גליון כסלו
תש"ס (צבע תכלת) בענין דילוגי אותיות
יוצע לקורא לעיין גם בתשובות
לקונטרס מספר 9 .
טענה:
במקרא יש מילים רבות חסרות ויתרות
באותיותיהן
ולכן אין להסיק שום מסקנה מדילוגי אותיות. לכן אין שום משמעות לחידושיים
הנובעים
מחקירת התורה בצורה המבוססת על דילוגי אותיות.
תשובה:
א. אכן יש לנו מסורות על שיבושים
בלשון טקסט
התורה. כפי שגם הביאם רבי עקיבא איגר בגליון רע"א על שבת נ"ה. ועוד
גדולי תורה בישראל. אנו משמרים גם את השיבושים. השאלה היא מה הוא הדבר
היותר חשוב,
התורה או ישראל ומי מהם קדושתו נעלית יותר. התשובה לכך היא שקדושת ישראל
נעלית מזו
של קדושת התורה. כך היא מסקנת המדרש (תנא דבי אליהו) ומסקנת המקובלים
(יעויין
באריכות בענין בספר "יום טוב של ראש השנה תרס"ו" {המכונה - משך תרס"ו}
מאת מוהר"ר שלום דובער מליובאוויטש ע' רכט מאמר ש"פ במדבר רסו) המציאות
היא שמגובש בידי עם ישראל טקסט מקראי תורתי די מוגדר. בס"ה רוב רובו של עם
ישראל מקבל טקסט בו יש כנראה שני שינויים קלים בין העדות. שינויים אלו לא
משפיעים
בד"כ על עריכת מחקר דילוגים. העובדה שבידי עם ישראל התגבש הטקסט הזה דווקא
היא לדעתם של יהודים מאמינים בני מאמינים משמעותית. אין אנו מאמינים
במקריות. הכל
תחת השגחה. הקב"ה נמצא בכל אלקטרון. מכך נובע שלמחקר כזה עשויה להיות
משמעות.
ב. יש מקום לסברה שהמושג יתירות
וחסרות מתייחס
לא לחסרונן של אותיות או לאותיות יתרות, אלא, לחסרות ויתרות בגבהן. לפיכך
חוסר
בקיאותנו בנושא זה כוונתו דווקא לשאלה מה הן בדיוק האותיות החורגות בגודלן
בטקסט
התורתי. חריגה כזו לא מפריעה למחקר בשיטת הדילוגים.
ג. רעיון החקירה של התורה בשיטת
הדילוגים הינו
רעיון עתיק שהיה בידי חכמי ישראל. העיסוק בו עתה אין בו חידוש עקרוני.
יעויין למשל
בשער הצירוף בספר "פרדס רימונים" מהרב המקובל משה קורדוברו זיע"א.
ד.
עכ"פ המציאות היא שהשיטה מניבה רעיונות מפליאים.
טענה:
מומחים רבים בתחום המתימטי
וההסתברותי הגיעו
למסקנה שאין שום משמעות סטטיסטית למחקר בדרך של דילוגים באותיות התורה.
תשובה:
א. הדיסציפלינה המדעית הנהוגה
היום הינה בעלת
עמדת פתיחה של אי לקיחה בחשבון נוכחות של כח עליון. מבחינה זו היו בתולדות
המדע
שינויים. עכ"פ באופן חריג, כנראה מחמת הטענות הסטטיסטיות כבדות המשקל
והאישים
התומכים בהן, מהם מומחים במתימטיקה והסתברות הנושאים תארים אקדמיים חשובים
(כמו
פרופ' רוברט הארליק מאוניברסיטת סיאטל - וושינגטון, ד"ר משה כץ מהטכניון,
פרופ' אליהו ריפס מהאוניברסיטה העברית המכון למתימטיקה, הארולד גאנץ לשעבר
חוקר
בכיר ביחידת ההצפנה של הפנטגון ועוד מומחים חשובים, מהם יש כאלו שהחליטו
בנפשם
לעשות תשובה כתוצאה מניתוח הסתברותי של התוצאות שהתקבלו). פורסמה בכתב העת
Statistiscal science
אוג. 94 למנינם כרך 9 מס. 3 כתבה המציגה את ההסתברויות הגבוהות
לטרנסצנדנטיות של
התורה. לדוגמה הפרשיה הראשונה (בת 13 פסוקים בלבד) בפתיחת חומש "ויקרא"
המכונה גם בשם "תורת כהנים", מופיע בדילוגים השם "אהרן" (שהיה
כמובן אבי כל הכהנים) כפתיח ל 25 פעמים בדילוגים קדימה או אחורה. ההסתברות
לכך
הינה 2 מיליוניות. זוהי הסתברות מספקת לכל נושא הנבדק בצורה מדעית. בדיקה
כזאת
נעשתה על טקסטים אחרים דוגמת ספר התורה השומרוני, בכלם התקבלו מימצאים
רגילים לפי
הצפי ההסתברותי, היינו בסביבות 8 מקרים. בתגובה פרסמה קבוצת סטטיסטיקאים
בשנת 99
למניינם תגובה הטוענת לשלילת הטענות הסטטיסטיות מכל וכל. הטענות של
המבקרים
התייחסו בעיקר לכך שהממצאים המצויים לא נבדקו מתוך הנחות פותחות אקראיות
אלא, הם,
לטענתם, בבחינת שרטוט המטרה לאחר פגיעת החץ. כדי לעמוד באבני הבחן המדעיים
הדרושים
גם לפי דעת הקבוצה המבקרת נעשה מחקר המבוסס על טקסט שלא נבחר על ידי קבוצת
המתימטיקאים המאמינים, אלא הוא טקסט עתיק שנבחן היום בדיעבד.
הממצאים שהתקבלו היו בעלי מובהקות
מכרעת (1/600).
הדבר פורסם גם באינטרנט. ניתן למצוא את הדיונים בקשר לכך באתרים http://www.aish.com/ וכן http://www.torahcodes.co.il/. יש גם מאמר חשוב
של הרולד גאנץ ...The primer. למחקר
זה, שנעשה
תחת אילוצים מחמירים של דיסציפלינות מתמטיות המקובלות בעולם המדע, לא
נמצאה עד כה
שום בקורת המפריכה את התוצאות. נראה שהתוצאות משכנעות בצורה מוחצת. יעויין
גם
בספרו של ויצטום "מימד נוסף".
יתירה מזאת, בנסיבות אלו, יש ראיה
נוספת, לפחות
לכאורה, שהתורה כפי שהיא בידינו, למרות הכל, יצירה אלוקית אחת היא.
יצויין כהערת אגב שאין מי שמשתית
את כל אמונתו
על דילוגי אותיות. אולם יש ויש מקום לתהות על התוצאות המפליאות. בעניני
אמונה, כך
מסתבר, להודאה באמת יש השלכות מרחיקות לכת של המודה באמת על הנהגותיו
האישיות. זה
קשה. כך ורק כך ניתן להסביר את פעלם של אנשי ד"א. יעויין בספרו של אורי
זהר -
"לא נתנו צ'אנס". יש להניח שאם היתה היום התגלות כמו ההתגלות בהר סיני
היו אנשי ד"א מצלמים בשוויון נפש את הארוע מבלי שהדבר יחדור לעולם הרגש
שלהם.
הרי ראינו שתיכף אחרי מעמד סיני נכשלו אלפים מהעם בעגל הזהב. מסתבר שיישום
אמונה
אינו דבר הנקנה רק בהוכחות ולו גם טובות מאוד. לאדם יש למרות הכל בחירה
חופשית.
ב. עד כמה השיטה בעלת תוקף מעניין
ניתן לבחון
על ידי חיפוש של שם מנהל המחקרים התורניים של ד"א – ירון ידען, בשיטת
הדילוגים. החיפוש נעשה באמצעות תוכנת דילוגים הנמצאת בשימושו של הפרופ'
אליהו ריפס
מן האוניברסיטה העברית. ובכן, מסתבר ששמו מופיע בדילוגים של 32096 אותיות
מבראשית
פרק מט פסוק כא באות י שבמילה "עין". האות האחרונה של שמו מופיעה בפרשת
האזינו הדנה באחרית הימים בפרק לב פסוק ה "הלד' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם
הלוא הוא אביך קנך הוא עשך ויכננך". באות נון שבמילה קנך. הפרשנות המתבקשת
היא שלמרות שהאיש נכנס לגדר של נבל כפי שמוגדר במקרא (אמר נבל בלבו אין
אלקים... -
תהילים יד א) עם כל זאת עדיין כנראה הוא קנינו של בורא עולם אולי מכח מה
שלמד ושנה
והקדיש זמן לכך בצעירותו. מבחינה זו יש מקום לראות בו איש דוגמת אלישע בן
אבויה
שאף הוא שנה ופרש ובכל זאת נוטים אנו להאמין על פי האמור במסכת "חגיגה"
שזכה בכל זאת, לאחר ייסורי כפרה, בעולם הבא. כך גם חיפוש של אתר האינטרנט
"אתר חופש",שענינו ניגוחה של תורת ישראל, בהיפוך, בדילוג של 15700 החל
בחומש במדבר פרק ד פסוק פז ב"ש" שבמילה "כבשים" נגמר בספר
דברים פרק כט פסוק יח "כי בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה"
באות א שבמילה "את". אולי הדברים יעוררו מחשבה אצל העוסקים בהפצת דברי
הנבלה.
טענה:
רבנים משקרים.
תשובה:
כנראה אין הדבר ידוע, שקר אינו
עבירה מן התורה.
בשום מקום בתורה לא נאסר לשקר (למעט בבית דין בעת מתן עדות או שקר שהינו
מירמה
בעלת משמעות ממונית), אם כי שקר נחשב למגונה כמובא בספר "שערי תשובה"
לרבינו יונה מגירונדי המונה בספרו את מדרגות השקרנים. האם יש ולו גם אדם
אחד שלא
שיקר במהלך חייו?! ברור כשמש שיש מקרים בהם מותר ומצוה לשקר. לדוגמה ראובן
מתחבא
מתחת למיטתו בביתו ושמעון מחפשו בסכין שלופה. האם מותר לשקר ולומר לשמעון
שראובן
נסע. ברור שזה הראוי להיעשות אם כי ייתכן והאומר ייתפס על ידי שמעון
ככזבן. בדרך
דומה תשאל השאלה האם מותר לשקר לילדה יהודיה שנותרה בחיים מן השואה במנזר
בבואנו
לשכנעה לעזוב את המנזר. וכן הלאה ניתן לשאול על בניה שנולדו לה אחר כך.
וכן ניתן
לשאול זאת על מי שנחטף במעברות מהורים יוצאי תימן וגודל כחילוני בניגוד
לרצון
הוריו הטבעיים, האם מותר להטעותו על מנת שיזכה להזדמנות נאותה להכיר את
תרבותו
היהודית. וכן ניתן לשאול על כל פרט ופרט בעם ישראל שנשבה בקונספציות של
גויים
שונאי ישראל עקב כפיה האוסרת או מגבילה את היכולת לגבש כלים תרבותיים
עצמאיים
בגולה. מובן שאין להאמין למי שמנסה למצוא בקעים בתורת ישראל בבואו להאשים
רב
בשקרים. באשר הנסיון מונע במניעים תרבותיים זרים. מטעם זה אין להאמין לשום
גורם
שמשמש בפועל כסוכן תרבותי של תרבות יריבה לתרבותו של הרב. זאת על פי האמור
בהלכה
שאין להאמין ולקבל לשון הרע על מי שיש לו שונאים. עם כל זאת שיקול הדעת
לשקר כדי
להחזיר בתשובה או למנוע התנבלות (התפקרות) צריך להישקל לפי גנותו של השקר
לפי
התועלת הטקטית וההפסד האסטרטגי. המציאות היא ששיקול זה מנחה למעשה כל
תרבות
רצינית. לא כך הדבר כשיש להתייחס לטענות לגופן. מתברר, שיש כאן בארץ תרבות
אנשים
חטאים שתמכה בחטיפת ילדים פיזית (לפי הנראה מדובר באלפים), ובחטיפה
למוסדות חינוך
באיומים קשים, כשהיה הדבר בידה. זאת למען מטרות תרבותיות "נעלות", במרמה
בכחש ואף באלימות ובאיומים בנשק עד כדי מעשי רצח בפועל (רצח הרב סלים בן
סלים יעקב
ג'יראפי זצוק"ל במעברות – יעויין ב"משפחה" ד'
אדר ב' ה'תשנ"ז 13 מרץ 97 למנינם).
זאת, תוך הפרת
אמונים, כשהיו נתונים לחסדי בני אותה תרבות, במעברות ובדרכי העליה ארצה
(כמו ילדי
טהרן). בני תרבות זו, לפי כל הנראה, זוכים עד היום הזה למטריית מגן של
חבריהם
השולטים במשטרה בתקשורת בשב"כ ובמוסדות החקיקה והמשפט. הצבועים הללו יצאו
מגידרם
כדי לגלות ילד אחד שסבו קיבלו מהוריו למשמרת ברצונם והתקשר אליו נפשית
כשלא רצה
להחזירו (פרשת יוסלה) על ידי הפעלת
כל זרועות הבטחון על פני כל כדור הארץ. ההסתה היתה אז כה חריפה שאדם בעל
חזות של
שומר מצוות המעיט צאתו לרחוב מחששו מפני בריוני החילונים.
לגופו של ענין לא ידוע לאיזה
תוכנת חיפושים
מתייחס בעל ד"א בבואו להאשים רב זה או אחר בשקרים כי יש כמה תוכנות כאלו
וראוי היה שיפרט את מקורותיו המלאים..
טענה:
בספר מלחמה ושלום נמצאים דילוגים
מעניינים על
שם ד'.
תשובה:
הספר מלחמה ושלום כמו כל דבר
ביקום נמצא תחת יד
מכוונת השורה בכל ומה פלא אם ימצאו גם בו את השם המפורש. כמובן שהדבר צריך
שיבחן
על פי שיקולי מובהקות סטטיסטית. אם יש בסטיה הזו מובהקות גדולה הרי זה
יכול להיות
סיבה לעניין גדול. הסברה הפשוטה היא שאין כאן שום מובהקות סטטיסטית באשר
שם ד'
בנוי מאותיות בעלות שכיחות גבוהה מאוד ולכן הסתברות גבוהה מאוד. כמו כן
בנויה
המילה מ 4 אותיות בלבד מה שמעלה מאוד את הסיכוי למצוא צרוף כזה.
טענה:
השם יש"ו מופיע בדילוגים בתורה גם
הוא.
תשובה:
א. היות והתורה הינה כתב התכנון
של העולם הרי
מהו הפלא אם יופיע שמו של אותו רשע. וכי רשעים אינם חלק מעניני העולם?!
אולם שוב
צריך העניין להידון על פי שיקולי מובהקות סטטיסטית. יצוין שהיות והמילה
"ישו" הינה בת 3 אותיות בלבד הרי ההסתברות הסטטיסטית למציאת השם הזה
גבוהה מאוד, מה גם שיש בשם זה שתי אותיות תנועה בעלות שכיחות גבוהה -
היינו
האותיות י
ו . בנסיבות אלו מציאת שם כזה אין
בה שום חריגה ואינה מובהקת סטטיסטית כלל. כמו כן נחוץ לבחון אם אין לבדוק
זאת לגבי
שמו היהודי המקורי של יש"ו.
טענה:
גם בספר "מלחמה ושלום" יש רמז -
"רבין מת פרס חי".
תשובה:
לא נבדקה העובדה. אני מזמין את מי
שיש לו את
הטקסט הממוחשב של הספר להמציאו לנו לבדיקה מאמתת. עכ"פ אם הדבר חורג
מהסתברות
סבירה הרי ייתכן ואכן גם בספר זה יש רמזים אמיתיים. שהרי הקב"ה נמצא בכל
דבר
ומקום.
טענה:
מוטב לאדם לפרוש מלדרוש בענינים
סתומים בהם אין
הוא בקי ואין הוא מבין.
תשובה:
נכון ! ודי לחכימא ברמיזא!