבחינת איש הישר בעיניו יעשה.

טענה

על פי התורה אין לסייע לאדם באשר הוא אדם.

תשובה

נכון. אין מושג כזה אדם באשר הוא אדם. יש אדם שחזקתו שהוא טוב ויש אדם שחזקתו שהוא רע ויש אדם שאיננו יודעים את טיבו. חוסר היכולות להגדיר זאת הינו הרה אסון כפי שעינינו ראו בתולדות כל עמי תבל. אדם רע לעיתים קרובות גרוע הרבה יותר מחית טרף.

הגדרת חילוני

טענה

רוב אבות הציונות השותפים לכינון המדינה סברו שיהדות היא תרבות אנושית כתרבויות העמים האחרים.

תשובה

מונחים בטענה זו שתי הנחות מפוקפקות ואולי אפילו כוזבות. (להלן ההנחות ודיון בהן):

א.      אבות הציונות היו המומרים שהשתתפו בקונגרסים הציוניים.

האמת היא - אבות הציונות היו אותם אנשים שהפיחו בליבות המוני בית ישראל את האמונה בסגולת ישראל ותורתו ובקדושת ארץ ישראל. לולי הם, לא היה למומרים הללו מה לפעול ולעשות. הם היו בבחינת מי שבא לקטוף פירות שאחרים גידלו. יכולתם לרכוש את ליבות המוני בית ישראל היתה לא מומרותם אלא קשרם לארץ ישראל ואמונתם של פרטי עם ישראל שזו ראיה חותכת לחזקתם המועילה.  זה שקנה את ליבם.

ב.      הם עשו טוב בהקימם את התנועה הציונית.

משום מה, היות והתנועה הציונית פעלה להקמת המדינה, לכן מקובל לחשוב שזה היה צעד חיובי ומועיל. כזכור המדינה קמה כדי להציל את המוני בית ישראל בעיקר באירופה שנעו ונדו בין אויבים ששנאום כבר אלפי שנים.  ההנחה (שהיום יודעים היטב שהינה שגויה) היתה שהקמת בית יהודי בארץ ישראל תהיה פתרון לשנאת ישראל ולהצלת חייהם.

מטרה זו לא הושגה.  היינו מרבית מניינם של היהודים שעבורם הוקמה התנועה ציונית עלו בעשן כבשני הנאצים ימ"ש.

אנו השרידים שוכחים את הבעתה האימה והפחד. ואת  ההשמדה וההרס של העם היהודי בגולה, שלא היה כמותם מעולם. יש רבים בתוכנו הסבורים  שיש להודות למומרים הציונים על הצלחתם להציל את שארית הפליטה. זאת למרות שיש בסיס ראוי להערכה ש"אבות" הציונות אשמים בהרדמת שארית הפליטה מפעולה למניעת התרחשותה של השואה במלחמת העולם ה II (יעוין בפרטיכלים של משפט קסטנר ובספריהם של הרב מיכאל דב וייסמנדל, יואל ברנד ועוד) ואולי גם אשמים בהתרחשותה כלהלן.

* העולים לארץ ליישבה לפני הקונגרסים הציונים היו אך ורק שלומי אמוני ישראל.

בין רבני ישראל היתה מחלוקת בקשר לעליה לארץ ישראל באמצעות התנועה הציונית שבראשה מומרים.

המתנגדים לעליה ארצה התנגדו לעשות זאת במסגרת התנועה הציונית משום שהשתלטותם של מומרים אלו על התנועה תביא לפחות לאסון רוחני על עם ישראל אם לא יותר מכך.

חשש זה אכן התקיים בצורה מרחיקת לכת. מציבור יהודי שרובו המכריע היה קשור ליהדות הפכו היהודים שעלו ארצה, ובעיקר בניהם אחריהם לתלמידי מומרים ברבבותיהם מנוכרים לתורה ומצוות. עדות שלמות  הוכחדו כמעט כליל מן הבחינה הרוחנית. אנו אמונים מסיני למסור נפשותינו  על שמירת התורה. היא דבר יקר מכל. זו נשמת האומה (אפילו המומר ביאליק  ידע והבין זאת  ונתן לכך ביטוי בשיריו) השתלטות המומרים הללו על הנהגת העם היהודי באמצעות התנועה הציונית, נתנה גם בין השאר דוגמה אישית לכל המוני בית ישראל בארץ ובגולה להתחתן בגויים בהמוניהם כפי שעשו "מנהיגיהם" המומרים אז ועושים כך גם היום ולצמצם את הילודה. (היום מתברר שהדוגמה של המומרים הללו בצמצום הילודה ובחיתון בגויים הביאה לשואה דמוגרפית חמורה מזו שהיתה בשואת מלחמת העולם ה II) הדילמה היתה האם לשתף פעולה עמם בענין הקדוש של ישוב הארץ. או אולי סכנת ההמרה ההמונית חמורה יותר מסכנת ההכחדה הפיזית.  לכן נאמר, בלי היסוס, שאנו סבורים שהמומרים שהשתלטו על התנועה  הציונית במעורבותם בתנועה מנעו מרבים רבים מעם ישראל לעלות ארצה ולהינצל מן הנאצים.  באשר מנהיגי שלומי אמוני ישראל העדיפו, בעינים פקוחות, סכנת כליון הגופות על כליון הנשמות.

* בעיה שניה היתה השבועות שהושבענו שלא לעלות בחומה. היינו לא לעשות תנועה הציונית. גם בנושא זה היתה מחלוקת בין אבות האומה, ולא בכדי. היו שאמרו שזמן השבועה עבר. והיו שטענו שלא.  שבועה זו הינה לכאורה נגד מצווה בתורה.  כך שנינו במסכת כתובות דף קי:

 ת"ר: לעולם ידור אדם בא"י אפי' בעיר שרובה עובדי כוכבים, ואל ידור בחו"ל ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל - דומה כמי שיש לו אלוק, וכל הדר בחוצה לארץ - דומה כמי שאין לו אלוק, שנא': +ויקרא כ"ה+ לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים, וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוק? אלא לומר לך: כל הדר בחו"ל - כאילו עובד עבודת כוכבים; וכן בדוד הוא אומר: +שמואל א' כ"ו+ כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ד' לאמר לך עבוד אלהים אחרים, וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים? אלא לומר לך: כל הדר בחו"ל - כאילו עובד עבודת כוכבים.

נחוץ לברר לעצמנו מדוע הושבעו ישראל על כך.

יש לשים לב לכך שהשבועה לא היתה נגד העליה לארץ אלא נגד ההתארגנות הפומבית להשיג את הארץ בתמרונים פוליטיים (ואולי גם צבאיים).

הסיבה לכך פשוטה. 70 הזאבים ביניהם פוזרנו שיחרו כל הזמן לרעתנו. אולם כל זמן שסברו שאנחנו ביסודו של דבר בכפם אין צורך למהר. הזדמנויות היסטוריות לכלות את הכבשה (היה לא תהיה) עוד תבואנה לידיהם. אנחנו היינו תמיד אמונים על השיטה של הרחבת הדרך. היינו לתת לגוי עימו אנו הולכים בדרך להאמין שדרכנו עוד ארוכה וההזדמנות לפגוע ביהודי עדיין תהיה לו בהמשך. באמצע הדרך היינו פורשים מן המסע והגוי המאוכזב חיכה להזדמנות הבאה. בינתיים שרדנו.

לשם כך יעויין בדברי הפוסקים בענין שהיה בבחינת חכמת חיים קבועה וידועה לכל יהודי (גם מן הנסיונות הקשים שחווה) כלהלן :

בית יוסף יורה דעה סימן קנג אות ג

---------------------------------------------

ומ"ש ואם נזדמן לו בדרך אם הגוי חגור סייף טופלו לימינו וכו' עד ירחיב לו הדרך.ברייתא שם (כה:):

ומ"ש טופלו לימינו כדי שתהא ימינו קרובה לסייף הגוי וכו'. פירושו שדרך הסייף לחגרה בשמאלו נמצא שכשטופל ישראל לגוי לימינו הסייף סמוכה לצד ימין ישראל ואם רחוק מידו של ישראל ודע דזה שכתב רבינו הוא כדברי רבי ישמעאלבנו של רבי יוחנן בן ברוקה אבל ת"ק פליג עליה וסבר דלעולם טופלו לימינו והרמב"ם בפי"ב מהלכות רוצח (ה"ז) פסק כת"ק:

ומ"ש לא יהיה ישראל למטה וגוי למעלה וכו'. פירש רש"י בעליה ילך ישראל לפני הגוי דהיינו למעלה אלא שטופלו לימינו ולא הוי אחריו ממש ובירידתו ילך הגוי לפניו:

ומ"ש ולא ישחה לפניו לעולם. פירוש אפילו במישור והטעם מפורש בברייתא דאיכא למיחש שמא ירוצץ את גולגלתו:

ומ"ש ירחיב לו הדרך. פירושו אם היה צריך שילך עד פרסה יאמר שתי פרסאות אני צריך לילך שמא הגוי ימתין מלהכותו עד פרסה שניה וזה יפרוש ממנו קודם לכן.

 גם בחזרה מן הגלות הבינו אבות האומה ( לא "אבות" הציונות)  את רוח השבועה. יש לחזור ארצה בשקט בשקט. הקמת תנועה ציונית פומבית המסתמכת על הגינותם של הגויים כלפינו, כפי שבפועל האמינו "אבות" הציונות, היא בגדר חלום באספמיא. אדרבא היא עשויה להביא לאסון קולוסאלי המתואר בדייקנות בתלמוד כתובות דף קיא.

 +שיר השירים ב'+ בצבאות או באילות השדה - אמר רבי אלעזר, אמר להם הקב"ה לישראל: אם אתם מקיימין את השבועה מוטב, ואם לאו - אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה.

היינו, לא אחרת ממה שקרה בשואה. שהרי הנאצים הארורים עשו מחלבם של המתים סבון כפי שעושים מחלב בעלי החיים בבתי המטבחיים ומשערם מזרונים וכיו"ב. אלא שבבתי המטבחיים, בעלי הבהמות מקפידים שלא לשחוט יותר מן הצורך, לא כך הוא כשבאים לדון בחיות הפקר שלאף אחד לא אכפת מהן (למעט היום כאשר יש ארגונים אקולוגיים הדואגים להן) ואדרבא יש עיתים שהן נחשבות למזיקים לחקלאות ולכן ראוי לרדפן ביעילות.

ברור  שהזרמת המוני בית ישראל לארץ ישראל אינה ענין למבצע קצר זמן. לא היתה שום אפשרות להאמין שארץ ישראל תוכל לקלוט את עשרת מיליוני יהודי אירופה ואת יהודי ארצות ערב תוך זמן קצר. ברור שדבר כזה לוקח עשרות רבות של שנים. צריך להקים את התשתית הכלכלית שתיתן בסיס לתהליך. בנסיבות כאלו יש להניח  שהזאבים לא היו מתעוררים כנגדנו ולא היה עולה על דעתם להתאחד יחד למעשה נבלה שלא היה כמותו בהיסטוריה הבינלאומית. יתירה מזאת, העולים ארצה כיחידים, היו, מחמת השבועה, נאמנים לבריטים. מי שחושב שהבריטים היו טיפשים לא מבין מה שהתרחש כאן בארץ.  ייתכן מאוד, שהבריטים שהחזקת המנדט בארץ ישראל היתה להם  אמנם בבחינת יתרון מדיני צבאי אך מאידך היא היתה עליהם למעמסה כלכלית היו מחשבים את מדיניותם בצורה שונה. יש מקום מוצק לסברה שהם היו שמחים מרצונם הטוב לגייס את היכולת של היהודים (בשמם של הבריטים) לשמור על הנכס הזה – ארץ ישראל, לכתר הבריטי לאורך שנים.

בנסיבות אלו היינו יכולים להתבסס דמוגרפית ואף להגיע להסכם יותר מאוחר עם הכתר הבריטי כפי שעשו מדינות מנדט רבות של הבריטים בכל העולם. הכל בדרכי שלום.

במקום זאת, משנוכחו הבריטים לדעת שיש להם עסק עם עם דינמי עקשן  שבראשו "אבות" הציונות שואפי שלטון ומעמד (ששונאי ישראל לא רצו לתת להם אותו באירופה) הרוצים להקים כאן מדינה  ולזרוק אותם מכאן, קיבלו את ההחלטות שמולן לא היה לנו כח לעמוד. היינו חסימת גבולות הארץ מפני הגירה יהודית ועידוד הגירה ערבית מכל המזרח התיכון לארץ ישראל (ממנה אנו סובלים קשות בדם ואש עד היום הזה), כדי למנוע יצירת נוכחות דמוגרפית רובנית יהודית המסכנת את שלטונם.

כמובן שהיום קשה מאוד להעריך מי מאבות האומה צדק. כרגע מובן שה"צדק" עם מי שמחזיק בידיו את התקשורת והחינוך. אך ייתכן מאוד שכל צרותינו עד היום הזה, כולל המלחמות עם שכנינו הערבים מבית ומחוץ והסכנות שעומדות לפתחנו כיהודים כאן בארצנו הן תוצאה ממעשיהם של "אבות" הציונות המומרים. הם אולי האשמים בהצתת התבערה ממנה אחר כך באו בטובם לכאורה ל"הצילנו". עכשיו כיוון ש"הצילונו" אנו חייבים להם את השלטון.... אתמהה!

פרק א'

טענה

אין הפרדה בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת בדיני ישראל

תשובה

לא נכון. "הרשות המחוקקת"  היא הקב"ה (באמצעת התורה) הרשות השופטת היא הסנהדרין כפיפיה.

טענה

מומר פסול להיות שופט או עד.

תשובה

נכון. כמו שכל עבריין פלילי לא יכול להיות שופט.  אולם במערכת המשפט העברית העדיפה לאין ערוך, הוא גם פסול להיות עד. הרי עינינו הרואות מה מעוללים עדים פסולים. השופטים המומרים סבורים שהם לא יפלו בפח שקריהם של עדי שקר ולכן כך נראים פסקי הדין שלהם. זהו בדיוק הטעם שהרב עובדיה יוסף פסק שאריה דרעי זכאי. היינו פסק דין המבוסס על עדים פסולים אינו שווה את הנייר עליו הוא רשום.

טענה

הרבנים, במצח נחושה פוסלים את מפרנסיהם  מלהיות עדים.

תשובה

מעין אותה התמיהה.

השופטים במדינה במצח נחושה דנים שלא על פי חוקת היסוד של עם ישראל. למרות ששכרם משולם על ידי מיסים מאנשים שומרי מצוות הנאמנים לחוקת היסוד.

טעותם של אנשי ד"א היא שהם סבורים שהמומרים הם בעלי הבית של המדינה. הם האחראים לקוממיות ישראל בארצו. שומרי התורה חיים כאן בחסדיהם. הם פרזיטים אוכלי לחם חינם.

שלומי אמוני ישראל חושבים בדיוק ההיפך. היינו בעלי הבית של המדינה הם שומרי התורה. רק להם יש את הקושן על הארץ הזאת כאמור בתהילים ק"ה  מ"ד-מ"ה  "ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חוקיו ותורתיו ינצרו הללויה". המומרים, בעצם, בהעדר קושן בידם על הארץ, הם בבחינת פרזיטים מוסריים של שומרי התורה, (בנסותם לגנוב את דעת אומות העולם באמצעות התנ"ך להאמין שהם הם בעלי הבית על הארץ) מחד, וגזלנים שגזלו את אדמות הערבים מאידך. בתור שכאלה לכאורה עליהם לעזוב את הארץ אם רודפי הגינות הם (אכן יש מהם שמבינים זאת ויורדים מן הארץ, או, לפחות מקבלים ב"הבנה" את מעשי הטבח של הערבים). הפשרה עם הערבים שהם מנסים להשיג בנסיבות כאלו היא פשרת הפולש הגזלן עם הנגזל (לפי הבנתם). לא רק זאת, אלא, פשרה זו נעשית על חשבון הבעלים האמיתיים ובלי הסכמתם מרצון והיא עוולה נוספת :

א.      משום ששלומי אמוני ישראל מיוצגים בכנסת שהינה מסגרת בלתי חוקית כי אינה כפופה לחוקת היסוד של העם והארץ.

ב.      משום שהם ברובם הגדול שם תוך תחושה גלויה של מוציאי יקר מזולל ולא מתוך הסכמה לכתחילה למסגרת הזו.

ג.        משום שלא כל שלומי אמוני ישראל מיוצגים בכנסת באשר חלקם,

1)       יש מהם שאינם מוכנים, בצדק רב, להצהיר אמונים למשטר של מומרים [העדה החרדית].

2)       חלקם מנועים על פי שיקולי המומרים ושותפיהם הנכרים מלהשתתף בבחירות [חסידי הרב  כהנא הי"ד]).

זאת מלבד מה שהעובדות לגופן אינן מדוייקות כלל. אמנם מומרים רבים עסקו בהתיישבות, אולם, הבסיס ההתישבותי היה של יהודים שומרי תורה דווקא. ייתכן מאוד שמדינת ישראל קמה לא בגלל המומרים והשקפותיהם, אלא למרות ההתערבות שלהם בתהליכי הקמת המדינה. המוני בית ישראל באו ארצה לא בגלל הרעיונות הקלוקלים של המומרים, אלא, בגלל אבותיהם יראי ד' שחינכום לקדושת עם ישראל וארץ ישראל.

אלה שלא חונכו כך בד"כ לא הגיעו לכאן אלא התבוללו, כמו משפחות הרצל ונורדאו.

הדברים הללו נראים מגוחכים עקב שטיפת המוח שעוברים תושבי הארץ במערכות החינוך והתקשורת וכיו"ב.

דוגמאות פשוטות לשטיפת המוח:

*אם נשאל היום מי הקים את מוסד "עליית הנוער"? הרי התשובה הפשוטה והמיידית תהיה – הנרייטה סאלד (המומרת).

התשובה האמיתית היא – רחה פראייר. למה זה לא ידוע?! משום שהיתה שומרת מצוות.

*מי היה חוזה מדינת היהודים?! בוודאי כולנו יודעים – תיאודור הרצל (המומר).

מי באמת היו חוזי מדינת היהודים?!  - הרבנים צבי קאלישר ויהודה אלקלעי. שנים רבות לפניו.  למה זה לא ידוע כי הם היו רבנים.

לכן יש להתייחס בספקנות רבה לזייפני היסטוריה מומרים. הם מומחים בכך לפעמים אפילו יותר מן הבולשביקים ברוסיה שמתוכם הגיעו לכאן.

פרק ב'

טענה

אין דאגה לרווחת מומרים (גמ"ח, צדקה, אבידה, ריבית)

תשובה

אין שום סיבה לדאגה לרווחת הזולת. וכי מה הסיבה שאדם יפריש מאונו לאחרים?! פשוט הציבור המומר כמו כל הגויים בעולם תרגמו את מצוות התנ"ך שבין ישראלים למסכת חשיבה אלילית הקרויה הומאניזם. אחר כך יש תמיהה על מי שלימדם שאינו מקבל את מסקנותיהם המעוקלות.

מומר בתור שכזה (לא טועה) אינו זכאי לסיוע. סיוע הוא מאמץ כספי שהפרט צריך להפריש מכספו להצלחת הכלל במאבקו היהודי. התמוטטות פרט בצבא פוגעת בכושר הצבאי הכולל. לכן יש לסייע לפרט לבל יתמוטט. לעומת זאת כל הפרשה למומר הינה הפרשה למאבק נגד מטרת הצבא. שהרי מה יעשה המומר בכסף?! ילדים לעם ישראל הוא מביא בודדים (אם בכלל) ואלו בסופו של דבר בד"כ משתמדים ואף חותרים תחת מטרות הצבא, אם בזדון ואם בשוגג. את הכסף יוציא על קלפים, הימורים, זנות חילולי שבת, טיולים בחו"ל וכיו"ב האם באלה חפצנו?! ישנו רק שיקול אחד שיכול להצדיק תמיכה בו. קירוב דעתו לדעת התורם על מנת שישוב מדרכו השגויה. בדיוק כך נפסקה ההלכה.

פרק ג'

טענה

אין מתאבלים על מומר.

תשובה

אבל מבטא את חסרונו של חייל מצבא ד' במיוחד מהיחידה המצומצמת שלו. אם לא כך למה להתאבל?!  לחיי אדם לכשעצמם אין שום ערך לא בעיני אדם מאמין בתורה  באשר ערכו של אדם נמדד על פי קרבתו לקב"ה ואף לא בעיני מומר שהרי הוא מאמין שמוצאו מקוף. היה קוף ואיננו! אז מה?!

טענה

אין מתעסקים בקבורת מומר.

תשובה

הסיפור  שמצטט ד"א מסביר למה. וכי אדם שעשה רע לציבור שלם צריך להתעסק בקבורתו. הרי הוא גרוע מבהמה. אם כי אין מסקנתו ההלכתית הגורפת של ד"א נכונה. הוא עצמו מצטט בהמשך שאיש מומר סתם קוברים אותו.

טענה

אין קוברים מומר על יד שומר תורה

תשובה

האם מחבר הקונטרס מסכים שיקברוהו על יד גזלן?! אנו מחזיקים אדם מומר כמי שמעורב בצורה זו או אחרת באופן שיטתי במירמה, גזל וכיו"ב (שלא לדבר על חילולי שבת החמורים לאין ערוך). נציע לאנשי ד"א לבדוק בין החיילים המתגייסים לצבא לבדוק כמה מהמומרים שבהם אינם מעורבים בגניבות המכונות "השלמת ציוד"... .

טענה

קדיש על מומר = צביעות בפסיקה.

תשובה

יעויין בהקדמה לתשובות לקונטרס זה.  שאט הנפש העשויה לצמוח מאי אמירת קדיש היא שיקול חשוב בהלכה כדי לאמרו.

טענה

נים אינם מעיזים לומר שההלכה שנפסקה בתלמוד ובשלחן ערוך היו יפים לשעתם כאשר לא היתה נוהגת סובלנות דתית ואהבת האדם

תשובה

סובלנות דתית ואהבת האדם במידה והם קיימים נלקחים בהחלט בחשבון בפסיקה. רק ד"א משום מה "שכח" לצטטם כאן –

יעויין לעיל במקורות השונים. במיוחד בדברי החזו"א בהלכות שחיטה סימן ב' אות ט"ז אותו ציטט גם ד"א בעמוד 22  בקונטרסו בצורה חלקית ומגמתית.

פרק ד'

טענה

מומר לא יורש אביו.

תשובה

כל רעיון הירושה אצל מומר מופקע מן הדעת. למה להעביר את רכוש המת לאדם מסויים?!. מה הוא הקשר המחייב בין אב לבנו?!

ירושה באה לבטא את המשכיות המאמץ של היחידה לעשות את המיטב למטרות היחידה ומי אם לא בנו חניכו של אדם יעשה זאת בנאמנות?!. כל הפרשה למומר הינה הפרשה למאבק נגד מטרת הצבא. שהרי מה יעשה המומר בכסף?! ילדים לעם ישראל הוא מביא בודדים ואלו בסופו של דבר בד"כ משתמדים ואף חותרים תחת מטרות הצבא, אם בזדון ואם בשוגג. את הכסף יוציא על  הימורים, זנות,  בילויים בחו"ל, מאכלות אסורות, חילולי שבת וכיו"ב האם באלה חפצנו?!

טענה

אין חלות כבוד ומורא אב ואם כשאינם שומרי מצוות.

תשובה

לא מובן כלל למה יש לכבד אב ואם. זכר ונקבה התאוו לממש יצריהם ומזה נולד ילד. מה חייב הילד לשני מולידיו? הוא שימש להם חית מחמד במשך גידולו. אולם מאז שגדל ועמד על דעתו מה הוא חייב להם? הסברה היותר ישרה הינה שהם חייבים לשלם לו פיצויים על שהביאוהו לעולם הזה המלא ענינים רעים. ובעצם ראוי גם שישלמו לו על הנאותיהם ממנו כחיית מחמד.

כמובן שבתרבות שומרי המצוות ההורים הביאו את הילד לתכלית אלקית ואז סביר שעליו לכבדם.

טענה

מכה ומקלל הוריו אינו חייב בהורים מומרים כבהורים שומרי מצוות.

תשובה

למה שיהיה חייב על הכאת הוריו יותר. מה ההבדל אם הכה אדם את הוריו או אנשים אחרים.

אצל שומר תורה ומצוות עליו להיות אסיר תודה להוריו על שנתנו לו מקום להתגדר בו לנשמתו כדי שיוכל לתקנה בעולם הזה. מטרת הוריו היתה לגדל עוד יהודי לצבא ד'. על כך מגיע להם כבוד ודרך ארץ.

טענה

מותר להרוג את המומר (מתוך דקדוק בדברי החזו"א).

תשובה

תשובת החזון איש לא באה להתפתל ולהחביא מה שהוא. היא חופפת בדיוק נמרץ לאמור בהקדמה לתשובה לדברי הקונטרס. בסופו של דבר היא מגיעה למסקנה הגמישה והחכמה אותה אנשי ד"א לא אוהבים ולא מצטטים. מסקנתו הינה שהדבר אסור.

פרק ה'

טענה

התורה מתירה להרוג חילוני.

תשובה

התורה אינה ציטוט חלקי. אלא סך הכל של דעות רבות לפי משקלן.  החזו"א אותו ציטט ד"א לא קיבל שכר מהמדינה ולכן היה חפשי לומר דעתו בגלוי. הוא שלל זאת.  בשיטתו נוקטים בענין זה רוב הפוסקים.

טענה

חכמי ישראל מתפתלים בבואם להתיר רפואת מומרים וגויים בשבת.

תשובה

במקום מתפתלים נכון לומר מתלבטים. הנכונות להילחם עד שפוך דם על עיקרי היהדות אינה חדשה. ישראל אמונים לחשוב שהחיים אינם הערך העליון. אשר על כן כשם שמוכנים למות על קידוש השם מוכנים גם להמית. עם כל זאת, השיקולים שציטט ד"א אמיתיים לגופם של דברים. שם הגנאי "התפתלות" הוא נחלתו של ד"א.

פרק ו

טענה

אין עושים ברית מילה בשבת לחילוני

תשובה    

בצדק יש מקום להימנע מכך, שהרי חזקתו הינה, לדאבוננו, שאינו מעוניין לשמור את ברית התורה ומדוע נחלל  עליו שבת.?

טענה

קידושי חילוני בעייתיים, שחיטת מומר בישולו  ומגעו ביין עשוי לאוסרם.

מומרים מופקעים מעליה לתורה, צרוף למניין, ברכת כוהנים, שליחות הציבור בתפילה.

תשובה

נכון. הרי זה מחמת שדינם קרוב לדין גוי. האם גוי יכול להוציא ידי חובה את היהודים במצוות?!

פרק ז'

טענות

אין נותנים למומר למול ואין מקבלים ממנו צדקה ואינו כשר לכתיבת סת"ם ולשחוט.

תשובה

נכון. הרי זה מחמת שדינם קרוב לדין גוי. האם גוי יכול להוציא ידי חובה את היהודים במצוות?!

טענה

יש בכך הפליה של החילונים המשלמים ואינם כשרים לפעול בעצמם.

תשובה

אכן יש רבים שנקעה נפשם מקשר חולני של דת ומדינה בחסות מומרים. ולכן יש ציבור גדל והולך שלא רוצה לסמוך על הרבנות הממוסדת בחסות המומרים.

כנראה שלמומרים יש אינטרס הרבה יותר גדול בקשר הזה מאשר לשומרי המצוות. שהרי אם היו רוצים בכך היו יכולים לוותר על הקשר הזה בנקל עלי ידי חקיקה בכנסת בהיותם בה רוב.

טענה

יש הפליה לרעה של המומרים במשרות הדתיות.

תשובה

יש הפליה לרעה בהרבה יותר משרות כלפי שומרי מצוות. מדובר ברבבות משרות בתפעול מערכות מיותרות בשבת. יש גם אפליה במינוי שומרי מצוות למשרות מכריעות בצבא ובמשטרה.

טענות

מאכל שבושל על ידי חילוני פסול. מגעו ביין פוסל היין.

תשובה

נכון. הרי זה מחמת שדינו קרוב לדין גוי. נאמנותו של מומר פגומה.

פרק ח'

טענות

מומר פסול לעליה לתורה לקרוא בתורה להצטרף למניין ולהיות שליח ציבור.

תשובה

לא מדויק. אבל בוודאי שיש לכך בסיס. זה מחמת שדינו קרוב לדין גוי. נאמנותו של מומר פגומה.

טענות

יש מוזרות בשיתוף הפעולה בין מומרים לשומרי מצוות.

תשובה

נכון. אך ייתכן שהדבר מצביע על כך שהקרויים "חילונים" הם ברובם רק מומרים לכאורה. בנשמתם פנימה הם כמהים לתורה ומצוות כפי שהמקובלים טוענים. היינו יהודי במהותו "מתוכנת" בצורה מיסטית לשוב לצור מחצבתו ולרצות לעבוד את ד'.

טענה

המימסד הרבני חסר יכולת התאמה למציאות של מדינה מודרנית. (דברי הפרופ' י' ליבוביץ).

תשובה

בעמדת מיעוט תחת לחץ מומרים יש בוודאי זהירות מצעדי התאמה. שהרי סופם מי ישורם.

האם מצב זה ימשך או לאו, ימים יגידו.

טענות

עד מתי אתם פוסחים על שני הסעיפים?!

תשובה

מצטרפים לקריאה של אליהו הנביא בהר הכרמל. יש מקום לסברה של המהר"ל מפראג שניתח את פרשת אליהו בהר הכרמל והגיע למסקנה מדיוק בדברי הנביא שחוסר החלטה גרוע יותר מהחלטה שלילית.  נזקם הרוחני של מתלבטי ד"א (המשתקף יפה בקריאתם, בסוף הקונטרס, ללמוד יהדות), חמור יותר לעם ישראל מהנזק שהיו גורמים לעם ישראל אם היו משתמדים לחלוטין ונותנים לארץ את ההזדמנות להקיאם.

תקוותו של ד"א שמומרים ישובו לטקסטים ויפרשוהו כרצונם מעניינת מאוד. שהרי המדרש אומר הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו. אכן מלימוד הטקסט עשויה לבוא, למגינת ליבם (לכאורה) של אנשי ד"א - תשובה.



אתר הזה הוקם על ידי "Volunteers for the Sanhedrin Initiative Online" בהתייעצות עם בית הדין של 71.
 האתר מאושר להפיץ מידע בנושא הזה. אף על פי כן, החומר הוצג כאן לא בהכרח עבר הגהה מנציגי בית הדין.
 2006-2008 © כל הזכויות שמורות webmaster@thesanhedrin.org