תודה נתונה לאישים שסייעו בהשגת מידע בתחומים שונים:
פרופ' אליהו ריפס, המכון למתמטיקה
האוניברסיטה
העברית.
פרופ' דניאל מיכלסון, מכון
ווייצמן למדע.
הרב ד"ר מרדכי הלפרין, המכון
לרפואה על פי
ההלכה.
פרופ' מרדכי כסלו, אוניברסיטת בר
אילן.
ד"ר שמעון בולג, בית הספר הגבוה
לטכנולוגיה בירושלים.
הדברים הנכתבים כאן נועדו להתייחס
לטענות קשות
שהועלו כנגד תורת עמנו ומסורותיו בקונטרסים רצופים שפורסמו תחת הכותרת
"דעת
אמת".
הכתוב כאן נועד לאנשים שומרי תורה
ולאלה שאינם
שומרי תורה עדיין.
בשלב זה, הדברים ערוכים בצורת
קובץ ממוחשב. בלי
נדר, לכשתסתיים העריכה לשלב מתקדם דיו, נדפיס זאת. הקובץ ניתן לפתיחה
למקבלו
בדיסקט באמצעים פשוטים במחשבי PC או גם באינטרנט.
הקובץ יעבור שיפורים מתמידים על
פי מידע שילוקט
במשך הזמן. עדכנותו תזוהה באמצעות תאריך המסמך.
ניתן ומותר להעתיק את הקובץ במחשב
ולהפיצו.
אסור להפיצו בשינוי.
לעיתים יעשה שימוש בנוטריקונים:
אה"ע = אבן העזר
או"ח = אורח חיים
אר"י = אדוננו רבי יצחק.
בס"ד = בסיעתא דשמיא
ד' = כינוי לשמו של הקדוש ברוך
הוא.
ד"א = דעת אמת, הכוונה היא
לקונטרסים
המכונים "דעת אמת" ולמחבריהם.
ד"ה = דבור המתחיל (היינו המילים
הראשונות
של הקטע).
דה"א = דברי הימים א'.
הקב"ה = הקדוש ברוך הוא.
זיע"א = זכרו יגן עלינו אמן.
ח"ו = חס ושלום, חס וחלילה.
חו"מ = חושן משפט
יו"ד = יורה דעה.
מוהר"ר = מורנו הרב רבי.
נבג"מ = נשמתו בגנזי מרומים.
נ" = נרו יאיר
ס"ק = סעיף קטן.
פה"י = פסח היום.
רמ"א = רבי משה איסרליש (שכתב בין
השאר את
מנהגי אשכנז בשו"ע).
רמב"ם = רבי משה בן מיימון.
רמב"ן = רבי משה בן נחמן.
רמח"ל = רבי משה חיים לוצאטו.
רמ"ק = רבי משה קורדוברו.
רש"י = רבי שלמה יצחקי.
ר"מ = ריש מתיבתא,
היינו רב של קבוצת תלמידים בישיבה.
שה"י = שבת היום.
שו"ע = שולחן ערוך.
שו"ת = שאלות ותשובות.
ש"ס = שישה סדרים, הכוונה לכל
המשנה או
לכל התלמוד.
בציון שם מסכת, הכוונה היא
למהדורתה התלמודית
הבבלית.
דף בתלמוד (גמרא) יצוין לעיתים,
על פי סימון
האותיות הסודר, בליווי נקודה לעמוד א' לדוגמה:
"פז." ושתי נקודות לעמוד ב' של
הדף
לדוגמה: "פז:" .
הכנת החומר אינה
ממומנת על
ידי תקציבים ציבוריים כל שהם.
חבל שצריך לנהל דו שיח כזה, באשר
יש בסגנון זה
מטעמם של הויכוחים המרים שהתנהלו בימי הביניים בין חכמי ישראל לכמרים
נוצרים
(שרבים מהם היו משומדים). מה גם שיש מן הטענות הדומות להפליא לטענות דאז
{לדוגמה
בענייני הנבואה - ויכוחו של ר' יוסף קמחי, ספר הברית, ילקוט הויכוחים (58
ע' 16)}.
חלק ניכר מדברי הביקורת מבוססים על הנחות מקדימות מוטעות (אולי בשוגג), אך
גם
לדאבון הלב, מתוך נגיעות כספיות, תוך ניצול כספים ציבוריים.
כמו בכל מקום שמתנהל דיון בין בני
תרבות, נחוץ
שהוא יעשה מתוך כבוד ויושר ולא למטרות ניגוח. הקונטרסים המכונים
"דעת-אמת" לא עומדים באבן בוחן זו. הם מגמתיים.
ניתן היה כמובן לפרט את תולדותיו
של מנהל
הפרוייקט "דעת אמת", שציבור שומרי התורה קבלו בעת חזרתו בתשובה בצורה
חמה ויפה. איפה בדברים שכתב יש משום רדיפת האמת, ואיפה יש משום הצדקת
כישלונו
בשמירת מצוות בחייו הפרטיים עד שהרס משפחה גדולה ויפה, לקורא אשאיר את
השיפוט.
המעוניין יוכל לפנות לישיבה ביישוב "רכסים".
כדאי מאוד להביא סיפור מעניין
בקשר לכך:
בשלהי המאה ה- 19 כיהן כרב בעיר
בריסק "רבי חיים
סולובייציק" שהיה גם ראש ישיבה. יום אחד הגיע לבקרו אחד מתלמידיו לשעבר.
ורבי
חיים גילה לתדהמתו כי תלמיד זה הקדיח את תבשילו והתפקר.
פתח התלמיד ואמר לרבו לשעבר: "יש לי מספר שאלות וקושיות בענייני דת, אולי
יוכל מורי ורבי לענות עליהם?" רבי חיים שתק.
המשיך התלמיד והקשה על הדת עוד
ועוד. ורבי חיים ממשיך
ושותק.
התלמיד לא נואש והטיח עוד שורה של
קושיות ושאלות על
הא-ל, על היהדות, על התלמוד ועל הדת. ורבי חיים ממשיך ושותק.
לבסוף שבר רבי חיים את שתיקתו
ושאל את התלמיד:
"תלמידי, לאחר שסיימת את שאלותיך וקושיותיך, יש לי שאלה אליך: האם שאלות
אלו
עלו בדעתך לפני שרצית להתפקר, או שמא אחרי שרצית להתפקר?"
התלמיד גמגם ולבסוף הודה:" כן..
שאלות אלו אכן עלו בדעתי לאחר שטעמתי
מחיי העולם הזה וביקשתי להתפקר. אך מה זה קשור, הרי השאלות כה קשות, ואני
בטוח
שרבי הגאון יוכל להאיר את עיניי בהם!"
נענה רבי חיים ואמר: "תלמידי
לשעבר. אני יודע לענות תשובות על קושיות.
גם על קושיות מהסוג שהעלית יש לי תשובות מפורטות. הבעיה היא, ששאלות אלה,
אימצת לך
כתירוצים להתפקרות. אתה לא מציג לפני שאלות, אתה מציג לפני תירוצים. 'על
שאלות יש
לי תשובות, על תירוצים אין לי תשובות!'".
לכן אין בדברים הנכתבים להלן גדר
תשובות לאנשי ד"א. שהרי בעייתם היא שאינם
רוצים לשמור תורה ומצוות. בפי המקובלים נקרא הדבר פגם בבחינת
ה"כתר". הדברים להלן נכתבים לאלו שלא נפגעו בשורש השרשים, היינו ברצון,
אלא דברי הקונטרסים המופצים עוררו אצלם שאלות הנוחצות תשובה כנה.
בתולדות ישראל היו שני
גדולי דור מפורסמים שהחמיצו: ירבעם בן נבט ושבנא הסופר. הראשון שבהם, פתח,
מחמת
פגיעה בכבודו, את תהליך אובדנם של עשרת השבטים מישראל (סנהדרין קב.).
השני, לפי
הנראה, מחמת העדר אמונה והתבטלות לתרבות האשורית, כמעט הצליח להגיע למטרה
דומה
בקשר לשבטים הנותרים (סנהדרין כו.).
למרות זאת גם כאשר
יהודי מגיע לעברי פי פחת במלחמותיו בקדוש ברוך הוא, הרי כל התסכולים
והכעסים על
בורא עולם לא ינתקו אותו ממנו (שמואל ב פרק יד פסוק יד: "...לבלתי יִדַּח
ממנו נִדָּח"). אדרבא, איש כזה, לכשיחזור בו, ייתכן שיביא בכך שמחה וקידוש
השם בעולם, ויתקן בכך יותר ממה שקלקל עד כה. לכבוד ייחשב לו הדבר. בכך
יממש תכליתה
של ענווה שהיא מידתו של משה רבנו. אשר על כן יהיו הדברים שייכתבו, במידת
האפשר,
מתונים ומתוך רצינות לטענות לגופן.
תיעשה השתדלות להפריד
בין הטענות השונות ולהתייחס אליהן בהתאמה. אם אתה הקורא מתרשם שדולגה טענה והיא ללא מענה, שטוחה בקשתנו
להעיר על כך, כדי שתהיה התייחסות לכך.
היה
נעים לגלות שהקונטרסים משקפים אכן חיפוש אמת ולא שנאה
ונקמנות. הדברים הכתובים כאן נועדו בעיקר אל אלו המחפשים אמת. בין כך ובין
כך הרי
חלק מן השאלות המועלות, נוגע בבעיות יסודיות, וזוקק חתירה ועיון בהשקפות
יסוד
ביהדות. שאלות רבות הינן בעצם שאלותיהם של גדולי ישראל לדורותיהם, פעמים
רבות
בלעדי תשובותיהם אם בשוגג ואולי לצער הלב בזדון.
התמוה הוא, שד"א היה יכול לעשות
שימוש
בחידושי התורה של גדולי ישראל רבים, שבהם יש קושיות עצומות על הש"ס, שכל
אחת
מהן לכשתוצג לפני הקורא התמים יחשוב שעולם התורה חרב. וכמובן לא כך הדבר.
אלא זוהי
דרכה של תורת אמת. מתוך כבוד הדדי ומתוך רדיפת האמת, עוסקים שלומי אמוני
ישראל
בחקירה, בערעור ובתירוץ של דברי התורה, כדי לרדת לעומק תכליתה, היינו,
לעומק תכלית
"רצון" בוראנו מאיתנו, שהרי לא נבראנו אלא כדי לשמש את קוננו.
קרוב
לוודאי שהשאלות ופתרונן, בדיעבד יביאו דווקא ברכה רבה
להגברת האמונה ולימוד התורה,
ואז תימצא מחשבת הפצת הקונטרסים,
בדיעבד, מביאה להיפך כוונת מפיציהם.
הניתוח של הדברים נעשה מתוך כוונה
לילך בקו
האמת. היינו, הגנה על השקפות היהדות, ובמקביל תהיות על השקפות עוינות,
צריך
שתינקנה ממקורות מוצקים. הכוונה כאן בניתוח שלנו להימנע מלהגן על ערכים
חשובים
שאין להם בסיס השקפתי הכרחי בתורתנו. מאידך כשנחוץ לא ניתן מלהימנע מלהציג
גריעותן
של השקפות זרות.
בגוף הדברים. נזכרים לעיתים
המושגים חילונים
חופשים וכיו"ב. כינויים אלו בעיתיים ביותר באשר חלק ניכר מן הקבוצות הללו
פשוט נלכדו או/ו נחלשו הם או אבותיהם ואמהותיהם לדורותיהם בלחץ של גלות
מרה,
הכוללת רצח המונים ושוד סיטונאי, מניעת יכולת ללמוד תורה, הרחקה מחברה
יהודית,
השמדת ספרות שריח יהדות בה, שלילת שפת עבר, שידורי רדיו וטלויזיה וכיו"ב
עשרות דרכים של כפיה ישירה ועקיפה להאמין באמונות שונות הנראות כאמת פשוטה
וברורה.
עד כדי כך שקבוצות אלו הצטרפו יותר מאוחר מי בתום לב ומי "לתיאבון" הם
ובניהם אחריהם לתרבותם של מצירינו לאורך כל הגלות. זהו המצב לאשורו. מצבם
של
חילונים, חופשים וכיו"ב שחיים היום בסביבה בה ניתן ללמוד ולשחזר את תרבותם
המקורית בצורה אותנטית, נעשה מבחינה מסוימת יותר קל. הדבר בא לידי ביטוי
בתנועה
הולכת וגדלה של חוזרים בתשובה.
אולם יש לזכור שתהליך של חזרה
בתשובה נעשה לא
לפני שמוחו של מחפש הדרך כבר שטוף באלפי מושגים שגויים הנוגדים את תורת
ישראל
ומפריעים לו לאמץ אותה גם לאחר זמן רב. חלק גדל והולך מקבוצות אלו מתחיל
להבין מה
עוללה הגלות המרה וספיחיה. הוא מתחזק וזונח אותם. אולם תמיד תמיד יש מי
שהשבר
הרעיוני והמאמץ אינם נראים לו לפי כוחותיו. במקביל נוצרת הזדהות הולכת
וגדלה של
קבוצות אלו עם התרבויות הנכריות ששבו אותן. לדאבוננו הם גם חוברים
למצירינו בפועל.
לכן הביטוי חילוני וכיו"ב הנאמר כאן מתייחס לאובדים שיש כורח חיוני לעשות
מאמצים אחרונים להצלתם היהודית משמד גמור. אלו שבויי מלחמה (מלחמת תרבות
עם כל
העולם האלילי שעלתה לנו דמים רבים תרתי משמע) שלנו, ובניהם אחריהם, שאיבדו
את הקשר
עם תרבותנו. לדאבון לבנו, בלחץ הגלות ארוכת הטווח, לעיתים קרובות, הצטרפו
למלחמת
התרבות הכלל עולמית נגד יהודים או/ו יהדות ובכך הפכו להיות לבוגדים בפועל
(ירמיהו
ט א-ב, תהילים קיט קנ"ח). מי שלא יספיק לעשות מבין שבויים אלו את התפנית
החשובה, עשוי תוך שנים לא רבות להימצא בתהליך התבוללות כמו המשומדים במהלך
כל
הדורות, אם לאחר ירידה מן הארץ, או אפילו גם פה בין שכנינו הישמעאלים,
הגויים
מרוסיה, ה"עובדים הזרים" המציפים את ארץ קדשנו ו"כוחות השלום"
הבינלאומיים המרגלים בתוכנו. תהליך זה נמצא כבר עתה בעיצומו, בוודאי לגבי
הישראלים
היורדים, המתבוללים בנכר יותר מהר מכל יהודי התפוצות. גם פה בארץ, כבר,
לדאבון לב,
יש רבבת נשים יהודיות שהתחתנו בישמעאלים.