גליון אדר
א' תש"ס (צבע בז') באור בענין הנבואה.
לפני שנדון על קיום או אי קיום
נבואות נביא לקט
נבואות ונפלאות שהתקיימו שהרי ליד המסורת ההיסטורית לקיומן אין שום מסורת
היסטורית
סותרת. יש מהן שידועה התקיימותן ללא ספק. יתירה מזאת מדובר ברבות מהן על
שגרת חיים
ארוכת טווח.
כל נבואה כזאת קיומה נראה בלתי
סביר בעליל
כשנאמרה: 10 המכות, קריעת ים סוף, מי מרה, הזנת העם במדבר במן, עונש קורח,
פריחת
המטה, נחש הנחושת, כריתת הירדן, חומות יריחו, אבני בית חורון, שמש בגבעון,
מות צבא
אשור בימי חזקיהו, דניאל בגוב אריות, חנניה מישאל ועזריה בכבשן, חורבן בית
שני,
פיזור ישראל בגלות. ויקרא כה א-כא
בענין יבולי ערבי שנות שמיטה שאין שום מסורת המכחישתן (שמתקיימים
בעצם עד
ימינו אלו כפי שהעידו אנשי הכפר קוממיות ששמרו שמיטה למרות אי הבטחון
ההלכתי
בתיארוכה וזכו ליבולים עצומים בשונה מכל שכניהם מסביב שלא שמרו שמיטה).
במדבר ה
יא-כח בענין אשה סוטה. שמות ל יא-יב, שמואל ב כד ב-יח בענין מפקדים. ויקרא
כו
ג-לו, ירמיהו כט א-י, עזרא א' א-ג, דברי הימים ב לו כא בענין החזרה מן
הגלות
הראשונה לארצנו.
ויקרא כו יד-לד (5 נבואות): 1)
חורבן הארץ 2)
חורבן המקדש 3) אויבינו לא יפריחוה 4) נתפזר באומות 5) לא נמצא מנוחה
ויקרא כו
(בהמשך) ועם ישראל לא יכלה.
שמות לד לד בענין
הבטחון שהארץ לא תחמד בעלותינו לרגל. ירמיה לא ה-ח
(ויעויין שם בפירוש מלבי"ם על "רנו ליעקב שמחה") בענין שיבת ציון
העתידית שמתקיימת לכאורה מול עינינו.
טענה:
יש נבואות שלא התקיימו.
תשובה:
א. מתורצת על ידי ד"א בעצמו שהרי נקב בעצמו במקורות לכך שנבואה
רעה יכול שלא תתקיים כאשר נעשתה תשובה ונבואה טובה יכול שלא תתקיים מחמת
החטא.
ב. נבואות שנטען לגביהן ע"י ד"א
שלא
התקיימו לא היו ולא נבראו. לדוגמה- חורבן בבל שד"א מכחישו הוא עובדה
היסטורית. בבל חרבה ולא קמה שוב באשר הפרסים ייבשו את מקורות מימיה. העיר
חרבה עד
היום. תואם את האמור בירמיה נא לז: "והחרבתי את ימה והובשתי את מקורה".
טענה:
לא ניתן לזהות נביא באשר תמיד
יכולים לתרץ
שהנבואה נכזבה עקב מעשי בני אדם. היינו אם הנביא ניבא לרעה ולא התקיימו
דבריו אזי
יתורץ הדבר בכך ששינו דרכיהם לטובה, ואם ניבא לטובה ולא התקיימו דבריו הרי
זה אולי
מחמת שהרעו דרכיהם.
תשובה:
טענה זו מנסה לבסס רעיון שעשוי
להשתמע כגניבת
דעת (נניח שזו נעשתה בתום לב) היינו יש שני סוגי נבואות: נבואות טובות או
רעות
בלבד. אילו היה מדובר באלגברה בוליאנית, היינו נביא לטובה או לרעה זהו
מבחן הנבואה,
אזי היה הדבר פשוט, היינו הייתה לכאורה נשללת האפשרות לבדיקת הנבואה
בישראל כפי
שרוצה להסיק בעל ד"א.
אולם נבואתו של נביא יכול שתהיה
לפחות ב 5
דרכים ולא ב 2 כפי שהונח.
1.נבואה לדבר רע. כמו
נבואת יונה ליושבי נינוה.
2. נבואה לדבר טוב.
כמו נבואת משה לרדת המן (לחם שמים).
3. נבואה לדבר רע
בתנאי בל יעבור. כמו נבואת משה לבליעת האדמה את קרח ועדתו. ששם אמר משה
מפורשות:
"ויאמר משה בזאת תדעון כי ד' שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מלבי, אם כמות כל האדם ימתון אלה ופקדת כל האדם
יפקד עליהם לא ד' שלחני"
4. נבואה לדבר טוב
כתנאי בל יעבור. בקל וחומר מ 3.
5. נבואה לדבר בעל ערך
נויטרלי. כמו פריחת מטה אהרן - במדבר טז כ' או גיזת הצמר אצל גדעון – שופטים ו' או הצל במעלות אחז -
מלכים ב' כ' ט-י.
גם נבואות אלו יש לחלק לחלוקה
משנית דיכוטומית נוספת.
היינו נבואות לאדם באופן פרטי שאין בהן מטבע הדברים מבחן להיותו נביא באשר
מעשיו
הרעים והטובים הפרטיים עשויים לשנות את המנובא (מבוא לפירוש המשנה של
הרמב"ם), ולעומתן נבואות פומביות.
אכן נבואות מסוג 1 וגם
נבואות פרטיות מסוג 2 ייתכן שלא תתקיימנה. אולם, בד"כ בחינת תוקף הנבואה
נעשה
במקרא על ידי מעשים אחרים מן הטיפוסים 3-5 בפומבי. גם לפי טיפוסים 1 2
תיתכן בחינת
נבואה, שהרי, אם יבוא נביא וינבא דבר שאין לו שחר על פי הסברה, לטוב או
לרע, כמו
נבואת יונה לאנשי נינוה, ותתקיים נבואתו הרי גם אז יש להניח שיתחזק גם כן
לנביא.
אם כי אם לא תתהפך נינוה נוכל לומר שעשו תשובה כפי שמצויין במקרא מה שבד"כ
נצפה בנקל בהתנהגות בני העיר. אשר על כן כלל וכלל לא נשללה האפשרות לבחון
נביא.
יתירה מזאת, הנבואה בסתם נעשית כאשר יש ברקע סנהדרין. אין אנו חוששים שאדם
יקח על
עצמו לנבא דברים שעשויים שלא להתקיים. הסנהדרין עשויה להגיע למסקנה שמדובר
בבדאי
ואז יהיה דינו, במוקדם או במאוחר, מוות. ולהיפך כמובן, אם יתקיימו דבריו
חיה יחיה
(ח פתוחה).