קונטרס
ממנחם אב תשס"א בצבע כחול
בעניני
דגים
כהקדמה לדיון מוצע לעיין במחקריו
של הרב
ד"ר ( זואולוג ווטרינר) ישראל מאיר לוינגר – בספרו מזון כשר מן החי בהוצאת
המכון לחקר החקלאות על פי התורה., פרק ג'.
כמו כן יש טענות בחוברת זו בהם
חוזר ד"א
על טענות עקרוניות שאליהם התייחסנו בתשובותינו הקודמות ובמיוחד בהקדמות.
לכן לא
תמיד יש טעם לכתוב כל פרט שוב ושוב.
טענה:
יש מחזירים בתשובה הטוענים שהיות
ואין דגים
בעלי קשקשת להם אין סנפירים, הרי לנו הוכחה למציאות הקב"ה שהרי כך קבעו
חז"ל זאת בשעה שלמעשה יש דג שיש לו קשקשת ואין לו סנפיר.
תשובה:
א. ד"א בא לקלל ונמצא מברך. להלן
המפרטים
של הדג כפי שמצאנום בבסיס הנתונים הגדול בעולם של דגים.
כתובת אתר האינטרנט של בסיס
נתונים זה הינו
- www.fishbase.org/search.cfm
|
|
|
Monopterus
cuchia |
|
|
|
|
||||||
|
Family: |
Synbranchidae (Swamp-eels) |
No FishBase pictures
available. Try GoogleImages. |
||||
|
Order: |
||||||
|
Class: |
Actinopterygii (ray-finned fishes) |
|||||
|
FishBase name: |
Cuchia |
|||||
|
Max. size: |
70.0 cm TL (male/unsexed) |
|||||
|
Environment: |
demersal; freshwater; brackish |
|||||
|
Climate: |
tropical; 40°N - 10°N |
|||||
|
Importance: |
fisheries: commercial |
|||||
|
Distribution: |
Asia: Pakistan, India, Nepal and Myanmar. Recorded from
Bangladesh (Ref. 1479). |
|||||
|
Diagnosis: |
A rudimentary dorsal fin originates a little anterior to
vertical from anus. Presence of numerous spots all over tail. |
|||||
|
Biology: |
Known to hibernate in mud during cold season (Ref. 6351).
Feeds mainly on small fishes, tadpoles and aquatic insects (Ref. 6351). |
|||||
|
Threatened: |
Not in IUCN Red List , (Ref. 36508) |
|||||
|
Dangerous: |
harmless |
|||||
|
Coordinator: |
|
|
|
|||
|
Main Ref: |
||||||
|
|
|
|
|
|
|
|
פשוט אנשי ד"א
טעו ותקוותם נכזבה. יתירה מזאת. מתברר שחכמתם של חז"ל הספיקה לפני קרוב
לאלפיים שנה כדי להתמודד עם כל מאגרי הדגים המצויים היום בידי החוקרים שלא
היו
מצויים בימיהם ושאותם סרקו אנשי ד"א. הפרטים הללו נמצאו באינטרנט הקורא
מבין
האנגלית יווכח שרשום מפורשות שיש לדג הזה סנפיר גבי מנוון כאפיון מזהה.
יצויין
באותה ההזדמנות שהתורה דורשת סנפיר ולא סנפירים. היינו מספיק אחד.
ב. בטענה לגופה יש אווילות. שהרי שמו של הדג מעיד על היותו בעל סנפיר בודד באשר המילה Ptero
ביוונית משמעה
"כנף" והמילה Moneמשמעה "יחיד". (תודה לרב פנחס
ולדמן נ"י
שהעמידני על כך).
ג.
יעויין
בהקדמה
א.
טענה:
ה"מעדני יום טוב" ניסה לתרץ בצורה
משונה סתירה בין השקפות חז"ל לבין המציאות.
תשובה
א.
אין
שום פגם בהבעת הגיגים הבאים ליישב בין דיסציפלינות.
זה נעשה בכל תחום מדעי. אכן לעיתים
רעיונות כאלו יכולים להיות משונים ואף לכאורה רחוקים מן הדעת, אולם,
המציאות
מוכיחה שרעיונות רבים רחוקים מן הדעת הם אלו שבסופו של דבר זכו לפתור
בעיות קשות
ביותר. לדוגמה הרעיון שנהגה בימי הביניים (מחדש) לפיו הארץ סובבת סביב
השמש, נחשב
כרחוק מן הדעת ובלתי מציאותי כלל בזמנו.
ב.
ל"מעדני
יום טוב" היתה מלוא הזכות
להשיג על דברי הרמב"ן
משום ש
1)
הרמב"ן
לא
קבע דעתו בנבואה אלא בשכלו הנתון לבקורת.
2)
הרמב"ן
בדבריו סייג עצמו באמרו מפורשות שם
"לפי דעתי"
ג.
יש
יותר מדי
מקרים בהם מתברר שחז"ל צדקו נגד ה"שכל הישר". לכן טענתו של הפרי
חדש" לפיה ראוי לבדוק דרכים לאשש דברי חז"ל מוצדקת. כך יעשה כל חוקר בכל
תחום בהיתקלו בתצפית סותרת לידוע. תחילה ינסה לבדוק אם לא טעה בהנחות
היסוד שלו,
בשיטת התצפית, או, בניתוח. שהרי אם לא כן ימצא עצמו ללעג וקלס בקהילה
המדעית לאחר
שיתברר שטעה. היות ורבני ישראל התייחסו, בצדק, לחז"ל בדרך ארץ רבה לא מהרו
כלל להפקיע או לסתור דבריהם. כך יאה וכך נאה לכל בן תרבות המכבד את
תרבותו. מכאן
ועד לטענה שעשו עצמם סומים לדבר רחוקה הדרך לפי ציטוטי ד"א בעצמו.
טענה
הרעיון שסנפיר היה ונשר, או,
שהסנפיר עשוי
לצמוח בעתיד הינו בגדר "הבלים".
תשובה
ההבל הינו הרעיון גס הרוח שרק מה שיהיה נגד חז"ל הוא
בגדר סבירות. כשם שיש דגים המעלים
קשקשת לשעתה ייתכן גם לחשוב על סנפירים כך. אין שום פגם לנסות לבחון
אפשרויות
שונות מאלו להן מצפים אנשי ד"א. במיוחד נכון הדבר כשהוא נעשה בסביבה מדעית
עניה בכלי מחקר שלא כפי שיש היום.
טענה
התורה אמרה לחינם גם סנפיר וגם
קשקשת שהרי לדעת
הגמרא בחולין סו: לכל מי שיש קשקשת יש סנפיר. ולכן
מה שאמרה התורה נאמר סתם כדי להגדיל תורה ולהאדירה .
תשובה
יש מקום לסברה שד"א בעצמו לא הבין
את
האמור בגמרא שם. לפי מהלך הסוגיה
בדף ואף דברי התוס' ד"ה יגדיל, משמע ,שהסיבה לנתינת שני הסימנים היא כדי
להבטיח הבנה מלאה לכך שמדובר בשתי תופעות שונות: לבוש
הדג היינו קשקשת, משוטי הדג היינו סנפיר.
טענה
חז"ל טעו וסברו שרק לחיות טהורות
יש קרניים.
תשובה
יש מקום סביר להעריך שד"א לא הבין
את
הסוגיה. הרי שם במקום מסביר התוס' שזוהי דעת תנא יחיד, ר' דוסא, ואף הוכיח זאת. כל הנסיונות שיש במובאות
שהביא ד"א הן לאכן את הסימנים לקרניים טמאות.
טענה
חז"ל לא היו עיקביים בענין בגרותן
של
נשים.
תשובה
ד"א בעצמו מביא שהענין במחלוקת
ולכן
הפוסקים מתייחסים למקרה כזה על פי הכלל – ספק תורה לחומרה, מה לו כי ילין?
ד"א לא הביא גם שום ראיה מדעית לסתירת הערכותיהם של חז"ל בענין.
בס"ה בדרך זו יוכל לטעון שכל מחלוקת
בין חכמי ישראל משקפת טפשות בורות וכו' חבל ששנאתו מעבירה אותו על דעתו.
טענה
חז"ל לא
ידעו להבחין נכונה בין חזקת דגים טהורים לטמאים באשר הם חילקו בין דג
שראשו רחב
שהוא טהור למי שראשו צר שהוא טמא. ומומחי הדגים שללו חלוקה כזאת.
תשובה
א.
שם
בגמרא בעמוד הבא
ע"ז מ: נזכר מפורשות שיש דגים טהורים שראשיהם דומים לטמאים. "אמר
אביי כי תניא ההיא בארא' ופלמודא (כנראה אחד מסוגי דגי הטונה) דדמו
רישייהו
לטמאים". בלשון אחרת דיונו של
ד"א חסר בצורה מוטה.
ב.
לדגי
הסחוס יש על פי רוב ראש חד. דבר זה נצפה
במיוחד בכרישים. בדגים הטהורים הפה נמצא בד"כ בקדמת הראש.
טענה
חז"ל טעו בקבעם שמי שיש לו ראש
ושדרה הרי
הוא דג כשר.
תשובה
סימני הדג הטהור מצויים רק בדגי
גרם (לוינגר תשמ"ה ע' 102). היינו יש
להם אכן ראש ושדרה. לעומת זאת כנראה כל דגי הסחוס הינם דגים טמאים. לפי
הנראה דגים
להם יש עצמות סחוסיות לא נחשבו בעיני חז"ל כדגים בעלי שדרה. כמובן שיש כאן
שאלה סמנטית היינו באיזו מידה ניתן לשייך לשדרה סחוסית את התואר שדרה.
מסתבר
שחז"ל סברו שאין סחוס בגדר שדרה. אין בכך סתירה למימצאים של איכיטולוגיים
מודרנים באשר זו שאלה סמנטית מה היא מידת הקושי המיוחסת לשדרה.
מטעם זה בבוא חז"ל להכשיר דג עשו
נכונה
כשהשתמשו בסימן המהווה סימן מתאים לרוב הדגים המוכרים כדגי מאכל. לשם כך
יעויין
ברש"י ובתוס' שם ד"ה
ובדגים. היינו סימן זה אינו מובהק.
טענה
חז"ל האכילו ברבוט שלא כדין
תשובה
כדי להבין את המדובר ראוי לעיין
במקורות הבאים:
*על זיהוי הדג הנקרא ברבוט"א -
ד"ר
מאיר לוינגר המעין טבת תשמ"ב.
*לעיון בשאלת דג הברבוט - ד"ר
מאיר
לוינגר. בגליון "שרידים" ה אייר תשד"מ
*מזון כשר מן החי (פרק שלישי) –
ישראל מאיר
לוינגר (רצוי המהדורה השלישית ואילך) בהוצאת
המכון לחקר החקלאות על פי התורה.
השם ברבוט הניתן לדגים מתייחס
לדגים שונים מן
הקצה לקצה. ייתכן והשם נובע בין השאר מן השם הלועזי
לזקן (למשל מכאן בא הכינוי פרידריך ברבר-רוסה היינו בעל
הזקן האדום) לכן הברבוט כנראה מתייחס גם לדגים בעלי "זקן" וכך ניתן
להסביר כיצד נוצר הקשר בין משפחת השפמנונים המצויידים ב"שערות" ארוכות
הנראות כמו "שפם" או כמו
"זקן" לבין טעותו של ד"א. שהרי באמת השפמנונים טמאים.
ישנם דגים שונים נוספים שניתן
להכניסם לשם Barbur (או Barbut)
היינו דגים ממשפחת
ה Polynemidaer
דגים אלו ביסודם טהורים.
אולם הנראה בוודאות הוא שמחלוקתם
של חכמינו
בנושא זה נסבה על הדג Rhombus maximus מסדרת
דגי משה רבנו. דג זה היה
נתון במחלוקות קשות לגבי כשרותו. אמנם הדג הזה לא מצמיח קשקשים אולם הוא
דומה כשתי
טיפות מים לדג אחר קרוב משפחתו הקרוב מאוד אליו – Rhombus
laevis שהינו דג טהור ללא ספק באשר יש לו
קשקשים ברורים. גם איכיטולגים
מומחים יתקשו להבחין בין הדגים הללו אם יעלימו את קשקשיו של האחד
הבעיה היא האם יש כאן שני מינים
שונים או לאו.
אמנם בטקסונומיה המודרנית הם נחשבים לשני מינים אך המציאות היא שהם
מתנהגים
מבחינות מסוימות כמו אותו מין שהרי הם מוכלאים בטבע אחד בשני ואז מקבלים
דגים
נושאי קשקשים (ייתכן ויש מקום אף
לומר שמופע הקשקשים בדג הברבוט מצוי גנטית בצורה רצציבית - סבילה). לכן
יוצא לנו
שיש שאלה האם יש להחשיבם להלכה כמין אחד (להזכיר הטקסונומיה של חז"ל
מכלילה
יותר שהרי הם מחלקים את הדגים ל700 מיני דגים טהורים בלבד בניגוד
לאיכיטולוגים
המודרנים הממיינים את הקבוצה הזו כקבוצה בעלת רבבות
מינים) אם נאמר שהם בני מין אחד תשאל השאלה האם דג כשר
נבחן על פי הימצאות קשקשים בו עצמו או אולי (מה שלא מקובל להלכה) מספיק
שיש קשקשים
בבני מינו. זה הוא בסופו של דבר כנראה בסיס המחלוקת. ייתכן ומחלוקת זו
מוכיחה
שהבנותיהם של רבני ישראל לדורותיהם
בדגים היתה לאין ערוך יותר טובה ממה שד"א יודע ממקורותיו ומשער.
למעשה מקובל היום שלא נוהגים
להיזון מדג זה כדג
כשר.
טענה
חז"ל סברו שיש 700 מיני דגים ואנו
יודעים
היום שיש כ 25000 מינים. לכן יוצא
שחכמינו בדו דברים מליבם...
תשובה
המדובר הוא ב700 מיני דגים טהורים ירושלמי תענית פרק ד'. עם
כל זאת גם אם היה מדובר בכל הדגים הרי זו טענה ריקה באשר היא יונקת מתחום
טקסונומי. הבחנה בין מינים שונים
היא ענין המתחלף בהתמדה בין אנשי המדע גם בימינו. לדוגמה האם יש להבחין
בין כל
מיני (ואף סוגי) הדובים או שבעצם מדובר במין אחד- דב.
חבל מאוד ששנאתם של ד"א לכל דבר
יהודי
מעבירה אותם על דעתם עד כדי ביזויו לריק.
טענה
חז"ל לא העריכו
נכון את דרכי הפריה ורביה של דגים.
תשובה
מרבית דגי הסחוס משריצים חיים.
דגי הרגם פרט
ליוצאים מן הכלל מועטים, מטילי ביצים. יש גם דגים טהורים משריצים חיים כמו
דגי
משפחת הגמבוזיים. אך כנראה אין דגי מאכל משריצי חיים.
שם בגמרא ע"ז מ: מוצאים אנו דעות
שונות
הנובעות מן העובדות הזואולוגיות האובייקטיביות. אולם שם גם מצינו "אמר רב ברונא (אולי הכוונה שם
לכהנא) אמר רב (גדול האמוראים)
קירבי דגים ועוברן אין ניקחין אלא מן המומחה". משמע שהוא סבור שאין בדבר
כלל
הנקבע על פי דרכי ההטלה/השרצה ואף לא על ידי הבחנה בצורת הביצים. שוב נמצא
ד"א עורך דיון חסר ולכן גם מוטה.
טענה
חז"ל לא הבחינו נכון בין סוגי
הביצים
לצורך הכשרם.
תשובה
יעויין התשובה דלעיל. מה גם שד"א
בעצמו
הביא דברי התוס' בענין שדחו סימנים אלו מטעמים כבדי משקל הקשורים למהימנות
הסימנים מדעת הגמרא עצמה מה לו כי
ילין.
טענה
כילבית לא יכול שתתפתח בחבית. על פי קונטרס מס. 1.
תשובה
א.
יעויין
בתשובות לקונטרס מס. 1.
ב.
מדובר
באפשרות של התפתחות מביצים הנמצאים
בחבית. בס"ה לא מדובר בחבית סטרילית.
טענה
משו"ע יו"ד פג ח' משמע שרבני ישראל לא סמכו על הסימנים
שבש"ס בביצי דגים.
תשובה
מסתבר שרבותינו השתמשו בידיעותיהם
ולא סמכו
בצורה עוורת על פוסקים אחרים. בלשון אחרת מה שד"א טוען הוא שהם היו חכמים
ומה
לו כי ילין. מחד קובל ד"א שאינם בודקים את המציאות לאשורה ומאידך קובל הוא
כשהם כן בודקים את המציאות לאשורה.
טענה
רבני ישראל לא סמכו על סימן כשרות
של זנב מפוצל
בשני פצלים שווים דווקא.
תשובה
מסתבר שרבותינו השתמשו בידיעותיהם
ולא סמכו
בצורה עוורת על פוסקים אחרים. בלשון אחרת מה שד"א טוען הוא שהם היו חכמים
ומה
לו כי ילין. מחד קובל ד"א שאינם בודקים את המציאות לאשורה ומאידך הוא קובל
כשהם כן בודקים את המציאות לאשורה.
שוב נכשל ד"א באותו סוג של טענות.
טענה
בירושלמי תענית פ"ד דף סט: יש
אגדה בלתי
סבירה.
תשובה
אגדות הש"ס רבות מאוד. זו לא
האגדה היחידה
עליה ניתן להקשות. יעויין גם באגדות
רבה בר חנה במסכת ב"ב ועוד.
מקובל היטב בישראל שאגדות הש"ס
אינן
ענינים פשטיים אלא רמזים לרעיונות שונים. בעיקר הענין כבר כתבו בדבר גדולי
ישראל,
כפי שהזכרנו כבר בהקדמה ב' שדבר
שאינו להלכה ניתן לפרשו כרצוננו ואין בכך כפירה בתורה.